בסדרה החדשה שלה, "להרוג את ג׳קי" (שתעלה השבוע ב-yes), קתרין זיטה-ג'ונס לובשת פרוות סגולות, עונדת תכשיטים יוקרתיים, נוהגת כמו ג׳יימס בונד במכונית ספורט (קטנה), מחזיקה רובי קרב, גונבת אופנועים - ואל תשאלו מה היא עושה לאוזן של גבר אחד. והיא גם מדברת במבטא הוולשי שאיתו נולדה ושבו לא השתמשה אף פעם. אבל הכי הרבה, היא נהנית. ההנאה שלה כל כך גדולה ומדבקת, שהיא מחפה על הבעיות של הסדרה. ״בשלב הזה של חיי״, אומרת זיטה-ג׳ונס בריאיון ל-ynet, ״אם אני צריכה לעזוב את הבית ולהתרחק מהמשפחה, כדאי שאהיה בטוחה לחלוטין שזה משהו שאני רוצה להתמסר אליו״.
"להרוג את ג'קי" - טריילר
(באדיבות אמזון פריים)
מה הכי קשה בעבודה כזו?
״ימי צילום שלעיתים נמשכים יותר מ-14 שעות, להיות לבד בסופי שבוע, לא לראות את האנשים שחשובים לי. בשנים האחרונות השתתפתי בפרויקטים שדרשו תקופות צילום ארוכות מאוד, זה קשה ומתיש, אבל אם בחרת משהו שאת מוכנה להשקיע בו את כולך, זה גם מתגמל. את נזרקת לשעות של עבודה יצירתית משותפת, וזה מה שאני אוהבת, זה מה שגורם לי לרצות לחזור לזה כל הזמן״.
גלריה
קתרין זיטה ג'ונס על השטיח האדום, 2025
(צילום: Tim P. Whitby/Getty Images for The Red Sea International Film Festival)
"להרוג את ג׳קי", היא סדרה בת שמונה פרקים המבוססת על רומן שכתב ניק הרקאווי. בספר, הגיבור הוא גבר והעלילה מתרחשת בארצות הברית. כאן, הגיבורה היא אישה והעלילה עברה לאירופה. ג‘קי פרייס היא מלכת סחר סמים לשעבר, שהצליחה להיעלם, לשנות את זהותה ולהפוך לסוחרת אמנות, לגיטימית פחות או יותר. עד שהיא עושה טעות אחת שמפעילה עליה חוזה חיסול מצד "שבעת השדים", שהוא כינויים של שבעת הרוצחים השכירים הטובים בעולם. היא מפעילה במהירות את השריר הרצחני והפסיכוטי מהעבר, ויוצאת למלחמה נגד השביעייה.
זיטה-ג׳ונס לא הייתה לגמרי נעולה על כך שהיא רוצה את ההרפתקה הזו. ״קראתי את הספר, ספר נהדר, אבל הדמות הראשית הייתה גבר. כשחשבנו על האפשרות להפוך את הדמות לאישה, זה התחיל להיראות לי מעניין מאוד לגלם דמות מטורפת כזו, שהיא אישה. אז אמרתי שאני בפנים. הפכתי למפיקה בפועל והתחלתי לשחק עם הרעיונות״.
כולל מבטא וולשי.
״העברנו את העלילה מאמריקה לאירופה וללונדון, התחלתי להתנסות במבטאים ופשוט נדלקה לי נורה: האישה הזו מוויילס, היא מעיר הולדתי. זה פתח לי עולם אחר לגמרי, יש מוזרות בנשים בוויילס שאני אוהבת".
"יש מוזרות בנשים בוויילס שאני אוהבת". מתוך "להרוג את ג'קי"
(צילום: באדיבות yes)
היפוך המגדר היווה הזדמנות לומר משהו על סקסיזם אפילו בעולם של פשע וגאולה?
״אני לא יודעת אם המחשבה הזו עברה לי בראש. זה לא היה משהו כמו, ׳אני עושה את זה כדי להיאבק בסקסיזם שחוויתי כל חיי׳. זה אולי נשמע ארכאי, אבל עבורי, כשחקנית, לגלם אישה בעולם גברי ומסוכן פשוט נשמע מאוד מעניין. לג׳קי יש מעין ׳גן גברי׳ של תוקפנות והיא מסוגלת לנהוג באלימות, אבל גם להיות פגיעה ולהעניק חום ולטפח משפחה. תודה לאל שעברנו את ימי הדימוי החד-ממדי של נשים״.
"אסירת תודה שיכולתי לנוע בין כל הז'אנרים"
קתרין זיטה-ג‘ונס, 57, כנראה לא מאוד שונה מהדמויות שלה. אפשר להבין למה היא הייתה כל כך טובה בתפקיד זוכה האוסקר כוולמה קלי ב"שיקגו". היא תיאטרלית, אנרגטית, קומוניקטיבית ויודעת לספר סיפורים. היא נולדה לאמא תופרת ואבא מנהל מפעל ממתקים בסוונסי שבוויילס. ליד הבית היה אולם ללימודי ריקוד וכשהוריה של קתרין הקטנה זכו ב-100,000 ליש"ט במשחק בינגו, הם שלחו את הילדה ההיפראקטיבית שלהם ללמוד מעבר לכביש אצל המורה הקשוחה. בגיל תשע היא כבר הופיעה בווסט אנד, במחזמר "אנני". בגיל 13 חזרה לשם ב"באגסי מלון". בגיל 16 כבר הייתה חברה באיגוד השחקנים. בכל פעם שהפסידה באודישן, חזרה הביתה, שינתה תספורת, והלכה להיבחן שוב לאותו תפקיד. לפעמים זה גם עבד.
רגע פריצה גדוש במזל. קתרין זיטה-ג'ונס
(צילום: Eamonn M. McCormack/Getty Images for The Red Sea International Film Festival)
רגע הפריצה שלה היה, כמעט כמו כל הפריצות, גדוש במזל. ב-1987 הייתה מחליפה משנית בהפקה של המחזמר "רחוב 42", ובדיוק כמו נושא המיוזיקל, קודמה לתפקיד הראשי בו. זה קרה רק כי מפיק המופע נכח במקרה באולם בערב שבו החליפה זיטה-ג׳ונס את השחקנית הראשית, ונדהם ממנה. וכך, בגיל 18 הגשימה קתרין זיטה-ג׳ונס את חלומה להיות כוכבת תיאטרון בלונדון. מיד אחר כך הפכה גם לכוכבת טלוויזיה בריטית, והשלב הבא היה כמובן הוליווד. "המסכה של זורו", "טראפיק", "אושן 12" וכמובן "שיקגו". ב-2022, בגיל 33, זכתה באוסקר על הסרט שהפיק הארווי וויינשטיין. "עולם הקולנוע השתנה מאוד מאז תנועת MeToo״, אמרה זיטה-ג׳ונס ל"טיימס" הבריטי, ״זה ניכר במיוחד בסצנות אינטימיות, אבל גם בכל הנוגע לסתם בדיחות מוזרות שנהגו לספר בחופשיות על הסט. אני זוכרת היטב איך זה היה".
עשית טלוויזיה, עשית קולנוע, עשית תיאטרון, הכול בהצלחה רבה. האם יש לך מדיום מועדף?
״כשאני רואה תיאטרון מעולה, אני אומרת לעצמי: ׳את שחקנית תיאטרון, למה את לא עושה פשוט תיאטרון?׳. כשאני רואה סרטים טובים, אני אומרת: ׳אלוהים, אני פשוט צריכה תסריט טוב׳. וכשאני רואה טלוויזיה מעולה, אני תמיד אומרת: ׳למה לא הציעו לי את זה׳. יש שחקני מסך מדהימים שלא עלו לבמה וגם לא לעולם לא היו עושים זאת, ויש שחקני במה נפלאים שפשוט לא מתאימים למסך. אני אסירת תודה שיכולתי לנוע בין כל הז'אנרים״.
החזיקו על אפם וחמתם של ההייטרים. קתרין זיטה-ג'ונס ומייקל דאגלאס
(צילום: Kevin Winter/Getty Images)
זיטה-ג׳ונס נשואה, כמובן, למייקל דגלאס. יש להם אותו תאריך לידה, 25 בספטמבר, בהפרש צנוע של 24 שנה. דגאלס, באופן שכבר הפך למיתוס, התחיל איתה עם המשפט "אני הולך להיות האבא של הילדים שלך", והם התחתנו בשנת 2000 בניו יורק בחתונה שנמשכה 12 שעות. בניגוד לציפיות של ההייטרים, הם נשואים כבר 26 שנה, ודגלאס הוא אכן האבא של דילן בן ה-26 וקאריס בת ה-23. בדיוק כשזיטה-ג׳ונס יצאה למסע הקידום של "להרוג את ג׳קי", חרש דגלאס בן ה-82 את אמריקה בקידום האוטוביוגרפיה שלו, שבה הוא מפרט, בין היתר, את כיבושיו הרבים. שניהם סיפרו, בנפרד, שהיא עוד לא קראה את הספר.
"מייקל אומר דברים כמו, 'לכי תעשי את התפקיד הזה, זה נהדר'. ואז הוא יכול לטוס אליי לסוף שבוע ארוך״, סיפרה זיטה-ג׳ונס ל"טיימס", ״זה הרבה יותר טוב מאשר להתעורר ולשאול, 'מה את רוצה לארוחת בוקר, יקירתי?'. אני לא חושבת שהנישואים שלנו היו שורדים לו זה היה המצב. היה לי קשה מאוד עם כל תשומת הלב כשהילדים היו קטנים. כשגרנו בניו יורק ולקחתי אותם לגן, זה היה ממש קשה. צלמים היו עולים איתנו לרכבת התחתית, וזה היה נורא. אז מייקל ואני החלטנו לעבור לברמודה ולשלוח אותם לבית ספר שם. זה היה הדבר הכי טוב שעשינו אי פעם״. היום הם גרים בבית עם עשרה חדרי שינה באירווינגטון, עיירה עשירה מאוד צפונית למנהטן, ויש להם בתים נוספים בקוויבק ובספרד, וארמון חמוד ברומא. החיים, בסך הכול, לא רעים.
