בחודש שלפני עליית העונה האחרונה של "דברים מוזרים" היה נראה שנטפליקס מנסה לעשות את הבלתי יאומן: להשאיר את דייויד הארבור בניילונים. הוא כמעט נעדר מכל קידומי העונה למרות שהוא אחד השחקנים האהובים ביותר על הקהל והדמות שלו, צ'יף ג'ים הופר, הלכה והתפתחה עם העונות. זה היה אילוץ כואב, כלומר כואב בעיקר לנטפליקס והארבור: קצת לפני עליית הפינאלה הוציאה לילי אלן, הפרודה שלו, אלבום שכולו פירוט גרפי של הבגידות הרומנטיות וההתעללות הנפשית שספגה מהארבור במהלך מערכת היחסים שלהם. אצבע מאשימה שהציגה אותו כמניפולטור ונוכל ששיגל מהצד באמצעות אפליקציית היכרויות למפורסמים, בזמן שאמריקה ראתה בו גיבור מיוסר.
"DTF סנט לואיס" - טריילר
(באדיבות HBO)
לקראת הסדרה החדשה בה הוא מככב, "DTF סנט לואיס", שעלתה אמש ב-HBO Max, כבר לא היה טעם לנסות את אותו המהלך. הארבור מגלם את פלויד סמרניץ', בחור גדול, תמים, שלא לומר מעט רפה שכל, אבל עם לב במקום הנכון, שעובד כמתרגם לשפת הסימנים בערוץ המקומי בעיירה שלו, סנט לואיס. הוא מפתח חברות קרובה עם החזאי של התחנה, קלארק פורסט (ג'ייסון בייטמן, "אוזרק"), והאחרון מפתה אותו אל אפליקציית סטוצים לגברים ונשים נשואים, מקומיים ומשועממים שחפצים בגיוון חיי המין שלהם. הסלוגן שלה היה, בהתאם, "כל הריגוש, אפס השלכות".
פלויד נעתר, אבל אם אתם כבר כועסים דעו ש-25 דקות אל תוך הפרק הראשון (לא מדובר בספוילר, זה גם בטריילר) פלויד נענש. הוא נמצא מת במבנה בריכת השחייה הקהילתית. DTF נעה בין פלאשבקים לחייו האישיים של פלויד, שנשוי לקרוליין (לינדה קרדליני, "בשבילי אתם מתים") ואבא חורג לריצ'רד, ילד מוזר על ספקטרום כלשהוא, ובין החקירה של מותו שהולכת ומסתעפת. וכך הפך התפקיד הדי מדהים של הארבור, ההזדמנות המהפנטת שלו להביא את כישורי המשחק שלו למקום אחר לחלוטין, לסיוט הכי גדול של היחצנים שלו. מצד שני, אולי דווקא הקרבה הזאת בין נסיבות החיים של הארבור לתסריט, למרות שמדובר בשני אנשים שונים בתכלית, חילצה ממנו את המשחק הנהדר שהוא לבדו כמעט מצדיק את הצפייה ב-DTF. לא במקרה ציין עיתונאי בריטי שהחשודה הראשונה ברצח של פלויד היא לילי אלן.
בים של נוסחאות ואלגוריתמים DTF היא סוג של חידה. זה לא בלתי צפוי בהתחשב ברזומה של היוצר, הכותב והבמאי, סטיבן קונרד ("פטריוט" של אמזון פריים), שמאז ומתמיד ריקד על כמה חתונות מבלי להסכים להתמסר לאף אחת מהן. אחת החוויות היותר קריפיות שמציע יוטיוב היא סצנות מ"חברים" שניקו מהן את הצחוקים המוקלטים. יש להן אפקט לא נעים – הדמויות, שמשאירות מקום לצחוק, נראות לא מסונכרנות למציאות. המעבר לקומדיות כמו "משפחה בהפרעה" (היי ג'ייסון בייטמן!) ו"המשרד" יצרו סגנון שבו הצופה לא מקבל סימנים מתי לצחוק ולפעמים לא ברור לו אם הדיאלוגים נאמרים ברצינות או כבדיחה. ההומור הפך להיות יבש ומבוסס על מבוכה.
זה בדיוק סימן ההיכר של קונרד, וזה ניכר גם ב-DTF (שם האפליקציה שמורכב מראשי התיבות של Down To Fuck). הדיאלוגים שלו מוזרים, לא תמיד קוהרנטים, הוא לא כותב פאנצ'ים אלא סיטואציות בהן הדמויות מנסות לשמור על האחיזה שלהן במציאות בעולם שמתפרק סביבן, והצופה לא תמיד יודע אם לצחוק או לבכות. לא במקרה לוהק בייטמן, עם פני הפוקר והיכולת להגיד את הדברים הכי מזעזעים בפנים חתומות, ולהעצים את חוסר הוודאות של הצופה.
לעומתו פלויד של הארבור, שהסתובב עם פרוטזת-השמנה במשקל 14 קילו, מביא פגיעות ופיזיות שמוסיפות רובד של חמלה אל תוך הציניות. קונרד רוצה את הצופה שלו דרוך וערני, מנסה לפענח את הטון שממילא נע בין קומדיה שחורה לחקירת רצח מלנכולית (ג'וי סאנדיי בתפקיד ג'ודי פלאמב, חוקרת מיוחדת צעירה ומקומית, וריצ'רד ג'נקינס בתור הבלש הזקן מהעיר הגדולה שמאמין שכבר ראה הכל, דונהיו הומר), מעט נוסחתית אבל מוזרה מספיק כדי להתיישר עם הסדרה.
קונרד ביסס את הסדרה בתחילת דרכה על סיפור אמיתי שפורסם ב"ניו יורקר", על רופא שיניים שניהל רומן עם אשתו של חברו הטוב ויחד הם זממו לרצוח אותו (הוא גם ליהק את פדרו פסקל לתפקיד הרוצח), אבל עם הזמן הסיפור הדרמטי תפס תפנית ועובד בסופו של דבר לקומדיה שחורה. ארבעת הפרקים שנשלחו לביקורת (מתוך שבעה) מתאפיינים במרכיבים שקונרד נוהג למזוג אל הפרויקטים שלו – הומור יבש, מלנכוליה עמוקה, דיאלוגים מיוחדים ותשומת לב לפרטים קטנים ומוזרים בחייהם של אנשים נורמלים לכאורה (פלויד סובל ממחלה שעיקמה את הפין שלו).
המבנה הלא-לינארי באמת מאתגר לא פעם, הקפיצות בזמן מרגישות יותר אסוציאטיביות מאשר מוסברות ויש בהן משהו חורק ודורש מאמץ, אבל מי שמצליח להתמסר אליהן בלי צורך לשלוט בנרטיב יהנה מכל מה שיש לקונרד ולשלושת הביצועיסטים שלו, הארבור, בייטמן וקרדנילי להציע. ואולי נטפליקס טעו, אולי מה שהארבור היה זקוק לו כדי להגן על התדמית שלו היה דמות פגומה, מיוזעת, חשופה ונוגעת ללב, כדי שנשקול להתמסר שוב אל הכישרון החד פעמי שלו.
