תחזיקו חזק כי אנחנו יורדים למטה. מכונת הכרייה של הריאליטי עובדת שעות נוספות. המטרה: למצוא עוד טוויסטים מוזרים שיאפשרו להם לשבט את הנוסחה המנצחת של ריאליטי השידוכים שנטפליקס הפכה למתנה שלא מפסיקה לתת, להלן שלושת הח"תים הקדושים: חוטיני, חוף, חרמנות. הפעם מישהו בענקיות התוכן ממש הצליח להבריק, והקונספט של הריאליטי החדש "הפעם הראשונה שלי" (Are You My First? שעלה השבוע בדיסני+) מקבץ חבורה של אנשים בשנות העשרים לחייהם שהצליחו או נאלצו לשמור על תשורת הבתולין הקדושה שלהם עד לשלב שזה כבר נהיה מביך מדי להגיד את זה בדייטים. עכשיו הם אוחדו לחבורה ספק נבוכה ספק גאה, כדי לדון בסיטואציה האנושית שנקלעו אליה ובעיקר כדי למצוא את האדם הראשון שיגאל אותם ממנה. כן כן, שמעתם נכון, הם מחפשים את האדם הראשון, גבר או אישה, שיבתק את הבתולין שלהם.
"הפעם הראשונה שלי" -טריילר
(צילום: באדיבות הולו)
ההפתעה היא לא שדיסני, כמו אחותה הגדולה, הצליחה למצוא טאבו מוזר כל כך כדי לגבש סביבו פורמט של ריאליטי שידוכים. אני מניחה שאחרי שנוצלו כל המשאבים הזמינים, חזרו הגשושיות שנשלחו לטריטוריות רחוקות ובידיהן רעיונות משונים שאפשר לתרגם לדרמות, בגידות, דמעות, נשיקות ובעיקר חרמנות. מה שמפתיע הוא שאיכשהו בסוף גם ריאליטי שנע סביב הרעיון של בתולים - כלומר התנזרות, צניעות, מופנמות, שמירה, איכשהו נראה בדיוק כמו כל אחיו לז'אנר - מינימום לבוש, מזמוזים על החוף, שלל אלכוהול, מבטים פתייניים ומשימות עם ניחוח מיני. "הפעם הראשונה שלי" אולי מצפה מהמתמודדים שלה לספר לנו איך זה להיות בתול או אפילו להשתחרר מהטייטל, אבל הטלוויזיה שלכם עצמה כבר מזמן איבדה את הבתולין. עכשיו היא משתרללת עם כל קונספט אקראי בתקווה שאחד מהם ייקלט.
זה נשמע קצת כמו קללה. לא משנה מה דיסני או אחיותיה לשרתי הסטרימינג מנסות לעשות, תמיד זה יוצא להן אותו הדבר בסגנון "חם, לוהט, רותח". במובן הזה הן קצת כמו סיזיפוס עם תקציב. הן גוללות את אותו סלע נוצץ של "שידוכים" במעלה הר הטרנדים, ולא משנה איך מגיעות לפסגה הן תמיד מתגלגלות איתו למטה בחזרה לאותו המקום. אפילו רעיון כמו התנזרות ממין או המקום האינטימי של בתולים מתורגם לאותן שיחות קרינג'יות מול המצלמה, דייטים מבוימים, קלוז-אפים דרמטיים בין צמחייה טרופית ווילה בג'ונגל שבשלב מסוים אם מתקרבים קצת רואים את הטינופת על השטיח. כל זה, אגב, לא הופך את הסדרה לפחות ממכרת או מצליחה. לאף אחד לא אכפת מהענף שעליו תלוי הקוף, כל עוד הקוף מגיע ממנו אל הבננה, יסלח לי האל על הדימוי המסורבל, ומאחר שאנחנו לא הבננה, אנחנו כנראה הקופים.
וכאן מגיע שלב השאלה מה זה אומר עלינו? הצינים יגידו שעולמנו צר כל כך - או לפחות שזה מה שחושבים יצרני התוכן - שכל רעיון לא משנה מאיזו עדה, צריך להתכנס בסופו של דבר לאותו פורמט: אנשים יפים, ביגוד מינימלי, ים וחשקנות - כדי שנסכים לקבל אותו ולצפות בו. הדמיון האנושי כבר לא מאפשר לנו חריגה מהמערך הזה, כמו שכל חלקי המוח שלנו שקשורים בהתמצאות במרחב הולכים ומתנוונים ככל שאנחנו מתמסרים לאפליקציות ניווט.
האפשרות השנייה והחומלת יותר היא שאיכשהו, באמצעות הנוסחה הזאת, דיסני מצליחה לנרמל ולהציף סוגייה לא מדוברת בחברה כמו בתולים ולאפשר לבתולים ובתולות לדברר את עצמם ואת שלל הסיבות שהביאו אותם עד הלום, ובעיקר מוכיחים לנו שאין סיבה להחריג אותם ממשפחת האדם: בתולים הם אנשים רגילים כמו כולם, לפעמים אפשר אפילו לתקשר איתם והם ממש בסדר גמור. אתם יכולים לבחור את הטיעון לפי ההשתייכות התפיסתית שלכם, מה שלא יהיה, תזכרו: תמיד תוכלו למכור את זה גם לנטפליקס.
