בוקר טוב ושבוע טוב, ואיזה כיף שסוף סוף העונה הזאת של "האח הגדול" שחררה אותנו בחזרה אל העולם. בוקר טוב לגל רובין, הזוכה שמבחינתי הייתה פייבוריטית כברירת מחדל, אבל עבור לא מעט צופים הייתה גם הטוב שבכל העולמות. בוקר קצת פחות טוב לדיירים כמו רפאלה ואלירן, שהצליחו אמש (שבת) למתוח את גבולות המטאפורה והגדירו את זכייתה של גל כ"בושה לחברה הישראלית" ו"תעודת עניות למדינה". מרמור הוא מחלה כואבת, אבל בטוח שהמדע כבר עובד על זה, ובקרוב גם הם יוכלו להפסיק לסבול.
יש הרבה דברים להגיד על הסיבות לניצחון של גל, ואולי אפילו עוד נספיק להגיד אותם. אבל מה שמצחיק בבחירת המילים של אלירן ורפאלה בראיונות שאחרי הגמר הוא שבאמת יש לא מעט דמיון בין המצב של גל למצבה של מדינת ישראל. אפשר להגיד שהעולם הגדול הוא כרגע נווה אילן, וישראל היא גל רובין: מדינה קטנה ומעצבנת לעיתים, שמוקפת במדינות אחרות שמתאגדות מולה ובטוחות שהיא הבעיה.
מדינה קטנה ומצורעת, שמאמינה שהצדק איתה ואף אחד לא מבין אותה; שאף אחד לא רואה שהיא בסך הכול רוצה לחיות בשקט, ומדי פעם גם להסתובב בעולם בלי שיצעקו עליה, ישמיצו אותה מאחורי הגב או מול הפנים. כולם סביבה מטפחים אצלה חוסר ביטחון לגבי הדרך שלה, אבל היא מתעקשת להמשיך ולהרים לעצמה, כי מחכים לה שישה (מיליון) ילדים בבית. מדינה בבידוד, בחרם. גל רובין היא משבר הסברה מתמשך, אבל הנחמה של חלקנו היא שבסוף היא הלכה הביתה עם הצ'ק.
חמישיית גמר "האח הגדול" 2026
(צילום: רן יחזקאל)
זאת הייתה עונה מאוד מוזרה ולא במובן המוצלח של המילה. מצד אחד נעשה פה צדק היסטורי - גל סוף סוף ניצחה ריאליטי אחרי המקום השני ב"הישרדות" (ריאליטי שבו באמת הגיע לה לזכות, הרבה יותר מב"האח הגדול"). מצד שני גל לא בהכרח ניצחה בגלל מה ומי שהיא, אלא בגלל איך שהיא גרמה לאחרים להתנהג ולהיראות. החרם והעליהום על גל היו המוטיבים הכי בולטים בעונה הזאת. גם אנשים מתונים יחסית כמו עומר הצטרפו אליו בלהיטות והדיירים לא למדו את אחד הלקחים הכי בסיסיים מעונות קודמות: אם יש אנדרדוג שכולם יוצאים נגדו, זה גורם לכולם להיראות רע מאוד בחוץ.
השאלה לא היתה האם ההתנהגות של גל מצדיקה חרם, כי התשובה היא תמיד "לא" - אף התנהגות לא מצדיקה חרם. היא אולי מצדיקה צעדים מצד ההפקה, הרי אני לא אומרת שהדיירים אמורים להיות שקי אגרוף. אבל החלטה גורפת של כולם להטיל את מררתם על דייר אחד תמיד-תמיד תאיר את כל הדיירים באור מעופש. זה לא שגל יצאה טוב מהעונה הזאת כמו ששאר הדיירים יצאו ממש רע, בריות אכזריות, קטנוניות, מכשושות על מלא. הבחירה בגל נעשתה על דרך השלילה, הצופים לא אהבו את היחס שהיא קיבלה בבית. אפילו השיחה האחרונה שעשה האח עם גל בחדר האח נשמעה כמו אחת ההטרלות שרפאלה היתה עושה לה בפינת העישון. והבושה מתה.
גמר "האח הגדול"
(צילום מסך, רשת)
אפילו החוק הבלתי כתוב של התוכנית, לפיו אחרי שהמשחק נגמר והמנצח הוכרז ועוברים למוד מציאות, כלומר מפסידים בכבוד ומפגינים נדיבות כלפי הזוכה, לא תפס בעונה הזאת. אלירן ורפאלה הם פניה המכוערים ובעיקר מעוררי הקבס של התסמונת הזאת. די, כיבינו את האור, שרקנו לסיום. המעט שאתם יכולים לעשות הוא לסתום את הפה ולשמור את הדעות שלכם לעצמכם, אבל אלירן ורפאלה כמדומה לא באמת הצליחו לעזוב את הבית. חרם זאת מילה חזקה. חזקה מאוד. היא מעוררת מיד קונוטציות רגשיות עזות שכל ישראלי מכיר. אני לא הייתי מתעסקת איתה במקומכם, אי אפשר לנצח אותה. עדיף שתארזו את הלוקר שלכם ותצאו החוצה, לקושש את ליטרת העוקבים שהרווחתם בדרך.
גם שני הדיירים האחרונים שישבו על הספה – עומר וגל – הם ביטוי לחוסר ההחלטיות של העונה הזאת. מה הקשר בין עומר לגל, למעט העובדה שהוא הצטרף לתנועת ההתנגדות של הדיירים? הוא עבר מסלול שונה לחלוטין ממנה. הסיפור שלו בכלל לקוח מעולמות אחרים, נקודות ההשקה שלהם היו מעטות. לא היתה שם יריבות ישירה, בטח לא "היריבות" של העונה. איך שניהם הגיעו לאותה ספה? לאלוהי האח הפתרונים.
גמר "האח הגדול"
(צילום מסך, רשת)
מסקנות לעונה הבאה שכבר פתחה את ההרשמה לפשוטי העם? תנסו להחזיר את הקסם הישן של אנשים רגילים, מעולמות שונים, שמכונסים בכר דשא אחד. אני מבינה את הפיתוי ללהק אנשים מוכרים, כוכבי רשת, אבל אנשי הטיקטוק הם כמו גרסה ממוזערת וחסרת שקט של מתמודדי VIP. רעבים יותר, מעודנים פחות ובעיקר אנשים שמגיל צעיר מאוד רגילים לתקשר עם העולם שסביבם דרך המבט החיצוני עליהם. זה משעמם, זה גנרי, זה אף פעם לא מביא משהו אמיתי לשולחן וזה מפספס את כל רעיון חיכוך העולמות שיוצר דינמיקות מעניינות בתוך הבית, כי כולם מגיעים מאותו עולם (דל) ומדברים באותה שפה (כלומר אם מבינים את הדיקציה שלהם).
זה לא יהיה פשוט - יכול להיות שנהיה לנו קשה יותר להחזיק מורכבות. אנחנו רוצים מהר להכתיר נבל וגיבור ופשוט לשים את כל הז'יטונים שלנו על מישהו, אבל חייבים לנסות, אחרת הרייטינג ילך וירד עד ש"האח הגדול" תהפוך לסוג של "דה ווייס", היא חוזרת מכח האינרציה אבל איש לא מבין או זוכר למה, ובסוף עושים עונה מקוצרת והמפרסמים שוב כועסים. יאללה, סגרנו עוד עונה, אני מקווה שכולכם חיכיתם בבית עם מתנה קטנה ומנצנצת ושכולכן הכנתם את הרחם. נתראה בסיבוב הבא, אילליקה!
