בשבוע שעבר ישראל וארצות הברית פתחו יחדיו במלחמה נגד איראן. ברמה המבצעית, הצבאות מסונכרנים היטב עם מתקפות משולבות מהאוויר נגד מוסדות השלטון של הרפובליקה האיסלמית, אשר הניבו תוצאות מצוינות בשטח בימים הראשונים של המערכה - כולל ההתנקשות במנהיג העליון, האייתולה חמינאי. גם בזירה הפוליטית, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מתואמים בסך הכול במסרים שלהם. עם זאת, בכל הנוגע לאמצעי התקשורת, ניכר שיש פער גדול בכיסוי של ההתרחשויות משני צידי האוקיינוס. בעוד שבישראל רוב העיתונאים מיישרים קו עם המאמץ המלחמתי, הפרשנים הפוליטיים והצבאיים בארצות הברית מטיחים ביקורת על מדיניות ההנהגה האמריקנית ומטילים ספק במהלך ובהיתכנות השגת היעדים שלשמם הוא נועד מלכתחילה. יעדים גמישים, שהשתנו תדיר מיום ליום, ולא ברור לאף אחד מה הם.
מנקודת מבט ישראלית המתכנסת למצב הישרדותי בעת הזו, הביקורת של התקשורת האמריקנית עשויה להיתפס כניתוק מהמציאות במקרה הטוב, או התנכלות על רקע אנטישמי במקרה הרע - תפיסה דומה לזו שאימצו רבים מבינינו בשדה הקרב ההסברתי בנוגע למלחמה בעזה. אולם האמת מורכבת יותר ונובעת מכך שאולי נתניהו וטראמפ מתואמים - וכך גם הגנרלים שלהם - אבל הציבור האמריקני רואה אחרת לחלוטין את היוזמה הצבאית הזו, שהיא אולי מלחמת אין-ברירה מוצדקת עבור ישראל, אבל נתפסת כמיותרת ולא בלתי נמנעת. סקרי דעת הקהל בארצות הברית מצביעים על התנגדות רחבה של בין 60 ל-75 אחוזים למהלך - מימין ומשמאל. זה מובן בהתחשב לכך שהאמריקאים, מפלורידה ועד אלסקה, אינם מרגישים מאוימים על ידי איראן, ולא נמצאים תחת איום טילים.
היציאה למלחמה מביאה איתה אזהרות מטעם הפרשנים לכך שמדובר בעוד הרפתקה רשלנית מסוכנת של טראמפ שאינה נוגעת לאינטרסים של האזרח הפשוט, אבל מחניפה לתחושת העליונות של הנשיא, ולפי חלק מהפרשנים עשויה לחלץ אותו מהרתיעה ממנו בזירה הפנימית: מהאכזבה של הבוחרים מהמדיניות הכלכלית שלו, התלונות על יוקר המחייה ועד הסתבכותו בתיקי אפשטיין. זה גם מה שמניע את סיקור המלחמה מנקודת המבט הבדלנית מגישת "אמריקה תחילה" (America First) שטראמפ טיפח. לצד דיווחים חדשותיים מהשטח בישראל, איראן ומדינות המפרץ, הזרקור התקשורתי חוזר שוב ושוב להשלכות המלחמה על הציבור האמריקאי המרוכז בעצמו, שצורך בעיקר חדשות פנים באופן שגרתי. אין פלא שבסוף השבוע האחרון, בעיצומה של הלחימה במזרח התיכון, כותרות היום הוקדשו דווקא לפיטוריה של השרה לביטחון לאומי קריסטי נואם על רקע ניהול כושל של רשויות ההגירה במדינה.
6 צפייה בגלריה
פוטרה על רקע ניהול כושל של רשויות ההגירה במדינה. קריסטי נואם
(צילום: AP Photo/Alex Brandon, Pool)
ממש כפי שהעניין של הציבור הישראלי ואמצעי התקשורת שלו לא מתעמקים במתיחות בין ארצות הברית לסין, כך גם הציבור האמריקאי ואמצעי התקשורת שלו מתייחסים למלחמה מחוויית המציאות היומיומית שלהם, השונה כל כך מזו הישראלית. העול הכלכלי של מימון המלחמה מחד, ועליית מחירי הדלק מאידך. אי הבהירות בנוגע למטרות המלחמה, ההתעלמות הבוטה של ההליך החוקתי שמצריך את אישור הקונגרס למהלך, החשש מאובדן חיי חיילים, והטראומה הלאומית מההתערבות הצבאית האמריקנית ארוכת השנים בעיראק ואפגניסטן שהסתיימו בכישלונות. כל אלה מניעים את סיקור המלחמה במנותק מטענות מופרכות על סיכונים בטחוניים או ערבות הדדית עם ישראל. יותר מכך, חלק מהפרשנים סבורים שישראל וראש ממשלתה גררו את טראמפ להרפתקה זו, בניגוד לאינטרס הלאומי האמריקני.
בתחקיר גדול של "הניו יורק טיימס", שבו לקח חלק גם עיתונאי "ידיעות אחרונות" רונן ברגמן, הוצג נתניהו כמי שדחק בטראמפ לפעול כנגד איראן. "החלטת ארצות הברית לתקוף באיראן היוותה ניצחון עבור נתניהו, שדחף את טראמפ במשך חודשים בנוגע לצורך לפגוע במשטר המוחלש לטענתו", נכתב בכתבה שמסתמכת על שיחות עם גורמים רבים בסביבת הנשיא, ובשדרה הפוליטית והצבאית בארצות הברית ובישראל. עוד נטען כי הנשיא האמריקאי קיבל השראה מהפעולה לחטיפתו של רודן ונצואלה ניקולס מדורו, ונשבה בקסמם של מבצעים צבאיים מצומצמים גם אם אלו לא בהכרח מתבקשים מבחינה מדינית. "הוא עשה מאמץ קטן לשכנע את הציבור האמריקאי שהמלחמה הזאת נחוצה עכשיו, וההסבר המוגבל שהוא ואנשיו הציעו כללו טענות שגויות על כך שאיראן מהווה איום מדי על ארצות הברית".
עוד מוזכר בתחקיר המפגש של טראמפ בבית הלבן עם העיתונאי טאקר קרלסון, המזוהה עם הימין האמריקני ואשר התריע בפניו לא ליפול למלכודת שמציבה לו ישראל, ש"תשוקתה לתקוף באיראן היא הסיבה היחידה שארצות הברית בכלל שוקלת תקיפה. הוא המליץ לטראמפ לרסן את נתניהו". קרלסון שנחשב בעבר לאחד מבני בריתו הגדולים של טראמפ, אך נודע בהתנגדותו העזה להשפעה הישראלית על וושינגטון, לא חסך בביקורת על ההחלטה לצאת למבצע באיראן, שלף תיאוריית קונספירציה נוספת על הקשר בין חב"ד למלחמה, והכריז בפודקאסט הפופולרי שלו: "קשה להגיד את זה, אבל ארצות הברית לא קיבלה את ההחלטה פה, אלא בנימין נתניהו".
6 צפייה בגלריה
"קשה להגיד את זה, אבל ארצות הברית לא קיבלה את ההחלטה פה, אלא בנימין נתניהו". טאקר קרלסון
(צילום: Julia Demaree Nikhinson/AP)
איכשהו, עמדתו של מי שאפשר לראות בו גרסה מתוצרת ארצות הברית של ינון מגל, פגשה את זו של צוות המגזין "אוניון" הסאטירי המזוהה עם השמאל, שפרסמו מם ובו תמונה של טראמפ לצד הכיתוב: "מיתוס: כמפקד העליון, לטראמפ יש את הסמכות להורות על פעולה צבאית. עובדה: זה בלתי חוקתי עבור נשיא אמריקאי להכריז מלחמה בלי אישור הכנסת". הבדיחה הזאת מורה על כך שהנשיא האמריקאי נשמע להוראות מהממשל בישראל, אבל היא מצביעה גם על סוגיה אחרת מתוך הזירה הפוליטית והמשפטית הפנימית בארצות הברית: האם טראמפ חרג מסמכויותיו כשהכריז מלחמה ללא אישור הקונגרס? זוהי שאלה שאולי לא מעניינת את הקורא הישראלי, אבל אמצעי התקשורת האמריקנים חוזרים ודשים בה מכיוון שמדובר בעוד התנגשות בין הנשיא לחוקה, ושבצלה הוא ואנשים נמנעים מלהתייחס למהלך כמלחמה או להגדיר את מטרותיו. עניין שמתקבל בביקורת קשה ומובנת מצד התקשורת.
אז מה בעצם היעדים של המלחמה מנקודת מבטו של הממשל האמריקני?
קשה לדעת מכיוון שטראמפ וצוותו לא מתחייבים עליהם ומחליפים אותם מדי יום בין השאר בהתאם לביקורת התקשורתית. כך למשל בנוגע לסיכון המיידי שאיראן מציב לארצות הברית. קינסי קרולי מ-USA Today ניסתה לתמצת את המטרות המעודכנות כפי שנמסרו מטעם דוברת הבית הלבן קרולין לוויט:
- להשמיד את מערך הטילים הבליסטיים של איראן.
- להוציא את הצי שלה מכלל פעולה.
- לעצור את ציר הטרור שלה שמערער את היציבות באזור.
- להבטיח שלאיראן לעולם לא יהיה נשק גרעיני.
כמובן שהפרשנים האמריקנים חגגו על הסעיף האחרון, שסותר לחלוטין את טענתו של טראמפ מסבב הלחימה האחרון כי מערכת הגרעין האיראנית הושמדה לחלוטין בעקבות התקיפה האווירית שהורה עליה וגם לקח עליה קרדיט ביוני האחרון. ואילו פתאום, נציגו סטיב וויטקוף קובע שאיראן קרובה מאוד לייצור פצצה גרעינית.
6 צפייה בגלריה
המטרות המעודכנות כפי שנמסרו מטעם דוברת הבית הלבן. קרוליין לוויט
(צילום: REUTERS/Jonathan Ernst)
חוסר הבהירות מלא-הסתירות בהתנהלות של הממשל בנוגע למלחמה עומד בראש סדר היום התקשורתי אף יותר מהמלחמה עצמה. כך למשל גם בנוגע לטענת מזכיר המדינה מרקו רוביו שארצות הברית הייתה חייבת להצטרף למלחמה כיוון שישראל התכוונה לתקוף בכוחות עצמה בכל מקרה, אמירה שהבוס שלו טראמפ הכחיש וקבע שהוא זה שמוביל. הפרשן הצבאי הבכיר של "הניו יורק טיימס" דייויד סנגר, הציג זאת בטורו כעוד הוכחה לבלגן ששורר בבית הלבן: "למחרת רוביו ניסה לחזור בו מאמירותיו וביום רביעי דוברת הבית הלבן קרוליין לוויט אמרה שמר טראמפ פעל בגלל שהייתה לו 'הרגשה טובה' שאיראן צפויה לפגוע בקרוב באינטרסים אמריקנים. ההלוך-ושוב הזה אישר מה שכמעט כל אנשי צוותו לשעבר דיווחו: שהנחישות של טראמפ להתנער מהבירוקרטיה, להפחית את כמות היועצים לצוות זעיר בטוח מהדלפות, ולבטוח באינסטינקטים שלו במקום בתדרוכים הבטחוניים, באה לידי ביטוי גם כשהוא לקח את ההחלטה הכבדה ביותר שנשיא יכול לקחת".
גם פאריד זכאריה, בעל טור בעיתון ה"וושינגטון פוסט", כתב על הנטייה של טראמפ לפעול על פי תחושות בטן, אותה אחת שהובילה אותו להכרזת מלחמה בשיתוף עם ישראל, למרות שהאינטרסים של המדינות שונים לחלוטין. "המרכיב המסוכן ביותר במלחמה הזאת הוא לא שהשחקן הראשי מאלתר כמו נגן סקסופון, אלא שלשתי המדינות שפותחות במלחמה יש אג'נדות נפרדות ואולי לא תואמות. עבור ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, המטרה הברורה למלחמה היא להשמיד את הרפובליקה האיסלאמית. הוא הודה בכך שהמלחמה הזאת היא התגשמות של חלום בן 40 שנה", כתב מי שנחשב לאחד מהפרשנים המעמיקים בתקשורת האמריקנית.
הוא החמיא לישראל על הישגיה הצבאיים והאסטרטגיה הממוקדת, שמבוצעת באופן מבריק ובהתאם למטרה שלה. אבל הזהיר שהתוצאה עלולה להיות מלחמת אזרחים, שתטיב אולי עם האינטרסים הישראליים, אבל ממש לא האמריקניים. "עבור ישראל זוהי תוצאה מתקבלת על הדעת. זה יסלק את האויבת הכי גדולה של המדינה, ואם זה ייצור כאוס באיראן (ובלבנון) אז שיהיה. מלחמת האזרחים בסוריה שיפרה את ביטחון ישראל כי זה אומר שלא ניצבת מולה מדינה ערבית שמעוניינת להילחם בה יותר. אבל מלחמת אזרחים איראנית היא לא אינטרס אמריקני והיא לא אינטרס של ידידיה הקרובות ביותר של אמריקה בעולם הערבי, שתלויות ביציבות באזור ובוודאות כדי שנפט, סחורות, כסף ואנשים יוכלו לזרום דרכו באופן חופשי וקל".
נפט, סחורות וכסף הוא מה שמעניין את הציבור האמריקני יותר מכל בימים אלה, הרבה יותר מהחופש שהעם האיראני ראוי לו, ואפילו יותר מביטחון בת הברית ישראל. בעוד שישראלים רצים לממ"ד כל לילה וחרדים לשגרת החיים ולחיים עצמם, האמריקנים עסוקים לגמרי ביוקר המחייה ומצב השוק במדינה. זה תמיד מה שמכוון את דעת הקהל בארצות הברית. בשורת השגשוג הכלכלי שהבטיח טראמפ הביאה לו את הניצחון בבחירות (ממש לא הסוגייה הישראלית), והאכזבה ממדיניותו שהביאה לעליית מחירים היא הגורם העיקרי שהניע את המהפכים האחרונים לטובת המפלגה הדמוקרטית ומסמנים על תבוסה קרובה של המפלגה הרפובליקנית בבחירות-האמצע ההולכות וקרבות. הזווית הזאת בנקודת ההשקה בין הפוליטיקה לכלכלה מעסיקה את התקשורת האמריקנית יותר מכול, במיוחד על רקע המלחמה שהביאה לירידות בבורסה ולעליית מחירי הדלק באופן דרמטי.
6 צפייה בגלריה
דחק בטראמפ לפעול כנגד איראן? ראש הממשלה נתניהו בבסיס חיל האוויר בדרום הארץ
(צילום: מעיין טואף, לע״מ)
ההשלכות הללו שעלולות לפגוע בכיס של כל אזרח אמריקאי ורווחתו מטרידים את מנוחת הציבור הרבה יותר מפגיעת טיל איראני מדומיין בניו יורק או בלוס אנג'לס, ועוד פחות מכך בפגיעת כטב"ם בתל אביב או דוחא. "המטרה של פעולה צבאית הוא להגביר את הביטחון שלנו, אבל איראן לא הייתה במעמד שאפשר לה להציב איום מהותי על ארצות הברית בשנים הקרובות", כתב הפרשן הוותיק ניקולס קריסטוף בטורו ב"ניו יורק טיימס", שקובע שאם כבר סיכון ביטחוני - הוא מגיע מכיוון סין וצפון קוריאה, לא מהמזרח התיכון: "למרות הטענות של טראמפ ואנשיו, הטילים שלה ככל הנראה לא צפויים להגיע לארצות הברית ותכנית הגרעין שלה תקועה ומושהית. בתקיפת איראן, אני חושש שהסיכון גובר ולא פוחת. מחיר נוסף של המלחמה הוא בזבוז החימוש, כמו טילי טומהוק ואמצעי יירוט שאספקתם כבר מדלדלת, ומסיטה אותנו מהאתגרים האסטרטגיים ארוכי הטווח של ארצות הברית באסיה. אנחנו פוגעים ביכולות הצבאיות שלנו לקראת המשבר הבא".
בטור המשך שלו מאתמול, קריסטוף סיפר כי הוא קיבל פניות מאיראנים שטענו כנגדו כי הפעולה הצבאית של ארצות הברית רצויה ומתבקשת ונותנת להם תקווה. "אני מזדהה עם האיראנים האלה מכיוון שחזיתי בדיכוי שלהם במו עיניי בדיווחים שלי מאיראן לאורך השנים", כתב, אך הסביר כי בינתיים לא נראה שינוי שלטון באופק ועד כה המלחמה מביאה רק הרס, הרג ואי-יציבות - וכל זה במחיר של חמישה מיליארד דולר, נכון לשלושת הימים הראשונים למלחמה. הוא מצביע על נתניהו וטראמפ כאחראים לכל זה, כל אחד מסיבותיו שלו. "אני לא יודע עד כמה נתניהו דחף את טראמפ למלחמה הזאת, אבל אני מאמין שטראמפ ונתניהו רואים הברקה טקטית שמניעה בלבול אסטרטגי בלי יעדים ברורים או נקודת יציאה", כתב, "משימתו הראשונה של כל נשיא הוא לגרום לנו להיות בטוחים יותר. במקום זאת, נראה לי שטראמפ דחף אותנו למשבר מיותר, שעולה בחיי איראנים ואמריקאים, עולה מיליארדי דולרים ומזיק לכלכלה - כל זאת בעוד שהוא סוחף אותנו לסכנה".
