צרפת גילתה בשנה החולפת את מהפכת MeToo באיחור מאוד לא אופנתי. וכך, בפסטיבל קאן האחרון, תעשיית הקולנוע המקומית הייתה טרודה מהשמועות על גוף תקשורת שעומד לפרסם רשימת מטרידנים ואנסים. הנהגת הפסטיבל הייתה ממש בפאניקה, ניסתה להתמודד עם רעידת האדמה המתרגשת ואף שכרה שירותים של יועצי משברים. הנושא הזה הצליח איכשהו לדחוק עניינים בוערים יותר כמו המלחמה בעזה, משבר החטופים והקרבות באוקראינה. באי ובאות הפסטיבל אף קיבלו הוראות התנהגות ואזהרות. לא מפתיע אם כך שהכוכבים והסטאריות, היוצרים והבמאיות נדרשו לא אחת לסוגייה בראיונות שהעניקו. לא כולם קיבלו את הקושיות האלה בשמחה, וחלקם אף התגוננו או סירבו לענות.
Prime Target – טריילר
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
כשראיינתי במהלך קאן את סידסה באבט קנודסן, הייתי בטוח שבתור מי שגילמה את ראש ממשלת דנמרק הכריזמטית בסדרה המצליחה "הממשלה" (בורגן), יהיה לה הרבה מה לומר על MeToo ואיומי החשיפה של שמות הסוררים. כמו כן תחקרתי אותה גם מה היא חושבת על דברי ראש עיריית קאן שהשווה את MeToo למשטר האימים של השטאזי בגרמניה המזרחית. למרבה הפתעתי הכוכבת הדנית הדעתנית, שמרבה לעבוד בהוליווד ובממלכת הגבינות והבאגטים, העדיפה בהתחלה לחמוק. "אין לי משהו מעניין לומר בנושא", הכריזה קנודסן בת ה-56 והדפה אותי.
בכל זאת, את מגיעה מסקנדינביה ושם הקדימו את הצרפתיים בכל הנוגע ל-MeToo.
"כן, כן. זה אחרת אצלנו בבית כי אנחנו כל כך מתקדמים...", היא צוחקת ומקניטה אותי, ובסוף מואילה לספר על דברים לא נעימים שהיא חוותה בעבר. "אגב, רוב האנשים שהתעלמו מהגבולות שלי לאורך הקריירה היו דווקא נשים. במאיות בדנמרק, אנגליה וצרפת היו מנצלות את העובדה שהן נשים כדי לפתות אותי לעשות דברים שלא הרגשתי איתם בנוח. למשל, רק במאיות נשים ביקשו ממני לפשוט את הבגדים שלי. אפילו די התעקשו על כך".
את יכולה לתת דוגמאות?
"באחד הסרטים הייתי צריכה לעשות סצנת שחייה. אמרתי לבמאית שאני רוצה להיות מכוסה בסצנה הזאת, אבל אנשי ההפקה הביאו לי ביקיני פצפון. התרעמתי: 'לא, אמרתי שאני רוצה בגד ים שלם'. הבמאית הגיבה ב'נו, בחייאת'. גבר בחיים לא היה מעז להגיד לי את זה. כשסירבתי לעטות את הביקיני, התעצבנו עליי.
"בסרט אחר היו אמורים לצלם אותי באמבטיה. שאלתי את הבמאית מה אני אמורה ללבוש בסצנה. מאחר והיא הייתה בטוחה שאני אסכים להופיע בעירום כשיגיע המועד, היא סירבה לספר לי. אז לפני הסצנה, ישבתי בלבוש מלא באמבטיה ואמרתי לבמאית : 'נו, מה את הולכת לעשות בעניין? זה מתאים לך לסיפור?'. אני זוכרת איך צילמנו סצנת סקס בסדרה 'בורגן' ומיקאל בירקייר, ששיחק את בעלי, אמר: 'אף אחד כבר לא רוצה לראות גוף עירום של מבוגרים! תעזבו אותנו בשקט!'".
יש לך בעיה עם זה שמראים אנשים מבוגרים בסצנות סקס?
"אני דווקא מתגעגעת לראות סרטים רומנטיים עם אנשים מבוגרים. לצערי סרטים שעוסקים בנשים בגילי תמיד עוסקים באיך שהן 'מוצאות את עצמן'. הם תמיד מדברים על איך זה להיות 'בגיל הזה'. זה ממש עצוב. למה לא יכול להיות סיפור אהבה באמת סקסי, באמת מלא תשוקה, גם על אנשים בני 50 ו-60?".
בסך הכול לקנודסן אין מה להתלונן. הקריירה שלה נמצאת עכשיו בתקופה נהדרת ונמרצת והיא מתרוצצת בין פרויקטים. בפסטיבל ברלין האחרון, "בנים", סרט דני בכיכובה, התחרה בקרב על דוב הזהב, והיא הייתה מועמדת לפרס השחקנית המצטיינת. לקאן היא הגיעה עם An Ordinary Case, דרמת בית משפט שביים דניאל אוטיי, אחד הכוכבים הגדולים של הקולנוע הצרפתי. לאחרונה היא הצטלמה ל"13 ימים, 13 לילות", שבו היא מגלמת עיתונאית לצד השחקן הצרפתי רושדי זם. "העלילה מתרחשת באפגניסטן, אחרי שיצאו הכוחות האמריקאים ואנשי הטאליבן חזרו. המקום האחרון שנותר להתפנות אליו הייתה השגרירות הצרפתית בקאבול".
עד שהסרט המסקרן הזה יגיע אלינו, אפשר לראות את קנודסן במיני-סדרה החדשה Prime Target (8 פרקים), שעולה היום (רביעי) באפל TV פלוס. היצירה, שצולמה באנגליה ובה משתתפים מבחר משחקני הממלכה (ובהם סטיבן ריאה, דיוויד מוריסי וג'ייסון פלמינג), עוסקת בסטודנט מבריק לתור שני במתמטיקה (ליאו וודול, "הלוטוס הלבן", "יום אחד"), שניצב על סף פריצת דרך גדולה: אם יצליח למצוא דפוס במספרים ראשוניים, הוא יחזיק את המפתח לכל מחשב בעולם. עד מהרה הצעיר המבריק מתחיל להבין שאויב בלתי-נראה מנסה להרוס את הרעיון שלו עוד לפני שהוא נולד. הוא וסוכנת שהוטלה עליה לצפות ולדווח על התנהגותם של מתמטיקאים, מנסים לפענח את הקונספירציה המטרידה שמאיימה לזרוע כאוס בכל העולם. ביצירה שברשימת המפיקים שלה אפשר למצוא את רידלי סקוט ואפילו את ארנון מילצ'ן ובנו יריב, קנודסן מגלמת פרופסור למתמטיקה.
"כן, אחרי 'הממשלה' אני שוב ושוב מקבלת דמויות של נשים סמכותיות. בכלל, מאז 'הממשלה' מוצעות לי הצעות מעניינות מארצות אחרות, וכזאת היא גם Prime Target", אומרת קנודסן. "זהו מותחן קונספירציה. אני אוהבת גיוון ולכן שמחתי לעשות אותו. חשוב לי גם להיות מופתעת, ובהתאם אני אוהבת להפתיע. כשאני לא לגמרי בטוחה מה יש מעבר לפינה, אני צריכה להסתמך על החושים שלי.
"חושבים שאני אוהבת דווקא את התפקידים האפלים, אבל לא בהכרח. אני בהחלט נמשכת לאלה המוזרים. זה נותן לי יותר השראה, אם יש לי משהו להיאבד בתוכו, או משהו לתור אחריו. מה שהכי קשה לי זה הקלישאות. כשזה אחד לאחד דברים שכבר ראינו בעבר, אני לא יודעת איך אני מחייה את התפקיד - זה תמיד מרגיש לי מאוד מת".
"בארצות הברית מתייחסים אלייך כמו לתינוקת"
קנודסן גדלה בקופנהגן. אביה היה צלם ואמא שלה מורה. בביוגרפיה רשום גם פרק של מגורים בטנזניה, שם הוריה התנדבו. בגיל 18 היא עקרה לפריז. "הייתי אז בוהמיינית, רציתי לחיות חיי חלום. כשהגעתי לא ידעתי מילה בצרפתית. הייתי די אמיצה. ניגשתי לאודישנים לבתי ספר לתיאטרון. התקבלתי ונשארתי לחיות בצרפת שש שנים. התרגלתי וצרפת התחבבה עליי".
כדי לממן את הלימודים והשהות, קנודסן עבדה במגוון עבודות מזדמנות. "בירמנתי בלילות בברים, מלצרתי במסעדות, הייתי חלפנית כספים, לימדתי אנגלית, עשיתי בייביסיטר, עבדתי בעבודות ניקיון וכן בתרגום ובמכירות".
למה בעצם חזרת למולדתך?
"בגלל שלא הצלחתי להשיג עבודה בצרפת כשחקנית. ואז אחת מחברותיי הפכה לבמאית תיאטרון וצלצלה אליי שאחזור לשחק בקופנהגן".
וכך קנודסן החלה לפתח קריירה בסקנדינביה, ובין היתר שיתפה פעולה עם הבמאית סוזנה ביר ("האחד והיחיד", "אחרי החתונה"). ואז הגיעה "הממשלה" ב-2010, שהפכה לסיפור הצלחה חובק עולם (כולל בישראל). בסדרה היא הופיעה בתפקיד בירגיטה ניבורג, מנהיגת מפלגת מרכז שבאופן מפתיע ולא צפוי, מנצחת בבחירות לראשות הממשלה. "זוהי דמות שהייתה נלחמת למען הזכות שלה להחזיק בדעה שונה. לקראת התפקיד, בחנתי נשים בעמדות כוח - לא רק פוליטיקאיות, אלא גם נשים במסחר ובמשרות אחרות - ואז למדתי גם על פוליטיקאים בכלל. עקבתי אחרי כמה, בעיקר כדי להבין איך העולם עובד. זוהי עבודה עם המון דרישות, דילוג מפגישה לפגישה לפגישה בניסיון לשכנע כל הזמן. הייתי צריכה להבין את מהות הלחץ".
מי עוד היו מודל השראה עבורך?
"ראיתי סרט תיעודי על טוני בלייר שהיה ראש ממשלת בריטניה ובחנתי את שפת הגוף שלו. מבחינתי הדרך הכי פרוגרסיבית לעשות סדרה על ראשת ממשלה היה להפוך את זה לדבר הכי נורמלי בעולם".
"הממשלה" עשתה גם כותרות כאשר שנה לאחר שעלתה, לראשונה בתולדות דנמרק, נבחרה אישה לראשות הממשלה - הלה תורנינג שמידט. היו שטענו כי הסדרה השפיעה ותרמה לבחירתה.
איך למעשה הקריירה שלך השתנתה בעקבות ההצלחה של "הממשלה"?
"עד 'הממשלה' הופעתי בקומדיות וקיבלתי תמיד את תפקידי הבחורה הטיפשונת שתרה אחר הזהות שלה. בירגיטה אמנם ראשת ממשלה, אבל גם מאוד מצחיקה – ובמאי הסדרה רצה קומיקאית לתפקיד, מישהי כמוני שעבדה עם הומור. בזמן האודישנים שעשיתי ל'הממשלה' רצו לראות שני צדדים: הם רצו לראות אישה חמה מחד, ופוליטיקאית חדה מאידך. אחרי 'הממשלה' התחלתי לקבל תפקידים מכל הסוגים, כולל כאמור נשים סמכותיות. קיבלתי אפילו הצעות להיכנס לפוליטיקה וכמובן סירבתי".
הסדרה ירדה ב-2013 אחרי שלוש עונות מעוטרות, וגם הוליווד לא יכלה להתעלם. בין היתר קנודסן הופיעה ב"התופת" – הסרט השלישי בסדרת הסרטים על פי רבי-המכר של דן בראון בכיכובו של טום הנקס, וב"ווסטוורלד", דרמת המד"ב של HBO על פארק שעשועים המאוכלס ברובוטים דמויי-אדם. קנודסן גילמה את תרזה קאלן הניצבת בראש צוות הבטחת איכות של הפארק, שאחראית לדאוג לכך שהפארק יתנהל ללא דופן ובצורה תקינה ובטוחה, בלי הפתעות לא צפויות. "בסדרה הזאת היו הרבה אלמנטים פילוסופיים ומדעיים, וזה עורר בי השראה. סדרה שאפתנית, אמיצה ומתוחכמת".
העבודה על "ווסטוורלד" והשהות בהוליווד היו טעונים ומורכבים. מצד אחד היא נהנתה לחיות בווניס-ביץ' ("מזג האוויר נפלא והייתי הרבה בחוף הים") ולעבוד עם אוון רייצ'ל ווד ואנתוני הופקינס ("שחקן יוצא מגדר הרגיל. איש מופלא, מתוק, נדיב ואינטליגנטי. מעורר השראה"). מצד שני, עם זאת, היה לקנודסן קשה עם אופי העבודה בתעשיית הטלוויזיה האמריקנית. "בארצות הברית את 'סתם' שחקנית - אז תאכלי עם שאר הקאסט ואל תדברי עם אנשי הצוות הטכני, כי את עלולה להפחיד אותם. בארצות הברית מתייחסים אלייך כמו לתינוקת - את אפילו לא יכולה ללכת לשירותים מבלי שמישהו עם אוזנייה יידע את כולם על זה. אני מאוד אוהבת לצפות ביוצרי קולנוע עובדים, יש בזה משהו קסום, אבל בארצות הברית אתה מגיע לסט רק כשצריכים אותך ואז אתה חוזר לקרוון שלך".
קנודסן גם לא אהבה את היחס לסוסים בצילומים. "כל הזמן הייתי מתדפקת על דלתות המפיקים ואומרת: 'הסוסים האלה בשמש כבר 10 שעות, הם הולכים להתפגר. הם אפילו לא מצטלמים היום, שימו אותם בצל!'".
איך בהפקה הגיבו לתלונות שלך?
"לא טוב. ברור שזה סופר מעצבן כששחקנית כל הזמן רק חופרת על הסוסים".
בסופו של דבר היא חזרה לקופנהגן, שם גידלה את בנה היחיד (כיום בן 21), ומשם היא מגיחה לעבודות ברחבי היבשת וכדי לעשות תפקידים שמעניקים לה פרסים. וכך למשל הופעתה ב"אדוני השופט" זיכתה אותה בסזאר – האוסקר הצרפתי.
בעשור הנוכחי, קהל חדש ונרחב בכל העולם נחשף לקנודסן כאשר נטפליקס שידרה ב-2020, בימי הקורונה, את העונות הראשונות של "הממשלה",. ב-2022 הגיעה אף עונה רביעית חדשה – "בורגן: כוח ותהילה". בעונה הזאת, בירגיטה, שכיהנה כשרת החוץ, פרודה מבעלה שמבשר לה כי זוגתו הנוכחית בהיריון, מתעמתת עם הבן שלה על זכויות בעלי חיים ומשבר האקלים, וסובלת מגלי חום. "פתאום אנשים חדשים ראו את הסדרה וצעירים גילו אותי", מספרת קנודסן. "אם בעונות הקודמות בירגיטה הייתה היהלום שבכתר, בעונה הרביעית יש מעליה בוסית, וזה ממש מעניין כי היא לא כל כך מסתדרת עם זה שיש מישהי מעליה – ראשת ממשלה אחרת. ברגע שאת הבוסית, קשה מאוד לקחת צעד אחורה. העונה הזו הראתה שמסוכן להיות בראש הפירמידה. אנחנו רואים מה קורה כשההיבריס קצת מרים את הראש".
מאז שקנודסן הופיעה ב"הממשלה", היא נדרשת לשאלות בנושאי פוליטיקה, והיא משתדלת להיזהר. היא גם לא נוהגת לדבר על חייה הפרטיים ומתרחקת מהרשתות החברתיות.
בכל מקרה, היא מודאגת מהמצב הנוכחי של עולמנו. "אני בהחלט חושבת שהרבה יותר קל להרוס את מה שקיים מאשר לבנות משהו חדש. כמו כן, אירוני שמצד אחד אנחנו מנסים לדחוק בכל הגבולות, ושיש לנו היום הרבה יותר גוונים בקשת המיניות, המגדר והזהות שלנו - ובמקביל אסור לך לשנות את דעתך, אסור לך עוד לחפש, או לא לדעת. לצערי, שיפוטיות כיום היא שם המשחק.
"אנחנו חיים גם בתקופה של 'נכון ולא נכון', של 'להיות צודק, לתפוס שליטה, לתקן ובלה בלה בלה'. ואז פתאום יש טעויות. יש שגיאות. ומטבענו אנחנו מנסים להיפטר מהן. נגיד, באייפון החדש אומרים: 'בדקנו את כל השגיאות' וכולי - אבל זה לא מי שאנחנו כבני אדם. מותר לנו גם לטעות".
