עשור אחרי ש"אפס ביחסי אנוש" הפך שלוש פקידות שלישות לכוכבות פמיניסטיות, "מטכליסטים" של ערן זרחוביץ' (ומוייש גולדברג ואילן שפלר), שעלתה אתמול ב-yes, מפנה את הזרקור אל קבוצה צה"לית מקופחת אחרת – הג'ובניקים של סיירת מטכ"ל בשנות ה-90. כן, גם הם סבלו מאוד, מתברר. כן, הצבא הוא כור היתוך ויש לא מעט אנשים שמוצאים בו את הקול שלהם בעולם האמיתי, אבל יש גם מי שיוצא ממנו עם כוויות. ונדמה שנקודת המפגש בין השקם של סיירת מטכ"ל ובין החיילים הלוחמים שלה הוא הפורטל לעולם הזה, שבו נפגשים האנשים שהצבא הופך אותם לגיבורים ובין אלה שהצבא רק מבהיר להם כמה הם לא שייכים לפנטזיה המשולהבת הזאת על כוח, והם רק מחפשים את רציף ¾9 כדי להימלט מהתחנה. הרבה תהיות עולות בעקבות המפגש הזה, ו"מטכליסטים" מבהירה מהר מאוד לאיזה צד כדאי לכם להשתייך.
"מטכליסטים" - הצצה
(באדיבות yes)
זרחוביץ' היה שקמיסט בבסיס סיירת מטכ"ל במהלך השירות הצבאי שלו. תפקיד חשוב שהוא מדבר עליו כמעט בכל ריאיון, והנה - סוף-סוף הוא מימש את איומו לכתוב סדרה שמבוססת על החוויות שלו כחנון חיוור בבסיס של מלופפי שרירים ולעיתים גם מופיעים ככמושי אונות או סתם גברים צעירים ויהירים. מכיוון שזרחוביץ' כבר בן 50, הוא זנח את הרעיון לגלם את בן דמותו.
את השקמיסט הצעיר, רני, מגלם אמיר טסלר (ששיחק גם תפקיד קטן והופכי ב"המפקדת"). זרחוביץ' פינק את עצמו בתפקיד של רס"ר ברוך בנדו, אבא של רני, שכבר שנים משמש כרס"ר הבסיס אבל מפנטז להצטרף לסגל הפיקודי. בגלל שמחשבה יוצרת מציאות הוא מקפיד לספר לכולם שהוא כבר חלק מצוות הפיקוד, ומתרפק על סיפור הגבורה היחיד ברזומה שלו: הטיפול במכונית המרצדס השחורה ששימשה במבצע אנטבה המקורי. במקביל, הוא מנהל סיפור אהבה סוער עם רס"רית המטבח, שמגלמת לירז חממי ("מנאייכ").
אלא שיום אחד סיפור הכיסוי של בנדו מאיים להיחשף, ודווקא על ידי בשר מבשרו. רני, חנון חמוד שרק חולם על טופס טיולים, עומד למשפט על שדקר חייל אחר עם זריקה. בעקבות שרשרת אירועים כלשהי, הוא נשלף מחקירת המשטרה הצבאית ומצוות לאבא שלו, שמצידו מצניח אותו בשקם. שם הוא נאלץ להתמודד עם האבסורד שמהמם כל מי שלא נטמע מבחינה מנטלית בעולם הסגור והלא הגיוני של הצבא, עולם שבו האזרחות היא רק שמועה ואדם נמדד בפרמטרים שונים לחלוטין מאלה שהוא נמדד בהם מחוץ לצה"ל. איך הוא יתמודד? הוא ימצא חברי אמת בנדכאים בדוויים ובחלשים, בשאר אנשי השוליים של הבסיס.
מלבד הנזכרים מעלה, "מטכליסטים" נהנית מליהוק מוצלח למדי כמו טליה ברטפלד ("המפקדת"), אלון חמאווי (בתפקיד טיפעלה מבוזבז כמפקד הבסיס), ליה אללוף ("קרוב אלי"), ידין גלמן (שעלה בפעם הראשונה על מדים מאז הפציעה שלו בקיבוץ בארי) ששימש גם כיועץ לענייני "איך לא להיראות מגוחכים כשמתסרטים את סיירת מטכ"ל ואחרים".
"מטכליסטים" נמנית על קבוצת הסדרות שנוצרו בעולם אחד, טרום 7 באוקטובר, אבל משודרות בעולם אחר לגמרי. היא נוצרה כדי לקושש קצת אמפתיה אל ילדי הכאפות של הלוחמים הסדירים אבל משוגרת את עולם שבו מדינה שלמה, שממילא סוגדת לצבא שלה, אבל עכשיו כל אזכור שלו עובר דרך פילטר של כאב וחרדת קודש. אבל לעיתוי הנפיץ הזה יש גם היבט אחר: בתקופה שבה הצבא הפך לחסין מול ביקורת ולנקודה הרגישה בגב התחתון של כולנו, יש משהו בריא ואפילו מנחם בסדרה שבוחרת להזיז את המצלמה קצת הצידה ומביט עלינו משם. שמצליח ללגלג קצת על המיתוס – לא חלילה על הלוחמים עצמם - או לפחות לרכך אותו קצת, כדי שלא נכרע תחתיו.
רני מנסה לשרוד בעולם אטום של היררכיה גברית מגוחכת, ברגישות, בחן ובאותנטיות. קל מאוד לאהוב אותו. ההומור של זרחוביץ' ("ארץ נהדרת", וכמובן "הפרלמנט") שולט פה ואם אתם בעניין, כמוני, אתם נהנים ממנו. הבעיה היחידה היא דמותו של סנדו, שעד כמה שאפשר להבין אותה – הוא מנסה באופן נואש להאריך את השירות שלו כדי ליהנות עוד קצת מהמקום שבו הוא מרגיש שווה משהו – קשה מאוד לחבב אותה או אפילו להזדהות איתה.
רני רוצה לברוח – סנדו רוצה להישאר, אבל אין לו אף פרצה דרכה יכול הצופה לחוש בעולם הפנימי שלו ולחמול. קשה להכיל אותה בריצות ארוכות ואולי זה קשור לעובדה שרני הוא זרחוביץ' הצעיר אבל סנדו מן הסתם הוצנח לסדרה, כנראה כדי לאפשר לזרחוביץ' לשחק בה. מול התסכול הרגשי הברור של רני, סנדו הוא דמות קומית נטו, והפינג-פונג הזה קצת חד-צדדי. המאבק ביניהם קצת חסר את התשוקה הפראית והמנומקת שאפשר לאתר ב"ילד חרא" למשל, אבל היא עדיין מצחיקה ומחזיקה את האלונקה. זה קורה בעיקר הודות לקו העלילה של רני ולהקת הג'ובניקים שמתגבשת סביבו, ומחזירה את כולנו לתיכון, לטוב ולרע ולעוד יותר רע. לעולם שבו גיבורי העל הם מכיני הטוסט בשקם ולוחמי שוחות העלים היבשים. אנחנו מצדיעים לכם.
