ביום שבו נטפליקס הכריזה על גרסה חדשה לקלאסיקת שנות ה-70, "בית קטן בערבה", צייצה המשפיענית השמרנית, מייגן קלי: "אם תהפכו את 'בית קטן בערבה' ל-Woke, אהפוך את הריסת הפרויקט שלכם למשימתי היחידה". מליסה גילברט, שגילמה את לורה אינגלס באותה סדרה אמריקנית שהפכה אהובה באופן גלובלי, כתבה בתגובה: "תראו שוב את המקור. כבר אז התמודדנו עם גזענות, נייטיביזם, אנטישמיות, שנאת נשים, אונס, אלימות במשפחה וכל נושא Woke שאפשר לחשוב עליו״. גילברט כמובן צודקת, וההסבר הסביר היחיד להתפרצות האלימה של קלי - שהדבקת המילה "ווק" לכל משפט שני הוא המודל העסקי שלה - זה שהיא כנראה הייתה צעירה מדי כשצפתה ב"בית קטן בערבה".
"בית קטן בערבה" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
העימות הקצרצר הזה בין שמרנית פופולרית עם פלטפורמה ענקית לשחקנית שהשתתפה בסדרה המדוברת, הוא סימפטום של המצב הפוליטי-חברתי ביום ההולדת ה-250 של ארצות הברית: גרסה מחודשת שאף אחד עוד לא ראה לסדרת טלוויזיה, היא כבר עוד קרב במלחמת התרבות המתישה והנצחית. וזה קורה לסדרה שהמקור שלה נתפס לגמרי א-פוליטי והיה אהוב על אמריקאים מכל הקשת. הוא עדיין כזה. ב-2024 השיגה "בית קטן בערבה" 13.3 מיליארד דקות שידור בפיקוק. זה הפך אותה, 50 שנה אחרי שעלתה לאוויר, לאחת מסדרות הסטרימינג הנצפות בארה״ב.
הערכים ש"בית קטן בערבה" חגגה - הגינות, יושרה, רוחב לב, אהבת אדם, שכנות טובה, קהילה - היו אז לחלוטין א-פוליטיים. הם היו שאיפה אמריקנית. כל האמריקאים הרגישו ש"בית קטן בערבה" מדברת אליהם, אבל עכשיו אין יותר שאיפה אמריקנית קולקטיבית, יש רק שתי קבוצות שלא סובלות אחת את השנייה וכל אחת בטוחה שהיא-היא אמריקה האמיתית. על הרקע הזה יעלה ב-9 ביולי בנטפליקס החידוש המדובר, והדבר היחיד שאפשר להיות בטוחים לגביו זה שהוא יוביל למלחמות אינטרנט מכוערות.
סנסציה מקומית - וגלובלית
שנות ה-70 הביאו איתן פרץ יצירתי פנטסטי וקולני מאוד בטלוויזיה האמריקנית. כל אחד מצא משהו. היו סדרות משטרה ("קוז׳אק", "קולומבו", "הוואי 0-5", "סטרסקי והאץ׳"), היו סיטקומים פורצי דרך שאיש לא היה מאשר להפקה היום ("מ.א.ש", "הכל נשאר במשפחה", "הג׳פרסונים"), היו סטיב אוסטין ו"המלאכיות של צ׳ארלי", היו הפקות ענק חסרות תקדים ("שורשים", "דאלאס") ונולדה "סאטרדיי נייט לייב".
בתוך כל הכאוס הזה, החליט מפיק בשם אד פרנדלי להמר על דרמה היסטורית משפחתית המבוססת על סדרת ספרי ילדים פופולרית. לאחר פיילוט מוצלח בן שעתיים ששודר במרץ 1974, קיבלה "בית קטן בערבה" אור ירוק מראשי NBC, שבוודאי לא דמיינו את מה שיקרה. בשש מתשע העונות שלה, היא הייתה אחת מתוכניות הטלוויזיה הנצפות בארה״ב ופרצה גם ברמה הגלובלית, כולל כנראה 100 אחוזי רייטינג ורחובות ריקים במהלך השידור בישראל. לא רק שהסדרה הייתה פופולרית מאוד, היא גם זכתה להערכת מבקרים. היא קיבלה 17 מועמדויות לפרס האמי, והמלחין דייויד רוז, שייצר נעימת פתיחה בלתי נשכחת, זכה פעמיים. שני הפרקים שהתמקדו באובדן הראייה של מרי אינגלס, נכנסו ב-2009 למקום ה-97 ברשימת 100 הפרקים הטובים בכל הזמנים של TV Guide.
לורה אינגלס נולדה בוויסקונסין ב-1867, בת שנייה לצ'רלס וקרוליין. אחותה הגדולה הייתה מרי ואחריה נולדו קארי, צ'רלס ג'וניור (שמת בגיל תשעה חודשים) וגרייס. המשפחה נעה ונדה במרחבי המערב התיכון של ארה״ב הצעירה. לורה החלה ללמד בגיל 16 ונישאה לאלמנזו וויילדר כשהייתה בת 18. ב-1894 הייתה למשפחת וויילדר חווה מצליחה שהתבססה על מוצרי חלב, עופות ופירות. לורה הפכה לפנים מוכרות בארגוני חקלאות והחלה לנאום בפני קהל.
ב-1911 הציע העיתון "מיזורי רורליסט" לוויילדר לכתוב טור שהיה גרסת קרי ברדשאו ל'כך חושבת אישה חקלאית'. מכאן צמחה וויילדר לסופרת שפירסמה שמונה ספרים בסדרה שנקראה "הבית הקטן". אחד מהם, זה שיצא ב-1935, נשא את השם "בית קטן בערבה". ישנם כ-20 ספרים נוספים שהם אוספים של יומניה, טוריה, מאמרים ומכתבים.
לאחר מותה של וויילדר ב-1957, עברה השליטה על עזבונה לעורך דין בשם רוג'ר מקברייד, ואליו פנה אד פרנדלי כדי לרכוש את הזכויות. פרנדלי היה מפיק מצליח ומנהל בכיר ב-NBC והוא ניגש לשחקן והבמאי, מייקל לנדון, שבדיוק סיים 14 עונות בתופעה התרבותית האדירה שהייתה הסדרה "בוננזה". פרנדלי רצה שלנדון יביים, אבל לנדון רצה גם לגלם את צ'רלס אינגלס. הם לחצו ידיים והלכו לעבוד.
מייקל לנדון סילק מהגרסה הטלוויזיונית את שפע הגזענות כלפי שחורים וילידים אמריקאים שנטפה מהספרים. מתוך "בית קטן בערבה"
(צילום: Michael Ochs Archives/Getty Images)
במשך 204 פרקים, ושלושה סרטי המשך, נאבקה משפחת אינגלס לשרוד בקהילה הכפרית של וולנאט גרוב, מינסוטה, בשנות ה-70 של המאה ה-19. די מהר התרחקה הסדרה מהספרים של וויילדר, שהיו מאוד פוליטיים והטיפו לליברטריאניזם וגישה אנטי-ממשלתית. בתה של וויילדר, רוז וויילדר ליין, הייתה חברה קרובה של איין ראנד. מייקל לנדון סילק מהגרסה הטלוויזיונית את שפע הגזענות כלפי שחורים וילידים אמריקאים שנטפה מהספרים. לנדון, רפובליקני כל חייו, הוא שהפך את "בית קטן בערבה" ל-Woke, בימים שבהם באמת אף אחד לא חשב על זה ככה.
פרק הפיילוט שודר חודש לאחר התפטרותו של הנשיא ריצ'רד ניקסון, וכמו הרבה סדרות טלוויזיה אמריקניות גדולות, "בית קטן בערבה" שיקפה את התקופה: ערכי הכנות והיושרה של משפחת אינגלס התמזגו עם הרצון של ארה״ב להשאיר מאחור עידן של שחיתות ורמאות. אז לפחות האומה רצתה בזה.
"בית קטן בערבה" אתגרה את התפיסות הליברטריאניות של ספרי וויילדר כבר מהפרק הראשון: אחרי שצ׳רלס, המוכר לצופים הרבה יותר כ"פא", עושה עסקה לרכישת מחרשה וזרעים, הוא נפצע קשה מפגיעת עץ בניסיון להציל את העפיפון של לורה ומרי. הוא לא יכול לעבוד ולפיכך גם לא יכול לשלם על המחרשה. המוכר לא מוכן לשמוע על דחיית התשלום, אז תושבי וולנאט גרוב נכנסים לעשות את העבודה במקומו. המסר לפיו אנשים צריכים קהילה הוא חוט שעובר דרך כל העונות.
מתוך "בית קטן בערבה"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
בפרק אחר רודף סוכן פדרלי אחרי יליד אמריקאי שהוא האחרון מהשבט שלו. כאשר סופת שלגים לוכדת את הסוכן ואת היליד יחד עם משפחת אינגלס, פא אומר לסוכן: ״אנשים כמוך לקחו הכול מהאיש הזה, את החופש שלו, את אדמתו, כמעט את חייו. אל תגיד לי שאתה מצטער. תגיד לו". הסוכן מתנצל. זו לא רק סטייה בולטת מהספרים, זו סצנה שאם תהיה בגרסה החדשה של נטפליקס, תוציא את מייגן קלי מדעתה. היו עוד הרבה רגעים בהם האינגלסים, שבעצמם נאבקו לשרוד, עדיין ידעו שמצבם טוב יותר משל אנשים לא לבנים משולי החברה. בימים ההם, מעטים מאוד היו רואים בכך התקפה על אמריקה, או נותנים לזה להשפיע על ההחלטה למי להצביע.
אפילו יותר מאשר הקיטוב הפוליטי, "בית קטן בערבה" מראה עד כמה השתנתה ארה״ב גם ביחס לדת. גרסת הנצרות שהציגו האינגלסים הייתה מסבירת פנים וסובלנית כלפי דתות אחרות ולחלוטין א-פוליטית. ולמרות כל זאת, "בית קטן בערבה" מעולם לא עוררה מחלוקת המונית. ליברלים ושמרנים צפו בה. ענייני אמונה נחשבו אז מקודשים מכדי שמישהו יהפוך אותם לפוליטיקה מלוכלכת. רק לקראת סוף שנות ה-70 וכניסת עידן רייגן הפכה השמרנות החברתית לחלק מרכזי במפלגה הרפובליקנית. כאשר "בית קטן בערבה" הגיעה לסיומה ב-1983, כל הערכים שגילמה החלו להיעלם מהחברה האמריקנית.
עבור השחקנים המקוריים - הסדרה הייתה התפקיד היחיד
את הריבוט של נטפליקס מובילה רבקה סוננשיין, שעבדה בסדרות קשוחות כמו "הבנים" ו"יומני הערפד", מה שמבטיח מראה שונה לגמרי. על ההפקה חתום גם טריפ פרנדלי, בנו של מפיק הסדרה המקורית שסיפר כי העיבוד למאה ה-21 היה חלום ארוך שנים של המשפחה. מאבקי ההישרדות של משפחת אינגלס החדשה יהיו קשים ואלימים הרבה יותר, ובהחלטה שבוודאי תרתיע את מייגן קלי במיוחד, תציג הגרסה החדשה גם את סיפורה של אומת האוסייג' (Osage) - הילידים האמריקאים שחיו על האדמה לפני בוא המתיישבים הלבנים. השחקן האוסטרלי לוק בריידי ינסה להיכנס לנעליים המיתולוגיות של מייקל לנדון כ-פא, צ׳רלס אינגלס. קרוסבי פיצג׳רלד מגלמת את מא קרוליין, אליס הולסי היא לורה אינגלס וסקייווקר יוז היא מרי אינגלס. לסדרה הובטחה עונה שנייה עוד לפני עליית הראשונה.
כמעט עבור כל המשתתפים המרכזיים של הסדרה המקורית, "בית קטן בערבה" הייתה לא רק הלהיט היחיד, היא הייתה התפקיד המשמעותי היחיד. מייקל לנדון, הכוכב המבוסס האחד, מת ב-1991 אחרי מאבק מתוקשר בסרטן. הוא היה בן 54. קארין ראסל שגילמה את אמא קרוליין, מא, היום בת 84. אחרי הסדרה היא חזרה לתיאטרון וב-2021 הוציאה אוטוביוגרפיה שבה סיפרה על מאבקיה מול מייקל לנדון בגלל פערי שכר. למליסה גילברט (לורה אינגלס) כן הייתה קריירה ארוכה למדי, והיא אפילו הייתה נשיאת איגוד השחקנים, אבל היום היא בעיקר מנהלת מותג לייף סטייל בשם Modern Prairie (ערבה מודרנית). היא נשואה לשחקן, טימותי באספילד, שהואשם השנה בעבירות חמורות של התעללות מינית בקטינים, והזוג מתבודד בבית לא קטן בערבות אפ-סטייט ניו יורק.
מתוך "בית קטן בערבה"
(צילום: FilmPublicityArchive/United Archives via Getty Images)
מליסה סו אנדרסון (מרי אינגלס), בת 63, ניסתה עוד קצת אחרי הסדרה, אבל פרשה מעולם המשחק ונעלמה מהמפה. התאומות, לינדזי וסידני גרינבוש, שגילמו את קארי אינגלס הקטנה, הן בנות 56 והסדרה הייתה כל קריירת המשחק שלהן. אליסון ארנגרים (נלי אולסון המרשעת) בת 64 ועשתה קריירה מאימוץ מלא של השנאה הגלובלית לנלי. היא מופיעה עד היום ברחבי העולם עם סטנד-אפ בשם Confessions of a Prairie Bitch, "וידויה של כלבת ערבה", שמבוסס על ספר באותו שם. ג'ונתן גילברט (ווילי אולסון), אחיה המאומץ של מליסה גילברט במציאות, עזב את הוליווד מיד אחרי סיום הסדרה ועכשיו הוא ברוקר מצליח בוול סטריט, הכי רחוק שאפשר מהבית הקטן בערבה.
