למירי מסיקה אין שום בעיה להיכנס לנעליה של ברברה סטרייסנד ולגלם את הקומיקאית היהודייה פאני ברייס במחזמר "מצחיקונת". "הדמות הזאת נכתבה עליי", היא אומרת. "זה לא עניין של הזדהות, אני פשוט מרגישה שם בבית. האתגר הוא התנועה, השירים והריקוד, להתגבר על הסולמות המוזיקליים של ברברה סטרייסנד בת ה-20. בינתיים, טפו טפו טפו, אני רואה שהתגברתי עליהם בחזרה הבוקר בקלות, אז אני רגועה".
מירי מסייקה בפרזנטציה של "מצחיקונת"
(צילום: באדיבות toMix)
מה הדמיון ביניכן?
"החוצפה שלה, העובדה שהיא כמעט לא במודעות ולא מפחדת מאף אחד. גם אני הייתי כזאת. פשוט לא הבנתי, ואני עדיין לא מבינה, מה זאת מרות. אני עדיין לא מבינה למה אי אפשר להעיר לבמאי חשוב הערות. הוא לא אלוהים. כשכולם אמורים לשיר את אותו שיר, ולי בא לשיר שיר אחר, אז אני באה עם שיר אחר. זה קרה עוד לפני שהייתי ה'מירי מסיקה'. זה לא אומץ, זה פשוט תחושה פנימית שאני לא יכולה לשיר את השיר הזה. זה הרצון להגיד באמת משהו ושזה יהיה הדבר המדויק, והוא יותר גדול מהרצון לרצות את כולם ושיהיה בסדר".
מתי ראית את הסרט?
"ראיתי את הסרט כשהייתי ילדה. כשקראתי את המחזה עכשיו, היו משפטים שגרמו לי לפלשבקים לסצנות שלי עם מוזיקאים, עם במאים, ולאיך שנדחפתי לאודישן בהבימה ל'שלמה המלך ושלמי הסנדלר'. לא רוצים להכניס אותך, ואתה אומר, 'תן לי צ'אנס'. ב'שלמה ושלמי' הייתי צריכה להזיז את רותי טון, המזכירה האמנותית, ולהגיד לה, 'תני לי להיכנס'.
"היא אמרה לי, 'אבל את יכולה לשיר רק בעברית', ואז שרתי לה באנגלית. אף פסנתרן לא ידע לנגן את זה והבאתי את אורי בעלי. למזלי אילן רונן (הבמאי) ויוני רכטר נתנו לי צ'אנס ועוד צ'אנס. זה בול פאני ברייס. לי היה יותר מזל משכל, ואנשים האמינו לי, זרמו איתי כי נפלתי על מישהו כמו יוני רכטר שיכול לשים את החוקים בצד ולהקשיב לי. זה היה מקסים ומאוד צנוע מצידו".
במה את עוד דומה לסטרייסנד?
"כל התפקידים שלה, גם התפקיד הזה, זה מישהי שמדברת יותר מדי, מתאהבת במישהו שמתאהב בה ובסוף עוזב אותה. זה אחד על אחד עליי. אני לוחמת צדק שמשלמת מחיר על הדעות שלה. כל הזמן התאהבתי במי שחשבתי שצריך להתאהב בו עד שבסוף העולם בחר לי טוב - בן אדם כמו אורי שהציל אותי".
"גנבנו את השעון המעורר של ברברה סטרייסנד"
המחזמר "מצחיקונת", שכתבה איזבל לנארט למוזיקה של ג'ולי סטיין, יעלה באמצע מרץ בתיאטרון toMix (אקספו תל אביב). על הבימוי חתום נתן דטנר, דורי פרנס תרגם ועוז מורג אחראי על הכוריאוגרפיה. זהו סיפור עלייתה של פאני ברייס, צעירה יהודייה מברוקלין שלא מתאימה לשום תבנית מקובלת, אבל ניחנה בכישרון קומי יוצא דופן ובנחישות חסרת פשרות.
כנגד כל הסיכויים היא מצליחה לפרוץ אל מרכז הבמה של ניו-יורק ולהפוך לאחת הכוכבות הגדולות. לצד ההצלחה המקצועית מתפתחת מערכת יחסים מורכבת בינה לבין ניק ארנסטיין - גבר מושך ושאפתן, שחי על הקצה ומתקשה להתרחק מעולם ההימורים. הקריירה של פאני ממריאה כשהיא מצטרפת למופעי זיגפילד היוקרתיים, אבל חייה האישיים מתערערים כשניק מסתבך ונאלץ לעזוב את הארץ. היא נקרעת בין הבמה לבין האהבה שמאיימת למוטט הכול אבל בסוף מנצחת את הקשיים. לצד מסיקה מככבים שלמה בראבא, ירון ברובינסקי, חנה לסלאו, גל פופולר ושורה ארוכה של זמרים ורקדנים.
תפקיד המפיק זיגפילד מחזיר את שלמה בראבא לימים בהם גילם את המפיק ביאליסטוק במחזה "המפיקים" שכתב מל ברוקס ועלה בתיאטרון הקאמרי. "שלחו את צילום ההצגה למל ברוקס והוא אמר שזאת הפקת החוץ הכי טובה של 'המפיקים' והזמין אותי להצגה החגיגית של 'המפיקים' בברודווי" הוא חוזר לימים ההם. "ישבנו בבית קפה ואז ברוקס אומר לי - 'אתה רואה את זה שבפינה, זה הזיגפילד של התקופה'. אז התוודעתי לכך שיש איזה שם מיתולוגי כזה, המשקיע הגדול, הגיורא גודיק של אמריקה.
"כשפנו אליי לשחק את זיגפילד, אמרתי, 'אני ראיתי את זיגפילד העכשווי', שהיה, אגב, איש קטן ולא מרשים אבל עם הרבה כסף. התפקיד שלי הוא תפקיד אורח. בדרך כלל, ברוב המקרים, ההצגות שבהן אני משחק הן על הכתפיים שלי, וזה נורא מעייף. להיות שחקן אורח זאת הקלה. אני גם מכבד את הרעיון שאני יכול לפרנס את משפחתי בכבוד אחרי כל הטעויות הכלכליות שעשיתי בחיי. בתקופה של הכאוס האפוקליפטי שאנחנו עוברים, כיף שעושים ברודווי בארץ. מתבקש פתאום להביא איזו הפקה סופר זוהרת בתקופה אפלה שכזאת".
פגשת פעם את ברברה סטרייסנד?
"היה לי בן דוד שגר בניו-יורק והדירה שלה הייתה מול הדירה שלו. הוא היה שובב כזה, פרחח, ואמר לי, 'כל קיץ היא נוסעת לאחוזה שלה. בוא ניכנס אליה ונגנוב חפץ אחד שיהיה לנו למזכרת'. אמרתי לו, 'אתה מטורף', והוא אמר, 'אני כבר שנים מתכנן את זה'. נכנסנו דרך חלון מטבח קטן פתוח וגנבנו שעון מעורר קטן של ברברה סטרייסנד, שיש לי אותו עד היום. זה פשע של ילדות שהבן דוד שלי ג'רי הפרחח הסיט אותי לעשות אותו. חשבתי שאנחנו בסרט שייגמר רע מאוד, אבל הוא תכנן את זה טוב".
חנה לסלאו, שמגלמת את אמה של פאני ברייס, שמחה לחזור לעולם המיוזיקלס. "המחזמר הזה הוא כיף", היא אומרת. "אחרי שיילוק ב'הסוחר מוונציה' רציתי קצת פאן עם רקדנים צעירים וקאסט צעיר. עשיתי המון מחזות זמר בחיים שלי, ועם מירי עבדתי ב'עלובי החיים' וזה תענוג. מעבר לנאמברים ולשואו יש פה סיפור מאוד חזק שכתוב היטב".
נתן דטנר מביים בשנים האחרונות שורה ארוכה של מחזות זמר. "למחזמר יש תפקיד חשוב בעולמנו ובארצנו - אסקפיזם טהור, לשכוח את מה שבחוץ ולהיכנס לעולם נהדר ומטורף, ולא סתם עולם מטורף ונהדר - אלא העולם של החוצפה היהודית והישראלית של 1910, כשקומיקאית יהודייה מפלסת את דרכה למרות כל המכשולים ומנצחת. ב-2026 נשים עדיין צריכות לשבור תקרות זכוכית, ופאני ברייס נכנסה להיסטוריה כאחת שעשתה את זה בגדול. יחד עם זה יש כאן שירים נפלאים לצד העצמה נשית".
גל פופולר הוא אדי ראיין, הכוריאוגרף שסייע לפאני ברייס להיכנס לעולם השואו ביז וגם מתאהב בה. "זאת הפקה מאתגרת וחווייתית" הוא אומר. "לא ראיתי את הסרט לפני שהתחלתי לעבוד על התפקיד. ככה אני עושה בכל מחזות הזמר שעשיתי ומבוססים על סרטים. עדיף לי להביא מעצמי לתפקיד. אם זה הצליח לי עד עכשיו, אין סיבה שזה לא יקרה גם הפעם".
