יותר מ-40 שנה עברו מאז ההתנקשות בפעיל החברתי הפלסטיני-אמריקאי אלכס עודה, שנהרג בפיצוץ מטען צינור במשרדו בעיר סנטה אנה שבקליפורניה. תיק הרצח נותר פתוח עד היום, ללא חשודים או כתבי אישום. סרט תיעודי חדש בשם "מי רצח את אלכס עודה?" (Who Killed Alex Odeh?), שחוזר לפרשה ההיא, קובע שאין מדובר בתעלומה מסתורית בלתי מפוענחת, ושהרשויות האמריקניות יודעות מי האשמים בפיגוע. לטענתו, זרועות החוק בארצות הברית קצרות מלהושיע בגלל מגבלות פוליטיות, ולכן היוצרים - ג'ייסון אוסדר ו-וויליאם לאפי יומאנס - עושים זאת במקומן עם חקירה חלופית שמביאה אותם לפתחם של החשודים, שחיים פה בינינו בישראל.
סיפור הרקע של פרשת ההתנקשות באלכס עודה מותח קו בין ישראל לפלסטינים דרך ארצות הברית, שרלוונטי בימינו אף יותר מאשר באייטיז, מה שטען את הקרנת הבכורה בפסטיבל סאנדנס במתיחות ותמרורי אזהרה. סביר להניח שראשי סאנדנס מודעים לנושא הנפיץ על רקע האקלים הפוליטי הנוכחי במזרח התיכון וגם בארצות הברית, מה שככל הנראה תרם להחלטה להזמין את "מי הרג את אלכס עודה?" לתחרות התיעודית האמריקנית. מה רבה ההפתעה שלמרות התפלשות באקטואליה עכשווית, התחקיר הקולנועי המהוקצע, המהודק והמרוסן של אוסדר ויומאנס נמנע מלעסוק באופן ישיר במלחמה בעזה ובמדיניות הכיבוש בגדה המערבית, ומתרכז בפרשה עצמה כסרט פשע-אמיתי קלאסי. בסופו יש סיכול ממוקד של החשודים ברצח ואלו שמגוננים עליהם, מבלי להרחיב את יריעת האשמה ולהפילה על עם ישראל באחריות קולקטיבית להרג פלסטינים - פיתוי טבעי עבור רבים בציבור האמריקאי, ובמיוחד בקהילת הקולנוענים והתנועה הפרוגרסיבית, בעלת הנוכחות הגדולה בפסטיבל.
אך לפני הפתרון לתעלומה "מי הרג את אלכס עודה?", עולה השאלה - מי הוא בעצם אלכס עודה? לא מדובר בשם שנצרב בתודעה של הציבור הישראלי, אך במותו הוא הפך לסמל לאלימות פוליטית בארצות הברית. עודה נולד למשפחה פלסטינית נוצרית בכפר ג'יפנא הסמוך לרמאללה. הוא יצא ללמוד במצרים, אך אחרי כיבוש הגדה המערבית ב-1967, נאסר עליו לחזור לביתו והוא נאלץ להגר לארצות הברית כפליט. הוא התמקם בקליפורניה, הקים משפחה והחל בפעילות ציבורית כנציג של הוועידה נגד השמצת ערבים אמריקאים (American Arab Discrimination Committee). ב-11 באוקטובר, ימים ספורים אחרי חטיפת הספינה האיטלקית אקילה לאורו על ידי מחבלים פלסטינים ורצח הנוסע היהודי ששהה עליה, ליאון קלינגהופר, עודה נהרג בפיצוץ מטען צינור שהותקן מאחורי דלת משרדו בסנטה אנה. "הוא קיבל את מה שמגיע לו", התריס בתגובה אירוו רובין, ראש הליגה להגנה יהודית.
מסע לאיתור המבוקשים - בגדה המערבית
הליגה להגנה יהודית (JDL) צצה בערי ארצות הברית כמליציה לוחמנית כשרה למהדרין בעיני הרב מאיר כהנא שייסד אותה, וממש לא כשרה בעיני רשויות החוק האמריקניות שניטרו את פעילותה מקרוב. כהנא עזב לישראל ב-1984 לטובת ריצה לכנסת כמנהיג תנועת כך, אך סוכני ה-FBI המשיכו במעקב מתוך דאגה להסלמה הולכת וגוברת במאבק אלים ואיומים נגד ארגונים ערביים, ובהם זה שאליו השתייך עודה. ההתגוששות המשיכה ביתר שאת גם תחת הנהגתו של רובין, שהמשיך להפיץ את משנתו של מורו ורבו, גם אחרי שנורה למוות ב-4 בנובמבר 1990 בניו יורק על ידי מתנקש ממוצא מצרי. החזית שנפתחה בין שני הצדדים נמשכה מתחת לאפו של ה-FBI, וב-1994 הושחתה אנדרטה לזכרו של עודה בסנטה אנה. שבע שנים לאחר מכן, רובין ומקורבו ארל קרוגל נעצרו בחשד לתכנון פיגוע במסגד בלוס אנג'לס ולהתנקשות בחבר הקונגרס דארל עיסא.
הפעילות החתרנית והנמרצת של ה-JDL בשנות ה-80, כשברקע אותם ימים מתוחים אחרי חטיפת האקילה לאורו, מסגרה את חבריה כחשודים מידיים. על פי הנטען בסרט, שלושה מהם - רוברט מאנינג, קית' פוקס ואנדי גרין - סומנו מיד ככאלה על ידי משטרת סנטה אנה וחוקרי ה-FBI. שלושתם היו תחת מעקב של הבולשת הפדלית לפני הרצח, כשבמהלכו הם שהו בקליפורניה, ומיד אחריו טסו לניו יורק. שבועיים לאחר מכן, הם כבר היו על מטוס בדרך לישראל. מבצע המילוט שלהם מנע למעשה את המהלך התקין של החקירה ואת העמדתם לדין, וכל היוזמות להסגרתם בגין המקרה נכשלו. כך גם אחרי שהעיתונאי רוברט פרידמן חשף בציבור את זהותם של מאנינג, פוקס וגרין כחשודים ברצח אלכס עודה במאמר שפורסם ב"לוס אנג'לס טיימס" ב-1990. היוצרים נסמכים על הראיות הללו, וממשיכים היכן שהחוקרים נעצרו בחיפוש אחר השלושה, בהנחייתו של העיתונאי העצמאי הישראלי דייויד שין.
תחילה מאתרים היוצרים את מאנינג, שהסגרתו מישראל יצאה לפועל ב-1990, בגין מעורבותו בתיק אחר מ-1980 שבו איבדה את חייה המזכירה פטרישיה ווילקרסון כנזק אגבי של מעטפת נפץ שיועדה לבוסית שלה. שלוש שנים אחרי הסגרתו, מאנינג נשלח לרצות עונש מאסר ארוך בכלא באריזונה, שממנו שוחרר בתנאים מגבילים בשלהי 2023. הוא מעולם לא הכחיש את השתייכותו ל-JDL, אך עמד על כך שמעולם לא תכנן לפגוע או להרוג אנשים. זה לא הרושם שמתקבל מעדותו של דניאל גיליס, סוכן חשאי שהסתנן לארגון ושוחח עם רובין וקרוגל על המזימה לפוצץ את מסגד המלך פאהד בלוס אנג'לס, ושלדבריו הם הביעו נכונות "להרוג את הילדים שמשחקים בחצר". בעדותו מול המצלמות, גיליס משחזר שהם היללו בדיעבד את גבורתם של מאנינג ושני שותפיו, שמהם שאבו השראה. פעיל אחר שמרצה עונש מאסר מצטרף עם עדות משלו בעילום שם, ומספר שבפגישה עם רובין ואנדי גרין, האחרון הוצג בפניו כ"האיש שרצח את אלכס עודה".
כל העדויות בארצות הברית מכוונות לעברם של השלושה, והיוצרים מצטרפים לשין במסע לאיתור שני המבוקשים הנותרים. החיפוש מעלה ששניהם שינו את שמם לשמות עבריים, ומתגוררים בהתנחלויות בגדה המערבית. לפי התחקיר של שין, קית' פוקס מוכר היום בציבור כאיזי פוקס. העיתונאי אף מגיע לבקר אותו מחופש כמתנחל, ומקליט אותו בסתר כשהוא מספר לו בגאווה על פעילותו ב-JDL, וממש לא מסתיר את שנאתו לערבים. שין מתחכה גם אחרי אנדי גרין, שמוכר כאמור בחוגים הכהניסטים כ"האיש שהרג את אלכס עודה" - ואילו בישראל הוא נודע בציבור כעו"ד ברוך בן יוסף, המתגורר בקרית ארבע ומתפקד כפעיל מרכזי בתנועת החזרה להר הבית.
במקרה זה, שין שומר מרחק לאחר שבן יוסף איים עליו בתביעת דיבה, אולם הבמאי אוסדר טומן לו מלכודת בדמות ריאיון אקדמי על "אפליית יהודים בהר הבית". מול המצלמה, מתרברב פעיל הימין על היותו כהניסט, אולם כשהוא נשאל על התחקיר של רוברט פרידמן ומעורבותו בפרשת אלכס עודה, בן יוסף מפסיק את הריאיון מיד בניסיון להיחלץ מהאמבוש. היוצרים לא קיבלו רגע של הפללה עצמית מהסוג של רוברט דורסט ב"הג'ינקס", אבל ראיית הזהב מגיעה דווקא מהצד השני של האוקיינוס, בריאיון עם יו מוני, שעמד בראש צוות החקירה מטעם משטרת סנטה אנה.
בדבריו מול המצלמה, משחזר מוני כי חוקרי המשטרה ובלשי ה-FBI זיהו מיידית את מאנינג, פוקס וגרין כחשודים ודאיים, אולם בקשות לצווי מעצר נגדם נענו בשלילה מטעם משרד המשפטים לפי דרישת מחלקת המדינה האמריקנית. לדברי קצין המשטרה בדימוס, גם המוסד היה מעורב בסחבת היזומה שאפשרה לשלושה להימלט לישראל. מאז, כל הפניות מטעם ה-FBI לחקירה בשיתוף פעולה עם הרשויות בארץ נענו בשלילה, ולפי גרסת מוני, השב"כ עצמו טען כי למרות שיש בידיהם את המידע על השניים, הם אינם יכולים לעזור בשל מגבלות על רקע פוליטי. "ה-FBI זעמו על כך", הוא מספר.
קורבנות של פיוס
מאז עברו שנים רבות. בינתיים, רובין התאבד בכלא בנובמבר 2002, וקרוגל הוכה למוות על ידי אסיר ניאו-נאצי ב-2005. יש מי שטוען שהם נרצחו כדי שלא יפלילו את חבריהם הכהניסטים. תיאוריות קונספירציה בצד, הראיות נמצאות בידי ה-FBI ונציגיו הבטיחו לאלמנתו ולבתו של עודה שהתיק עוד פתוח והחקירה נמשכת. "אם אני הצלחתי לאתר אותם, איך ייתכן שהם נכשלו?", שואל שין בתדהמה. ובכן, לפי תיאור הפרשה מפי מוני, שהיה אמון עליה מטעם משטרת סנטה אנה, התעלומה פוענחה, אך הרשויות בישראל מונעות את העמדת האשמים לדין - זאת בניגוד להבטחתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בביקור בוושינגטון ב-1998, שנשאל בנוגע לרצח עודה והבטיח לשתף פעולה עם הרשויות.
על אף ההקשר הפוליטי העכשווי, היוצרים נותרים כאמור ממוקדים בפרשה עצמה, ובאינדיבידואלים שמעורבים בה. אין שם אזכורים מובהקים ל-7 באוקטובר או למלחמה בעזה, ואין שם אצבע מאשימה למדינת ישראל כמכלול. מדובר בהפתעה בהתחשב בכך שוויליאם לאפי יומאנס הוא צאצא של אם פלסטינית, ובעבר סיפר כיצד ביקור בבית סבא וסבתא בנצרת שינה את תפיסתו כנער צעיר לגבי ישראל, שהתגלתה בפניו כמדינה שמקפחת את אזרחיה הערבים. מאז הוא עבר מסלול חיים פתלתל ומגוון כראפר (תחת שם הבמה "שייח' הברזל"), וכחוקר בתחומי מדעי המדינה, משפטים ותקשורת. הוא אף התנסה בעבודה עיתונאית, כתב ספר על אל-ג'זירה ולימד כפרופסור באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, ולאחרונה גם בשלוחה של אוניברסיטת נורת'ווסטרן בקטאר.
בין שאר עיסוקיו, אפשר להזכיר שיומאנס פנה גם לאקטיביזם כפעיל פרו-פלסטיני, ויש מי שתייגו אותו כתומך חמאס בגלל פוסטים ברשתות החברתיות שהתנגדו למדיניות ישראל בעקבות 7 באוקטובר. אבל לפחות בכל הנוגע לעבודתו כקולנוען ב"מי הרג את אלכס עודה?", הוא נמנע לכפות את ה"אני מאמין" שלו על הסרט, בריסון מפתיע. מה שיומאנס ואוסדר כן עושים הוא לקשור בין החשוד העיקרי בן יוסף לברוך גולדשטיין, ומזכירים כי השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר התמחה כעורך דין במשרדו - ובכל זאת הם דואגים לבדל ביניהם לבין החברה הישראלית.
הכהניזם נחשף על המסך בפני העולם כולו כסכנה לפלסטינים, וגם לישראלים. הסרט מדגיש כיצר מליציות יהודיות קיצוניות, בדומה למקבילות בצד המוסלמי, מחויבות להרוס כל אפשרות לדיאלוג בין העמים למען שלום - חזון שעודה הטיף לו ושילם עליו בחייו, כמו יצחק רבין שנרצח עשר שנים לאחר מכן. שניהם מופיעים בסרט כקורבנות של פיוס, שחייהם נגדעו בידי מתנקשים שגדלו והתחנכו באותו בית גידול רעיוני מסוכן.
מטעמו של העו"ד ברוך בן יוסף טרם התקבלה תגובה.
