שנה וחצי עברה מאז סיום העונה הרביעית של "פאודה" בישראל. ליאור רז, יוצר הסדרה (עם אבי יששכרוף), סיפר לאחרונה שהמתווה העלילתי של העונה החמישית, שטרם צולמה, שונה בעקבות אירועי 7 באוקטובר, והבטיח שזאת תהיה עונה "קשוחה" יותר. מי שלא יכול לשאת את ההמתנה, או מעוניין להיזכר איך הכול התחיל, מוזמן להסתפק בינתיים ברימייק ההודי לסדרה, "טאנאב" (Tanaav), שעלה לפני קצת יותר משנה בשירות הסטרימינג ההודי, Sony LIV, וכעת מגיע לסלקום TV ופרטנר TV.
בניגוד למה שלפעמים נדמה כשבוחנים את החדשות בעולם, אנחנו לא העם היחיד שחי בטבורו של סכסוך לאומני מורכב ועקוב מדם. קשמיר הוא חבל ארץ הממוקם בגבול הודו ופקיסטן, כשהרפובליקה ההודית והרפובליקה האסלאמית של פקיסטן נלחמות זו בזו על השליטה בו, כשברקע תנועות קשמיריות נאבקות להשגת עצמאות. סביר להניח שהדמיון בין שתי הסיטואציות - הסכסוך הזה והסכסוך הישראלי-פלסטיני - ייצר הזדהות בקרב הצופים ההודים, הוביל להצלחתה של "פאודה" בהודו, ומשם הדרך למינוי רז ויששכרוף למפיקים של רימייק בן 12 פרקים, עתיר כוכבים מקומיים, הייתה קצרה. העונה הראשונה של "טאנאב" זכתה להצלחה בהודו, וצילומי העונה השנייה החלו בספטמבר האחרון בקשמיר.
אני מודה בעוונותיי שהציפיות שלי התמקמו איפשהו בין וריאציה בוליוודית על סדרת האקשן, למשחק שטחי או מוגזם ואקדחים מפלסטיק, ואני מבקשת לנצל את הבמה ולהתנצל בפני הטלוויזיה ההודית. "טאנאב" לקחה את סיפור המסגרת של "פאודה" - סיפורו של לוחם מנגנון מסכל שחוזר לפעילות מבצעית אחרי פרישה, כדי לסיים את העבודה שהחל בה, חיסולו של טרוריסט על - וממקמת אותה באופן די קוהרנטי במציאות של קשמיר.
את קאביר פרוקי (מנב ויג'), דורון קביליו ההודי, אנחנו פוגשים כשהוא חי חיים שלווים עם אשתו ושני הילדים שלהם, כשאת סיפוקו הוא מוצא בהכנת ריבות. המפקד שלו לשעבר, ויקראנט, מגיע לבקר אותו כשהוא נושא את הבשורה המטרידה: המגה מחבל שקאביר קנה את תהילתו לאחר חיסולו, עומר ריאז, "הפנתר", עדיין חי, ומנהל את הסניף הצנוע של ארגון הטרור שלו, כשהוא מתכנן פעולה גדולה בקשמיר כנגד הכוחות ההודים במדינה.
קאביר, שזכה בעיטור על חיסולו, מתבקש לחזור ולהשלים את המשימה. למורת רוחה של אשתו, נוסראת, שפחות בעניין, קאביר עוטה על פניו כאפיה ומתכונן נפשית למאבק נוסף. המשימה הראשונה של הכוח היא להתגנב במסווה לאירוע חתונה של אחיו הצעיר של הפנתר, בהנחה שהאח הבוגר לא יצליח להתאפק ויגיע לביקור קצר בחתונה שהופכת לחתונת הדמים, בין היתר בגלל הנטייה השגעונית של קאביר לפעול על דעת עצמו והבעיה המוכרת שלו בכל מה שקשור לניהול כעסים. הסיפור שמקדם את העונה הראשונה נצמד פחות או יותר, עם אדפטציות מתבקשות בהתחשב במיקום, לסיפורה של העונה הראשונה של "פאודה", שמנתה גם היא 12 פרקים. הדמיון ממשיך בקצב המהיר של ההתרחשויות, בסצנות האקשן עוצרות הנשימה ובאיפיון הדמויות, כשאפילו הפנתר הקשמירי קצת דומה לאבו אחמד הפלסטיני.
הסלוגן שמלווה את העונה ההודית הוא "שני הצדדים של אותו הסיפור". אין לי דרך לקבוע אם הניואנסים ב"טאנאב" (שפירושה בהודית הוא "מתח") אכן מצליחים לשקף את הרגישות של הסכסוך הקשמירי, או אם הכותבים הצליחו ללכוד את המורכבות או את הלך הרוח של כל הצדדים בסכסוך הזה - מהסיבה הפשוטה שמעולם לא התעמקתי בו מעבר לכותרות החדשות. אבל ההצלחה של "פאודה" בעולם – 90 אחוז מהצופים בשלוש העונות הראשונות של הסדרה בנטפליקס מגיעים מחוץ לישראל, ורבים מהם מהודו - אינה בהכרח פונקציה של הבנת הסכסוך אלא קודם כל העובדה שמדובר בסדרת אקשן מוצלחת וכתובה היטב.
את האלמנטים האלה הצליחה "טאנאב" להעביר אליה עם שחיקה מינימלית במעבר בין התרבויות, השפות והמיקומים. היא יצרה דמויות אותנטיות שמעבירות את המצוקה שבחיים בלב הסכסוך, והליהוק שלה מוצלח. מה גם שהפתיחות של השנים האחרונות לתוכן בשפה זרה יאפשר לצופים רבים להתמסר לה מבלי לחוש התנגדות. "טאנאב" היא אולי לא האסקפיזם שעליו חלמנו לתקופה הנוכחית, אבל יש בה משהו שמאפשר להביט על מצבנו מזווית העין ולהבין אותו דווקא דרך עיניים זרות, כשפה ושם מבליחים דיאלוגים שמזכירים לנו שהמשפחות האומללות אולי אומללות כל אחת בדרכה, אבל אומות אומללות וסכסוכים לאומיים חולקים לא מעט קווי דמיון משותפים.
