כמתבקש מעונה עשירית ואחרונה, "הבוזגלוס" תולה את הנעליים בסימן פרידות: יעקב וחני עוזבים את ישראל בגלל שיעקב בדיכאון מהמצב הפוליטי (ולא משום סיבה אחרת!), אלמוג פורש מכדורגל אחרי פציעה אחת יותר מדי ואוהד חותך מהמציאות לטובת תסביך משיחי מטריד. עשור של תיעוד הפך את המשפחה מקוריוז ספורטיבי לאירוע לאומי, יצר אפיקי הכנסה חדשים ואפילו הגיע עד למסכי הקולנוע, אבל הקידה האחרונה מציגה תמונה של אימפריה מעורערת.
הרוח העגמומית משהו, דווקא אחרי אירוע שיא בדמות הצילומים לסרט מסחרי בעלות לא מבוטלת, מעניקה לששת הפרקים האחרונים (שזמינים החל מהיום ב-yes) טאץ' דרמטי שחורג מנוסחת הטראש הרגילה. הסצנה שממחישה זאת באופן הכי סמלי מתרחשת בנסיעה המשותפת של האחים לאסוף חליפות לקראת הפרמיירה החגיגית: מטלה פשוטה שהפכה לפיצוץ גלקטי – היו שם יותר ביפים ממילים - בין אסי לאוהד, על רקע אפיזודה שנראית ונשמעת כמו עניין למומחים ומומחיות מתחום בריאות הנפש ולא לביקורת טלוויזיה. הפתיל הקצר ממילא של אסי נשרף מהר מהרגיל כשאוהד החל להסביר לו שהגאולה דופקת בדלת והוא זה שיביא אותה, מאור ואלמוג עברו התגלות בעצמם והבינו שהם בעצם דגים, ואילו יעקב וחני דגמו חצ'פורי בטבליסי במקום ליישר את ההדורים עם שלוש סיגריות בפה.
אם בעונות קודמות ריבים אפיים כאלה היו עוגן לסחוב עליהם כמה וכמה פרקים, הרי שהפעם נראה שלכולם נגמר הכוח והסבלנות. אפילו סצנת סולחה הגונה לא סופקה. מבלי להיכנס לאבחנות כאלה ואחרות על בסיס מוצר מניפולטיבי בהגדרה, ייתכן שהמצב של אוהד, כפי שהוא משתקף מהראיונות שהעניק לאחרונה ומ"הבוזגלוס", מעלה שאלות מוסריות בדבר התועלת של דוקו-ריאליטי בחייו. ברגע עצוב למדי של חוסר מודעות (או לחילופין: משחק ברמה של דניאל דיי-לואיס), הוא מתראיין מחוף הים לרדיו של ערוץ הספורט ומתגאה בכך שזרים רוצים לשמוע את הבשורות בפיו ודווקא האחים שלו נרתעים ממנו ומנסים לבדוק מה השתבש. מפתיע שאדם עם כוחות כמו שהוא טוען שיש לו לא מבין מי מהצדדים באמת רוצה בטובתו. כמו כן, לראות אותו בהמשך שוכב במיטה ומסביר לאימו ברצינות גמורה את מה שמתרחש אצלו בראש היה נראה כמו המחשה של "מהרי נא" (המוכר גם כ"הילד בן 30") של אהוד בנאי, כלומר רחוק מאוד מהמקום שבו הוא בפרט והסדרה בכלל התחילו את המסע הזה.
מנגד, דווקא במקום שבו "הבוזגלוס" התפתחה יפה לאורך העונות ניכרת נסיגה: הנשים במשפחה משחקות תפקיד מינורי למדי בעונת הסיום, החל מחני שנודדת בעקבות יעקב כאילו היא בעצמה מזוודה שאורזים ולוקחים ממקום למקום, דרך מירן (אשתו של מאור) ועדי (אשתו של אסי) שהיו הרבה יותר דומיננטיות. כך גם נטליה, אשתו של אלמוג, בקושי נשמעת. מאידך, גם מאור עצמו הפך מהעוגן הסלבריטאי של הסדרה – בהיותו אחד מגדולי הכדורגלנים הישראליים בדורו – לעוד דמות במשפחה, ולאו דווקא המרתקת מביניהן. נותר לקוות שדור ההמשך – המשפיענית אייר (של אסי ועדי), הכדורגלנים ריי (של מאור ומירן) וטומי (של אלמוג ונטליה) ומיילי (של מאור ומירן) שלא מתחברת לסבא – יבין מה מצופה ממנו לא יבייש את הפירמה (או שיעשו מה שבא להם ויהיו מאושרים, גם אופציה).
כל זה מוביל לפינאלה הרבה פחות שמחה מהמצופה, כשגם הניסיון של המשתתפים והמשתתפות לסכם את החוויה בנימה חיובית סובל מטעם לוואי מלאכותי. בהינתן שהעונה החדשה מושקת ביום העצמאות ה-78 של מדינת ישראל, ייתכן שמסתתרת פה איזו מטאפורה.
