לרגל יום הולדתו ה-80 ופרסום האוטוביוגרפיה החדשה שלו Steps, החליט התסריטאי, הבמאי וכוכב האקשן סילבסטר סטאלון לפתוח את הכל בריאיון אינטימי וחשוף ל"ניו יורק טיימס".
במרכז הריאיון עומדת חשיפה בלעדית ומפתיעה: סטאלון סבל מבולימיה קיצונית. "זה הגיע לנקודה שבה הפכתי לבולימי", הודה סטאלון כשהוא מתייחס לתקופת הצילומים המפרכת של "רוקי 3". "הגעתי ל-2.6 אחוזי שומן גוף. לא יכולתי להחזיק שום דבר בבטן, או שלא רציתי להחזיק כי הייתי אובססיבי לחלוטין לשמירה על רמת הכושר הזו. זה היה פולחן גוף אובססיבי"
לצד הפרעת האכילה, סטאלון ניפץ סופית את המיתוס סביב השרירים הטבעיים שלו, והודה בפה מלא כי השתמש בסטרואידים ובחומרים אסורים כדי לתחזק את המראה החייתי של רוקי ורמבו: "אלוהים, ברור שאתה חייב. אבל עשיתי את זה בצורה מבוקרת - שישה שבועות על חומרים, שישה שבועות הפסקה. אנשים אומרים: 'הו, אתה לא מגיע למראה כזה בצורה טבעית'. נכון, לא מגיעים לזה טבעי. וזה גבה מחיר פיזי נורא".
כיום, כשהוא מוגדר לדבריו כמי שחי על "זמן שאול", הוא סובל מכאבים כרוניים ועבר לא פחות מ-14 ניתוחים קשים (כולל תשעה ניתוחי גב ושלושה קיבועי צוואר, תוצאה של האובססיה ושל סירובו העיקש להשתמש בכפילים לפעלולים.
סטאלון, מתוך "רמבו 2"
(צילום מסך)
האובססיה הזו להוכיח לעולם שהוא "בלתי שביר" לא נולדה בוואקום. סטאלון מספק בריאיון הצצה מחרידה לילדותו בצל זוג הורים מתעללים רגשית ופיזית, שלא רצו בו מלכתחילה. השחקן, שנולד עם שיתוק חלקי בפניו בשל רשלנות בשימוש במלקחיים בלידתו, נזכר באלימות הבלתי-נתפסת של אביו: "היו פיצוצים בלתי פוסקים ואז שתיקה מוחלטת. למדת להתכופף. פעם אחת, לפני שהלכנו לכנסייה, הוא אמר לי לקנות לחם. הבאתי בטעות ממרח לסנדוויצ'ים במקום לחם, והוא פשוט בעט לי בבטן, השכיב אותי מעולף על הכביש, נכנס לאוטו ונסע לכנסייה. נשארתי שוכב שם ברחוב עם המיונז".
באירוע אחר, אביו האלים והתחרותי גרר אותו מסוס במהלך משחק פולו והיכה אותו לעיני כולם. "הוא היה קר כמו הגיהנום וקשוח", מספר סטאלון ומגדיר את הנטייה שלו לפצוע את עצמו לאורך הקריירה כ"מזוכיזם טהור" שנועד להוכיח לאביו המנוח: "לא שברת אותי".
אם לא די בכך, סטאלון חושף לראשונה כי כאשר נשלח כנער למוסד לחנוך מיוחד ובעיות משמעת, הוא עבר תקיפה פיזית ומינית קשה באמבטיה על ידי מטופל אחר, עד שהשומרים נאלצו לחלץ אותו תוך שהם מכים את התוקף ברצועות עור.
הריאיון נוגע גם בימיה הזוהרים של סטאלון בהוליווד, השנים שבהן הוא וארנולד שוורצנגר, כוכב האקשן הגדול השני של התקופה, לא יכלו לשהות באותו החדר מרוב שנאה ותחרותיות עיוורת. "הוא היה אתגר מטורף. אני הייתי כוח גס והוא היה קול מקיאווליסטי", הוא צוחק ומודה שהיריבות הזו דחפה את שניהם לייצר סרטים עם "רובים גדולים יותר וגופות מרוטשות יותר", עד שעיצבו את ז'אנר האקשן של שנות ה-80.
סטאלון וארנולד שוורצנגר. מתוך "תוכנית בריחה"
(צילום: יחסי ציבור)
בפתיחות נדירה, סטאלון גם שוחח על הטרגדיה הגדולה של חייו - מותו של בנו הבכור, סייג', בשנת 2012 בגיל 36 בלבד כתוצאה מבעיית לב שלא אובחנה, ועל רגשות האשם שרודפים אותו מאז: "יש לך כל כך הרבה רגעי אשמה. מה יכולתי לעשות? האם הייתי צריך להיות שם? שבוע אחרי הלוויה, כשהייתי לבד בחדר, יצאה ממני זעקה שלא שמעתי מעולם. זה לא היה אנושי. מזה לא באמת מחלימים".
בגיל 80, כשהוא מודה שחטא ביהירות בלתי-נסבלת בשיא תהילתו,סטאלון כבר לא מנסה להיראות גיבור-על. "בניתי טירה מאלפי אבנים של חרטה", הוא מסכם בכאב. "אין לי מספיק זמן לתקן את הכל, אבל אני מנסה להתמקד במי שבאמת צריך אותי ולא לשקוע בביצה הגרועה מכולן - הבדידות".
