סערה גדולה קדמה לבכורת הסרט Artificial, ולשם שינוי השערורייה לא נוגעת לישראל. לפחות לא ישירות. הבמאי האיטלקי לוקה גואדנינו גולל בדרמה האפלולית את מסלול נסיקתו של הסטארט-אפ OpenAI בדרך למעמדו הנוכחי ככוח המוביל בתחום הבינה המלאכותית. הנהלת תאגיד אמזון-MGM, שעמדה מאחורי ההפקה שבה השקיעה 40 מיליון דולר, החליטה לגנוז אותה על רקע הקשרים העסקיים הענפים שלה עם החברה והעומד בראשה, סם אלטמן. נטפליקס, A24, פוקוס פיצ'רס ואולפנים גדולים אחרים שמרו מרחק מהסרט הנפיץ. מי שהצילה אותו היא חברת ניאון האמריקנית, שרכשה את זכויות ההפצה שלו, ונאותה להזמנת פסטיבל הקולנוע היוקרתי בניו יורק (NYFF) להציגו בהקרנת בכורה עולמית, שהייתה המדוברת והמבוקשת ביותר בעיר השבוע.
אז קודם כל, אפשר להתחיל בלהוריד מעל הפרק את הסוגייה הישראלית: איליה סוצקבר, העילוי הטכנולוגי מתוצרת הארץ, מייצג את המדינה, ובכבוד. ככל האפשר. לא משהו שאפשר להגיד על הדמויות סביבו. למעשה, המתכנת יליד רוסיה, שגדל כעולה חדש בירושלים לפני הגירתו לקנדה, הוא הלב הפועם של הסרט הקריר והזדוני. הקשר שלו לישראל מוזכר בחטף, כמעט במקרה (כאילו לא חסר למפיקים כאבי ראש עם ההרפתקה הזאת). אבל מי שמוצג בתחילה כגאון צעיר ושאפתן שמדמיין עולם טוב יותר, ממשיך כגיבור שמנסה בכוחות עצמו לעצור את הסחף שעלול להפוך את החלומות שלו לסיוטים של כולנו. אז אפשר להיות רגועים, ישראל לא מוכפשת. ועכשיו לענייני האנושות כולה.
מימי האבן, דרך המהפכה התעשייתית ועד היום, טכנולוגיה נתפסה כאקסטנציה של היכולות האנושיות, מבחינה פיזית או שכלית. המצאת הגלגל, הקטר או מנוע הסילון הגבירו את אפשרות התנועה של בני האדם; טלגרפים, טלפונים קוויים וסמראטפונים שידרגו את התקשורת בינינו, ואילו מחשבי הכיס, המחשבים האישיים ומחשבי-העל ביצעו חישובים מסובכים תוך שניות; המגל, החרמש והמחרשה קידמו את החקלאות; הכידון, החץ וקשת, והרובה סייעו לציד חיות למטרות תזונה, וכהמשך לכך לצורך הרג בני אנוש בשדה הקרב. מנגד, תרופות, שתלים, ואמצעי הדמיה נועדו להאריך חיים. ב-Artificial, טכנולוגיית הבינה המלאכותית מוצגת כאקסטנציה של שאפתנות וחתירה בלתי מרוסנת ליעד, בלי היסוסים, חמלה או רגישות אנושית - כל אותם שיקולים עודפים בדרך לקבלת החלטות והשלמת המטרות על ידי בני אדם תאבי-בצע וחפצי-עוצמה כמו אלטמן ואילון מאסק.
סם אלטמן (אנדרו גארפילד) מופיע על תקן הנבל הראשי, הצבוע וזומם המזימות של Artificial, ואילו מאסק (אייק ברינהולץ) מוצג כאן בתור הליצן שמונע על ידי קנאה ותשוקה לעוצמה מופגנת לעיני כל. אולם גיבור הסרט הוא כאמור סוצקבר, ויורי בוריסוב ("אנורה"), הרוסי הקירח, מגלם אותו במסלול ההתפכחות שלו בכישרון רב. מה שמאחד את שלוש הדמויות הללו הוא היותן על הספקטרום שבין חוסר במיומנויות חברתיות, ניתוק רגשי ונרקיסיזם נטול מצפון.
הנבל החד-משמעי. אנדרו גארפילד הוא סם אלטמן, מתוך Artificial
(צילום מסך, Neon)
ובכל זאת, ספקטרום הרגשות של סוצקבר רחב יותר. הוא משגר את העלילה לדרך כסטודנט מבריק ותמים עם רעיונות גדולים במוחו ושיער על ראשו, ובהמשך מנסה לתקן את הנזק האגבי הגורלי שלהם כבכיר מקריח ב-OpenAI. רגע האאוריקה שלו מניב תגלית פורצת-דרך בנוגע ל-AGI (בינה מלאכותית כללית) שמגיעה מוקדם מדי. לעומת זאת, רגע האאוריקה שלו על המשמעות של התגלית לעתיד של כולנו, מגיע מאוחר. מאוחר מדי.
אזהרה ברורה ומיידית
המסע של סוצקבר יוצא לדרך במעבדת המחשבים של פרופסור ג'פרי הינטון באוניברסיטת טורונטו. האקדמאי המזדקן (מארק ריילנס) מאמץ אותו כעמית מחקר והשניים עובדים על פיתוח בינה מלאכותית, בהשראת פינוקיו - בובת העץ הסינגולרית, שלה הוכתבו סדרת כללים אנושיים: להיות כן, טוב ותועלתני. הדימוי הזה תואם גם את סוצקבר עצמו, מכיוון שהוא אינו מסוגל לשקר. אם נזרום עם האלגוריה הזו, אפשר להגיד שסבא ג'פטו הוא הינטון. הוא נודע כיום כ"אבי הבינה המלאכותית", אך בעקיפין נוכל לכנותו, הסבא של צ'ט-ג'פטו. השוואה אפשרית אחרת מהמציאות ההיסטורית היא אלפרד נובל. הינטון מזהה שהשימושים מרחיקי-הלכת של הטכנולוגיה שהוא וצוותו פיתחו עשויים להביא להם רווח כספי, תהילת עולם ואולי אף פרס נובל, אבל עלולה להיות להיות הרסנית אף יותר מזו של ממציא הדינמיט.
הינטון מחליט להמשיך בפיתוח התוכנה בסביבה המבוקרת של גוגל. במקביל, אלטמן ומאסק חוברים יחדיו כדי להשיק את OpenAI - סטארט-אפ קטן ושובב, שמאוכלס על ידי טק-ברוז. קלישאות של גאוני מחשב, חנונים נטולי יכולות חברתיות, אולי על הספקטרום. הם שואפים להיות מצליחים כמו מאסק, אך אלטמן שואף אפילו ליותר. בניגוד להינטון השברירי, העדין והזהיר, אלטמן השאפתן הוא טורפדו מונחה מטרה, שמכוון עצמו ישירות ליעד מבלי לראות מימינו או משמאלו. סוצקבר מתפתח להצטרף לחברה החדשה, כדי לממש את חזונו ללא המגבלות שהטיל עליו פטרונו הזקן וההססן. אלטמן מחזר אחריו ומבטיח להסיר חסמים רגולטורים בדרך להגשת החזון. הוא גם מסיר חסמים רגשיים בדרך לליבו כחבר החדש החבר טוב שלו.
לא מסוגל לשקר. יורי בוריסוב הוא איליה סוצקבר, מתוך Artificial
(צילום מסך, Neon)
זוהי כמובן לא חברות אמת. בניגוד לסוצקבר, אלטמן משקר. כל הזמן. האף שלו אמנם לא מתארך כמו פינוקיו, אבל כשצריך הוא יודע להזיל דמעה מזויפת. בלחיצת כפתור (הרגש). היזם הבלתי-נלאה מחרטט, מחלטר, מתמרן. הוא מלאכותי כמו הבינה הממוחשבת שהוא עצמו מקדם. היחסים בינו לבין סוצקבר עומדים למבחנים לכל אורך העלילה, ואיליה התמים נכשל בהם פעם אחר פעם. הוא חוזר שוב ושוב על המנטרה שלו Feel The AGI ("תרגישו את ה-AGI"), אך מגלה שהאחרים סביבו מתמסרים כל כך למכונות והפוטנציאל העסקי שלהם עד כדי כך שהפסיקו להרגיש את בני האדם. הפסיקו להרגיש. אפילו דאריו אמודיי (וויל אנגוס) שעוזב את OpenAI בגלל שאיבדה את הצפון ואת המצפון, ומייסד את אנתרופיק המתחרה ו"האתית", נכלא בתוך ארגז החול שיצר לעצמו ולא מסוגל להסתנן החוצה.
אחרי שעשה להוליווד היכרות עם טימותי שאלאמה ועם עצמו בדרמה ההומו-ארוטית "קרא לי בשמך" (2017), לוקה גואדנינו המשיך לעבוד בארצות הברית ונודע בעיקר כממזר קווירי ערמומי, עם חיבה לשערוריות על המסך. יש שזוכרים את הנשיקה המדוברת של ג'וש או'קונור ומייק פייסט ב"מתחרים" (2024) שביים, את הפאה של דניאל קרייג ב"קוויר" (2024), או את ההתרסה שלו נגד הפוליטיקלי קורקט בקמפוסים ב"האמת מאחורי הרדיפה" (2025) עם ג'וליה רוברטס וגארפילד. מי שאינו נמנה על מעריציו (כמו כותב שורות אלה) רואים בתחבולות הסגנוניות שלו נפיחות ריקות או מלכודות של ניצול רגשי שפוגע באותנטיות של יצירתו.
האף לא מתארך, אבל הוא משקר כל הזמן. מנכ"ל OpenAI סם אלטמן
(Getty Images)
הפעם הקרירות עוכרת-השלווה שמאפיינת את סרטיו עובדת היטב - דווקא פה בעלילה שלקוחה מהמציאות, ונראית כמו ערבוב של "הרשת החברתית", "אמריקן פסיכו" ו"נקמת היורמים". גם פה הדמויות הם גברים אינפנטילים וחסרי יכולת עיבוד רגשי, אינסלים נרקיסיסטים, שטחיים ועל סף האוטיזם. כמו התוכנות שהם יוצרים. במיוחד במקרה של אלטמן שיחסיו עם בן זוגו מוצגים כנטולי-תשוקה, קרירים, פלסטיים. היחידה שיש לה נפח נפשי שמכיל שכלתנות וחמלה היא המנהלת הטכנולוגית מירה מוראטי (בגילומה של מוניקה ברברו, בת זוגו של גארפילד בחיים האמיתיים).
גאודנינו הציני והצונן מביא בסרט אזהרה ברורה ומיידית. השאיפה לרווחים לזמן קצר היא זו שעומדת להחריב את העולם בטווח הרחוק, בכל הנוגע לבינה מלאכותית וכן בחורבן הסביבה והתחממות הגלובלית, במירוץ החימוש ההולך ומתעצם מול גוגל ומתחרים אחרים. אלטמן חושב כמו AGI. ניסויים הראו שהתוכנה המתקדמת תעשה הכל כדי לנצח במשחקים, כולל לרמות. וכך גם הבוס של OpenAI, שמאמץ את דרכי הפעולה של המכונה: אם אי אפשר לנצח בתנאים של הון ותשתית, אז אפשר פשוט לשנות את החוקים, לשקר ולהונות את חבר המנהלים ואת השוק כולו. בדרכי עורמה הוא משתלט על החברה בתעלולים שונים ומשונים, ומתמרן את סוצקבר ואחרים מסיבות אנוכיות שאינן הולמות בהכרח את המטרה שלשמה פותחה הטכנולוגיה - להטיב עם הכלל.
כמעט סיימנו להכחיד את האנושות! בואו נחגוג חברים! מתוך Artificial
(צילום מסך, Neon)
היחיד שמעז להביע התנגדות אמיתית לבינה המלאכותית בסרט, הוא טיפוס תמהוני בגילומו של ג'ייסון שוורצמן שכנביא זעם נושא נאום תוכחה, לפיו יש שתי אפשרויות עתידיות: או שדיקטטורים ואנשי עסקים ישתמשו בה כדי לתמרן את האנושות לטובתם, או שהבינה המלאכותית תעשה זאת בעצמה כשליטת-העל. לא מן הנמנע ש-Artificial הוא פועל יוצא של חזון הבלהות הזה. ייתכן שזו אחת הפעמים האחרונות שבאפשרותנו לצפות בסרטים שמתנגדים ל-AI. כרגע אלו מיליארדרים כמו ג'ף בזוס ומאסק שמצנזרים אותנו. בקרוב מאוד אלו יהיו המכונות עצמן.
