מזג האוויר הלוהט הוכיח שנכנסנו בכל הכוח לקיץ, ואיך אפשר לחגוג את העונה החמה אם לא בפסטיבל מוזיקה? המהדורה המהודקת של Summer in the City נחתה אמש (ה') בישראל, במקום יומיים האירוע הפך ליום בודד ועמוס בהופעות כשכוכב אחד עומד בראשן - רובי וויליאמס, שמוכן לתת לקהל הישראלי בידור בינלאומי, לפזר אבק כוכבים ולהשכיח שעד לפני רגע המצב במדינה היה נראה אחרת לגמרי.
רובי וויליאמס מבצע את Let Me Entertain You בפארק הירקון
(צילום: אסף מגל)
מרגיש כאילו מאז שנודע בחורף כי וויליאמס יופיע שוב בארץ עברו חיים שלמים - מבצעים צבאיים וטרור ברחובות השאירו אנשים במקלטים וגרמו לאמנים לבטל את הגעתם. רק השבוע נודע שבקסטריט בויז לא יקבעו תאריך חדש להופעתם, וגם התוכנית המקורית לפסטיבל גדול ומגוון שהיה אמור להתפרש על פני יומיים השתנתה - ההופעות של סם סמית' ולהקת המטאל פאפא רואוץ' - בין המשתתפים המקוריים של האירוע - בוטלו.
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
אבל במדינה ההפכפכה שלנו גם המצב כבר נראה אחרת ממרחק שבועיים ולמזלנו, ניכר שוויליאמס הוא לא אחד שמפחד בקלות. תעיד על כך ההיסטוריה המורכבת שלו שכללה התמכרויות לשלל חומרים, דיכאון ומה לא בעצם? הזמר הבריטי ראה את הכול. אבל עכשיו הוא בפרק חדש בחיים שלו. בפרק הזה הוא רוצה שמי שמגיע להופעה שלו יקבל מופע מבדר, מוגזם, אישי והכי מהנה שיש. מה שאנשים באמת מייחלים לו אחרי הימים הטרופים האלה זו מנה הגונה של אסקפיזם מהזן הנוסטלגי.
באירוע מוזיקלי ארוך למדי שהחל בשעות אחר הצוהריים החמות, עלה על הבמה סטטיק, שביצע מגוון מלהיטיו בעוד הקהל התחיל למלא את כרי הדשא, ואחריו בתום בילד-אפ ארוך ומנומנם של נגינות סינתיסייזר בלתי נסבלות עלה גם הדי ג'יי ההולנדי מרטין גריקס, שחימם את הקהל כמו שצריך במסיבת EDM מרימה ועתירת להיטים - ממש פארק הירקון פינת טומורולנד. בול בזמן החום הכבד נשבר והחושך ירד.
הקשר בין האמנים לא היה ברור במיוחד, אבל זה לא משנה כשכולם בעצם המתינו למסמר הערב, שעלה לבסוף ב-21:10 לקול מחיאות הכפיים הקצביות מהקהל. בתלבושת מנצנצת וזהובה, וויליאמס ביצע את השיר הראשון Hey Wow Yeah Yeah כשהקהל עוד לא ממש מצליח לראות אותו, אבל מיד לאחר מכן פנה לתדריך לגבי ההופעה המתוכננת לערב זה. "תנו לו לבדר אתכם", כמילות השיר - לפני הכול, תיאום ציפיות.
"קוראים לי רובי פאקינג וויליאמס! זו הלהקה שלי, זה התחת שלי - יאללה בלאגן!", הוא קרא בעברית. מהרגעים הראשונים ברור שהוא בא להזיע, לרקוד ובגדול - לעבוד קשה. הוא מפעיל את הקהל בשירה, מפלרטט עם הרקדניות ובשלבים מתקדמים גם עם באות המופע, מרחיב ומפליג בדיבורים ונותן שואו שלא ראו פה זמן מה.
שמונה שנים חלפו מאז ביקורו הקודם של הזמר הבריטי במחוזותינו. מדבריו של הזמר בריאיון ל-ynet הודה שהרגיש אז שלא נתן מספיק מעצמו. בטור הנוכחי, שעבר באירופה וחוגג מעל שלושה עשורים של עשייה מוזיקלית, הוא נותן את כל מה שיש לו - גם אם כל מה שיש לו אלה להיטים מוכרים ואהובים כי הוא לא ממש עובד על מוזיקה חדשה.
המופע הזה הוא כמו תקליט אוסף שלא שמעתם הרבה זמן, בהנחה שאתם לא נוהגים לשמוע אוספים בזמן נסיעה ברכב. הוא מאגד בתוכו טעימות מכל הרגעים בקריירה של הזמר וכמו אלבומו האחרון משנה שעברה - הוא מציג ביצועים מחודשים יחסית לאותם הלהיטים הישנים. כנראה שוויליאמס יכול היה לחסוך חלק מהדיבורים, או לפחות את השירים הלא מוכרים לקהל המקומי, ולבצע במקומם בריפיט רק שיר אחד. ה-שיר שבשבילו כל אחד מבאי המופע הגיע. גם אם היה מבצע את Angels שוב ושוב במשך 20 פעמים רצוף - יש מצב שהקהל היה מרוצה אפילו יותר.
6 צפייה בגלריה
המופע הזה הוא כמו תקליט אוסף שלא שמעתם הרבה זמן. רובי וויליאמס בפארק הירקון
(צילום: רז גרוס)
צחוקים בצד, למרות שהדיבורים מקבלים ייצוג הגון בערב הזה, וויליאמס הוא אחד הזמרים עם היכולות הווקאליות המרשימות שנמצאים בתעשייה. גם אם אלה אותם השירים - הוא מבצע אותם באופן מהודק ועוצמתי, וכמו שהוא מסביר בעצמו, הם מתחלקים לשני סוגים: שירים מעצימים ומדהימים ובלדות. הקהל בארץ דווקא מתחבר לסוג השני, בעוד הסוג הראשון מצליח להרקיד אותם. בביצוע של Strong עלו מילות השיר על המסך כמו בקריוקי, ב-Candy הוא סחף את הקהל למשחק שבו הוא משליך חולצות לעבר הרקדנים הטובים ביותר. ניכר שהקהל צמא בעיקר רק ללהיטים מהרדיו, כשבשירים פחות מוכרים (כדוגמת The Flood) הם קצת הולכים לאיבוד.
עם הנצנצים והכריזמה יושב עליו בול רזידנסי בווגאס. בשיר Monsoon הוא ירד לקהל, נותן לבני המזל על הגדרות לגעת בו, לקחת חתיכה הביתה או סלפי למזכרת. וויליאמס מעניק לקהל את התחושה שהוא נותן מעצמו לפעמים גם יותר ממאה אחוז. בגרמניה, הוא מעיד, תפסו לו באזורים האינטימיים. המעריצות והמעריצים בישראל רק רצו לגעת בו ב"דאגה אימהית", לדבריו. באותה הזדמנות הזמר הזכיר גם את המעריצה הישראלית הגדולה ביותר שלו - עדי - שעמדה בשורה הראשונה ואחזה שלט שמעיד שהיא בעצמה כמעט ולקחה חתיכה מגופו.
רובי וויליאמס מבצע את Hey Wow Yeah Yeah בפארק הירקון
(צילום: אסף מגל)
הקהל מתרכך כשוויליאמס מספר את סיפור חייו משיר לשיר (רזידנסי, כבר אמרתי?), חוזר לתחילת הדרך בלהקת טייק דאת ולקליפ הראשון של הלהקה Do What You Like שהתיישן בצורה מטרידה למדי, כשישבניהם של חברי הלהקה ("גארי בארלו, רבותיי!") מככבים לאורכו כשהם מרוחים בג'לי (בקליפ) ומרוחים על המסכים (בהופעה). סך הכול נראה שהיה כיף בניינטיז. הזמר עובר בין התחנות המוזיקליות ומספר את השתלשלות הדרך שלו, כולל העזיבה הכואבת של הלהקה - כשחבריה בעטו אותו החוצה - כשהוא מצויד בחוש הומור. באופן לא כל כך מפתיע - הקהל מתעורר דווקא בביצוע שלו ל-Don't Look Back In Anger שהוא מבצע כמחווה לימים בהם התחבר עם האחים לבית גלגר, חברי להקת אואזיס, לעומת השירים של טייק דאת. איך הוא אמר על הבמה? כנראה שאף אחד לא בא למופע הנוכחי שלו וחשב שהוא יבצע את Could It Be Magic.
אבל גם ההשתלשלות הכואבת והיציאה הקשה לקריירת סולו הניבה פירות - וויליאמס נזכר בימים האלה עם טעם מר, "אבל אז כתבתי את Angels והכול היה בסדר", וחותם את הנושא בחיוך. הילד השובב של הפופ הבריטי עודנו כאן. מה שיפה במיוחד ברגעים האלה בהופעה, זה שאת כל הסיפור הזה הוא מספר למעריץ אחד ספציפי בשם סימון שעומד בשורה הראשונה - הכי קרוב לבמה. וויליאמס יודע להיות בדרן אמיתי, אבל גם סנטימנטלי. ברגע השיא הוא מבקש מאותו מעריץ לשלוף את הטלפון - ומול כ-31 אלף איש מצלם סרטון שמוקדש לבן של סימון. סביר שגם הציניקנים יחייכו.
6 צפייה בגלריה
מדובר באחד הזמרים עם היכולות הווקאליות המרשימות שנמצאים בתעשייה. רובי וויליאמס בפארק הירקון
(צילום: רז גרוס)
רובי וויליאמס מבצע את Land of 1000 Dances בפארק הירקון
(צילום: אסף מגל)
כמו הכוכב שעל הבמה, שמעיד שהוא "הכי שמח שאי פעם היה", גם הקהל התרגש למשמע השיר I Love My Life, שריגש גם את אלה שלא הכירו אותו. על הבמה לצידו להקה מאסיבית שמונה בין היתר גם חטיבת כלי נשיפה ורקדניות שמקיפות את הזמר בכוריאוגרפיה עוצמתית. כל אלה מובילים את המופע לחלק האחרון שלו, שהוא בהחלט החזק ביותר לאורך ההופעה כולה - וויליאמס שלף אס כשביצע את Feel, שהקהל כבר השתוקק לשיר בקולי קולות כשלייזרים מאירים את הבמה, לא לפני שקרא לאורחת הגדולה של הערב.
"אני רוצה להזמין לבמה את אחת האמניות שאני הכי אוהב!", קרא לנגה ארז, כששיתוף הפעולה המוזיקלי הזה היה בעצם בגדר הגשמת חלום עבור המעריץ בן ה-15 שנמצא בתוכו. יחד הם ביצעו את Kids (שלו, לא שלה), כשארז נכנסה לתפקידה המקורי של קיילי מינוג. בסוף הביצוע הזמר חיבק אותה והודה לה, ואף ביקש מהקהל לעשות לה הרבה כבוד. במובן מסוים הייתה ציפייה שייצא קצת יותר מהביצוע המיוחד הזה, או שוויליאמס שיודע להרחיב במילים יעניק שיחה של שניהם על הבמה, אבל בתום ההופעה הזמרת ירדה והוא נשאר להרקיד את הקהל בביצוע fאנקי ל-Rock DJ.
רובי וויליאמס מארח את נגה ארז לביצוע השיר Kids פארק הירקון
(צילום: אסף מגל)
ההדרן כמובן שמור לתותחים הכבדים, שירי האהבה שוויליאמס חתום עליהם ושלנצח יעמדו בראש הדיסקוגרפיה שלו. את She's the One הזמר הקדיש לשירי, מעריצה בת מזל שזכתה להקדשה משלה כשהוא "שיבש" את מילות השיר ל-Shiri's the One והקרין את דמותה על המסך. על אף כי הרגע הזה הוקדש למעריצה הספציפית הזאת סרטונים ברשתות החברתיות מעידים כי היו גם כאלה שבחרו את הביצוע להצעת נישואים רומנטית במיוחד.
לפני הכול וויליאמס מאז ומתמיד ניחן בקול מדהים, חזק ובוטח. הוא ממש לא צריך להישען על ההומור והבידור בין השירים, אבל הוא נחוש בדעתו לשכנע כל אחד שהגיע למופע שהם קיבלו שואו חד-פעמי. לפני שפנה לבצע את השיר הגדול ביותר שלו, הוא הודה לקהל על האהבה הגדולה לאורך כל הדרך, דיבר על הקשיים שליוו אותו בדרך ועל כמה שהתמיכה של המעריצים הייתה משמעותית עבורו. בנימה מקומית יותר, וויליאמס הוסיף בדבר החיבור האישי שלו למדינתנו - אשתו יהודייה, וכך גם ארבעת ילדיו, אבל גם סיפר שהתרשם מהשלווה והרוגע שאפפו את באי הטיילת בתל אביב כשזכה לטייל בה לפני כמה ימים.
בסופו של דבר, כצפוי, עשרות אלפי אנשים הגיעו לפארק הירקון כדי לראות את רובי וויליאמס מבצע את Angels, בקולו העוצמתי וכשהם מצטרפים אליו בשירה ומתרגשים יחד איתו. הם אכן קיבלו את הביצוע שלו חיכו ובתכלס גם יותר מזה. ואם הכוכב לא יגיע לווגאס בזמן הקרוב, לפחות הוא הבטיח שיחזור לפה בהקדם.
