לאורך הקריירה הארוכה והמגוונת שלה, הלן מירן גילמה לא מעט דמויות של נשים שהיו באמת. רבות מהן היו בעלות הוד מלכותי כמו דמותה של אליזבת השנייה (שעליה זכתה השחקנית באוסקר ב"המלכה"), ואליזבת הראשונה (המיני-סדרה "אליזבת הראשונה"), המלכה שרלוט ("טירופו של המלך ג'ורג'"), הקיסרית הרוסיה קתרינה הגדולה (במיני-סדרה "קתרינה הגדולה"), או קסוניה, אשתו של קליגולה ("קליגולה"). אחרות היו דמויות פורצות-דרך כמו אשת העסקים שרה ווינצ'סטר ("ווינצ'סטר") ואספנית האמנות ניצולת השואה מריה אלטמן ("האישה בזהב"). לא מזמן ראינו אותה גם כגולדה מאיר בסרטו של הבמאי הישראלי גיא נתיב "גולדה". כל אלו דמויות גדולות מהחיים ומלאות השראה חיובית. במובנים רבים פטרישיה הייסמית' היא גם כזאת, אולם בסרט החדש "הכישרון של גברת הייסמית'", השחקנית הבריטית המהוללת מגלמת את הסופרת המזדקנת ברוב מרירותה ונבזיותה. ונראה שמירן החיננית והאדיבה נהנית מכל רגע ככזו.
"הכישרון של גברת הייסמית'" - טריילר
(קרדיט: באדיבות בתי קולנוע לב)
"אני הלכתי בכיוון ההפוך בגישה שלי לחיים", מבהירה מירן בת ה-81 בראיון ל-ynet שנערך לקראת בכורת הסרט - עיבוד קולנועי למחזה "שוויץ" מאת ג'ואנה מארי-סמית' - בפסטיבל טורונטו האחרון. "אנחנו לא מתחמקים מהאישיות הזדונית שלה. רצינו לחלוק כבוד לגאונותה, אבל אני חושבת שהיינו עושים לה עוול אם היינו מנסים לנסות לייפות את ההתנהגות שלה. היא הפכה למרירה מאוד, מבודדת מאוד, פרטית. זה היה מסע מרתק כל כך להיכנס לפסיכולוגיה שלה, לא רק לספרים שלה. לדעתי פטרישיה הפכה כל כך מסוגרת וכועסת, בגלל הנטייה שלה להתאהב באופן רצחני, תשוקתי וכפייתי. חלק מאנרגיית הכתיבה שלה מגיעה מההבנה של אובססיה. היא הייתה מתאהבת נואשות, ולכן זה היה כמעט בלתי נמנע, להתאכזב עמוקות כך או אחרת. והיא לא נאהבה על ידי אמה".
מתוך "הכישרון של גברת הייסמית'"
מתוך "הכישרון של גברת הייסמית'"
אישיות זדונית. הלן מירן היא פטרישיה הייסמית', מתוך "הכישרון של גברת הייסמית'"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
"הכישרון של גברת הייסמית'", השם העברי שניתן לדרמת המתח השובבה שנקראת במקור A Talent for Murder, קורץ ליצירתה המפורסמת ביותר של הייסמית', "הכשרון של מר ריפלי" - רב-המכר שלה מ-1955 אשר זכור לטובה גם מהעיבוד שלו למסך הגדול מ-1999 בבימויו של אנתוני מינגלה ובכיכובו של מאט דיימון (לצד גווינת' פאלטרו, ג'וד לאו, קייט בלנשט ופיליפ סימור הופמן). בסרט החדש של הקולנוען ההולנדי אנטון קורבין, מירן מגלמת את הייסמית' המזדקנת שנהנית מבידוד עצמי בליווי אלכוהול ועישון אי שם בביתה אשר בשוויץ. כשנציג את חברת ההוצאה לאור (אלדן ארנרייך) מגיע כל הדרך מניו יורק כדי לפגוש אותה ולבקש ממנה לכתוב גרסה מעודכנת ל"ריפלי", מתחיל עימות אינטלקטואלי בין הסופרת הערמומית והמרושעת לצעיר התמים, לכאורה. מתוך חילופי הדברים רוויי העקיצות הציניות בוקעת יצירתיות כסיפור המשלב בין דמיון למציאות, בו משתלבת גם צעירה יפה בגילומה של אוליביה קוק.
זאת לא הפעם הראשונה שמירן מופיעה בתפקידים של נשים כותבות (העיתונאית הדה הופר ב"טרמבו", והסופרת איין רנד ב"התשוקה של איין רנד"), או כאלה שהיו נשואות לרבי-אמן (סופיה טולסטויה, אשתו של לב טולסטוי ב"התחנה האחרונה", והתסריטאית אלמה ראביל רעייתו של אלפרד היצ'קוק ב"היצ'קוק"). היא מגלה שבחייה אישיים, בעלה הבמאי טיילור הקפורד משמש עבורה השראה וגם יריב שמפרה את יצירתה. "בעלי ואני מאתגרים זה את זו, אנחנו מטילים ספק זה בזו, אנחנו מתווכחים זה עם זו. הוא חושב שאני בת פלוגתא נוראית כי אני לא מסכימה איתו, אז הוא ממסגר את זה כך שאני סתם וכחנית; אני רואה בזה דיון. אני חושבת, שבכל מקום שיש נישואים טובים, יש את סוג של הפרייה הדדית בשותפות טובה", היא מגלה.
זה שונה לחלוטין מההתנהגות של הייסמית', ששומרת בקנאות על הלבד שלה ומתוך עוינות מופגנת כלפי הצעיר המעריץ שמגיע לבקרה. אבל מירן משתדלת לא לאמץ נקודת מבט שיפוטית כלפי הדמות שלה, כפי שאחרים, ובוודאי גברים, היו משליכים עליה. "לעתים קרובות נשים חזקות מכונות 'כלבות' או 'פריג'ידיות', אבל אני חושבת שפטרישיה הייסמית' מחליטה לשנוא את האנושות כולה. פשוט החליטה שהיא לא אוהבת שום גזע, היא לא אוהבת גברים או נשים. היא הייתה מיזנתרופית. היא חיה בשווייץ, די הרבה זמן, אבל אני חושבת שהיא מעולם לא באמת הכירה את התושבים המקומיים. היא לא השתלבה בקהילה. היא הייתה סוג של בדלנית אולטימטיבית, לדעתי", מסבירה השחקנית.
את מזהה משהו מזה בדמות של גולדה? יש לא מעט נקודות השקה ולא רק בגלל חיבת שתי הנשים המבוגרות הללו לעישון. הם שתיהן מוצאות עצמן מבודדות מרצון או בלית ברירה. "גולדה לא הייתה בעלת מראה זוהר בכלל, בדיוק כמו שפטרישיה הייסמית' לא הייתה. הן היו בלתי-מתפשרות וחסרות בושה לגבי איך שהן נראו. שתיהן היו מציאותיות, ולא רצו לנסות להעמיד פנים שהן משהו אחר. אז בהחלט יש להן את זה במשותף. אבל חוץ מזה, אלו דמויות שונות מאוד. גולדה הייתה הרבה יותר חמה. היא לא הייתה קשיחה וחד-ממדית, והיא הקדישה את עצמה למדינה שלה, ישראל. אני מניחה שהמחויבות הנחושה שלה למטרה הזאת דומה לאישיות של פטרישיה במידה מסוימת, אבל היא הייתה בעלת לב נדיב בהרבה. קשה לדמיין את הייסמית' מארחת אנשים במטבח ומכינה מרק לכולם, שזה מה שגולדה עשתה".
מבחינת ההיערכות של מירן לתפקיד, שני התפקידים היו שונים. למרות שלדבריה גולדה הייתה אישה חמה ולבבית יותר ומהווה השראה לעוצמות נשיות כראש ממשלת ישראל, הליהוק של השחקנית הוותיקה התקבל בתמיהה מכיוון שהיא אינה יהודיה (פרשה שקיבלה בתקשורת את הכינוי Jewface). מעבר לכך, היא נדרשה לאמץ מראה שונה שהצריך לא מעט התאמות קוסמטיות. "גולדה הייתה יוצאת-דופן לגילום, והייתי צריכה לעבור שינוי פיזי. בעצם, כל תפקיד של דמות היסטורית, כמו למשל לגלם את המלכה, מצריך ציות למידה מסוימת של שינוי פיזי מכיוון שהקהל מכיר את הדמות ויש לו הבנה של איך היא נראתה. את לא יכולה סתם להופיע מבלי להיראות דומה במידה מסוימת".
גולדה לא הייתה הדמות הישראלית הראשונה שמירן גילמה במהלך הקריירה, ויש מי שזוכר אותה ב-2010 כסוכנת מוסד מזדקנת שצדה נאצים ברימייק של ג'ון מאדן למותחן הריגול הישראלי "החוב" של אסף ברנשטיין. בהשראת הייסמית' והחיבה שלה לאלימות ונקמה, מירן אומרת שלא הייתה יכול לחזור אחורה בזמן ולהתנקש במישהו, היטלר וג'ינגי'ס חאן היו בראש רשימת החיסול שלה. "המוות שהם גרמו לו היה בלתי-נתפס", היא אומרת ומצרפת גם את מנהיגי מסעות הצלב, ואחרים לאורך ההיסטוריה. "זו רשימה די ארוכה, והייתי אומרת ש-99.9 אחוזה מהם הם גברים. אבל אני לא יכולה להעלות על דעתי להרוג אדם, לא משנה כמה נורא הוא, או אפילו בעלי חיים. אני שונאת ציידים שיורים בצבאים, או אפילו דייג. מה מפריע להם שהדגים שוחים להם להנאתם?".
מתוך הפרפסקטיביה ארוכת-הטווח שלך, מה דעתך על המגוון וההזדמנויות ששחקניות מקבלות כיום בקולנוע ובטלוויזיה ביחס לעבר? "זה לא ייאמן, ואני כל כך מאוכזבת שלא נולדתי מאוחר יותר. הלוואי שהייתי נולדת שניים או שלושה עשורים מאוחר יותר. לא כי אני רוצה להיות צעירה יותר עכשיו, אלא כי הייתי רוצה שיהיו לי יותר ההזדמנויות כשחקנית בשנות ה-20 או ה-30 שלי כפי שיש לשחקניות בימינו. זה שינוי מדהים. אני זוכרת שעשיתי סדרה בשם 'החשוד העיקרי' בתפקיד הראשי, ובזמנו המפיקים לא היו בטוחים שאנשים יצפו בה. זה עבד נהדר אבל הם היו לחוצים לגבי זה. זה דבר שלא שומעים עליו יותר בימינו. כל כך הרבה סדרות טלוויזיה, סרטים, הכל, כוללים נשים בתפקידים ראשיים. אני אוהבת את 'בית הדרקון' בכיכובה של אוליביה קוק, ושבמרכזו שתי נשים שמנהלות מלחמה, פוליטיקה, רגש, סקס, אהבה, משפחה. צפיתי בזה ואמרתי לעצמי, 'אלוהים, הלוואי שהיו תפקידים כאלה כשהייתי בת 25'. זה משהו שנאבקתי בו והתלוננתי עליו, אבל קשה מאוד לשנות את התרבות עד שהתרבות משתנה".
מירן עצמה נהנית ממגוון ההזדמנויות שנפתח עבור שחקניות ולמרות גילה המתקדם, עובדת באופן שוטף על הפקות שונות כמו "הכישרון של גברת הייסמית'" על המסך הגדול או בסדרה "מובלנד" שבה היא מגלמת ראש משפחת פשע. "יש כל כך הרבה שאני רוצה לעשות. שנה שעברה הייתה עמוסה מאוד, והייתי צריכה את המנוחה הזו. אבל אני תמיד אומרת שהפרויקט המרגש ביותר הוא זה שאת לא יודעת שבדרך. ולעיתים קרובות פגעתי בעצמי בגלל הדברים שרציתי מראש".