יש הצגות שמרגשות, יש הצגות שמכאיבות - ויש את "אזהרת טריגר", דרמה מקורית בהשראת סיפורים אישיים של שורדי ושורדות מסיבת הנובה ובהשתתפותם על הבמה. ההצגה הזאת מצליחה לרגש ולהכאיב גם יחד, בלי מניפולציות, בלי זיוף ובלי אפשרות להישאר אדישים.
מתוך "אזהרת טריגר" בקאמרי
(צילום: ליהיא גורדון)
כבר כשנכנסים לאולם בתיאטרון הקאמרי, שם עלתה ההפקה השבוע לראשונה בשיתוף תיאטרון פלטפורמא, אפשר לחוש שמדובר באירוע לא רגיל. הקהל בחזרה הגנרלית שבה אנחנו נמצאים גדוש בשורדי מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, משפחות וחברים של מי שהיה אז במסיבה והקהילה שלהם. האוויר מרגיש כמעט דחוס, כשכבוד, פחד, כאב וציפייה ממלאים את הכיסאות.
כמו השם שהיא נושאת, ההפקה נפתחת באזהרת טריגר המזהירה את הקהל שיישמעו יריות, קולות נפץ וצעקות בערבית. כאילו אפשר בכלל להכין את הלב למה שבאמת קורה על הבמה.
השחקנים שעל הבמה הם לא שחקנים. הם שורדים. הם לא למדו את זה ורובם הגדול לא חלם לעמוד על במות ולהיכנס לדמות. עשרה אנשים אמיצים שהפכו את הטראומה שלהם לסיפור חי, מדמם, שאי-אפשר לברוח ממנו. זה לא עוד מופע משחק, זה עיבוד חי של שבר. כל דמעה שזלגה שם לא הייתה מתוכננת, היא הייתה אמיתית. דמעות של כאב שמתערבב עם התרגשות.
את תיאטרון פלטפורמא ייסדו דנה דבורין, שביימה וקרן כהן ישראלי, שכתבה. הוא הוקם ב-2015, כתיאטרון חברתי אקטיביסטי שפועל ויוצר למען קידום נשים נפגעות אלימות. "הפעם זה שונה, מאחר שנפגעות אלימות מגיעות לתאטרון בשלב שהן כבר עיבדו את הטראומה שלהם", מספרת דבורין. "כאן זה היה לעבוד עם אנשים שהם בתוך הטראומה עצמה, באמצע האירוע. זה מאוד מבעבע בהם, זה מאתגר. אלו אנשים שחווים טראומה חד-פעמית. הם לא מביאים טראומה ארוכת שנים ולכן ההתמודדות הרגשית מולם היא שונה".
במשך תשעה חודשים בכל יום שישי, בהובלת דנה דבורין שביימה וקרן כהן ישראלי שכתבה, הקבוצה נפגשה, עבדה, למדה אבל גם התפרקה. בין שיעור משחק לשיעור תנועה, בין אימון קול לכתיבת מונולוגים אישיים, תמיד הייתה שם ענת הדר זלצשטיין הפסיכולוגית, שליוותה את כל התהליך מתחילתו ועזרה להחזיק את השברים. "הסיפור הזה לא נגמר ב-7/10, הוא גם לא נגמר כשההצגה מסתיימת", מספרת ל-ynet דור טרייסטמן, בת 34 מגבעתיים, שזו הייתה מסיבת הטבע הראשונה אליה הלכה בחייה. "יש המון תחושות אשמה וקשיים, אבל זכיתי להשתתף בפרוייקט הזה - יש לי סיבה לקום מהמיטה".
במהלך ההצגה הם נגעו בכל כך הרבה פינות אפלות של חוויית השורדים: החזרה לעבודה, התמודדויות במילואים, ניסיונות לקבל טיפול, דייטים ראשונים אחרי הזוועה, וגם בנקודה האפלה והלא מדוברת - להצליח לדבר בקול רם גם על מי שלא שרד את הנפש. אלו שלקחו את חייהם בידיהם, או שנמצא היום במוסדות סגורים לבריאות הנפש.
הם אמרו בצורה ברורה: הם לא מחפשים שהכאב שלהם יהפוך לנחלתם של המציצנים, והם לא מחפשים רחמים. הם רק רוצים לספר את מה שקרה ומה שעוד קורה יום-יום. לפעמים הם פשוט רוצים גם סתם לשבת בדייט, לספר על עצמם את הקלישאות הרגילות, לדבר על מה הם עשו בצבא, איפה למדו ולמה הם נפרדו מהאקס. הם לא רוצים לדבר רק על כמה מתים הם ראו וכמה חברים איבדו. הם בני אדם שחוו טראומה, אבל הם בני אדם. יש להם יכולות ואיכויות והם לא רוצים שכל המהות שלהם תהפוך להיות 7 באוקטובר.
חנה תבור, מתוך "אזהרת טריגר" בקאמרי
(צילום: ליהיא גורדון)
ההצגה כללה הרבה רגעים של שאלות עם אלוהים, אם יש כזה. חנה תבור, שביום הטבח הסתתרה בפרדסים שבאזור רעים, שרה ובכתה את עצמה לדעת. ילדה שלא הספיקה להכיר את אבא שלה, וברגעי האימה הנוראיים מכל באותה שבת שחורה תהתה לעצמה אולי סוף סוף תפגוש אותו. בתוכניה שמלווה את ההצגה היא סיפרה את הסיפור שלה, אותו חתמה במשפט: "באחת וחצי בלילה, 24 שעות אחרי, חזרתי הביתה - חיה, אבל כבר לא אותו אדם".
"נקלעתי לסיטואציה. אני בחיים - מי אני שלא אספר את זה?", מספרת שלי ישי, בת 26 ממעלות תרשיחא, שאחרי שנמלטה מאזור המסיבה יחד עם בן זוגה הם היו בין המסתתרים בתחנת הדלק בצומת אורים. היא מתארת שבשבילה זו גם הייתה דרך להגשים חלום ישן של להיות שחקנית: "המשחק מרפא. זה חשוף, זה קשה, אבל זה הכרחי".
אסף סער, בן 30 מיבנה, דיבר על האתגרים, על הפיתוי לעזוב, על הקולות הפנימיים שאמרו לו לפרוש ועל הבחירה להישאר. "כל עוד יש נשמה בגוף שלי, אני אמשיך לספר את הסיפור", הוא אמר, ולא היה צריך להוסיף מילה. "ב-5 באוקטובר יצאתי לאוויר העולם, וב-7 באוקטובר נולדתי מחדש", הוא כתב על הסיפור שלו בתוכנייה של ההצגה. "בבת אחת, צלילי החופש הפכו לרעם פיצוצים. כדורים שרטו את האוויר, צרחות קרעו את השמיים. ברחנו דרך שדות של אימה. אני שומע מאחוריי זעקות שנותרו חסרות מענה, ראיתי את המוות בכל פינה, וכל העת מדבר עם אבא שבשמיים, חשבון נפש, מתחנן ומבקש ישועה.
"שמעתי צעדים מתקרבים, ועוד יותר קרוב, והנה... אני מרגיש את היד של בן העוולה מונח על צווארי. אלוהים!!! דיברנו אז גם אם זה לא היה במילים, היה זה דרך האדמה, האוויר או הציפורים - רק אתה היית שם ושמעת את הזעקה שלי. על הנס שעשית לי אספר כל עוד יש בי נשמה. ראיתי אנשים שלא אחזור לראות. ראיתי פחד טהור בעיניים של זרים שהפכו לאחים לרגע. ראיתי את הרוע בהתגלמותו, אבל גם את הטוב שבאנשים. אמונה הצילה אותי – לא רק באלוהים, אלא גם באדם".
"העבודה שלנו נעשית בהמון תשומת לב ורגישות כי אני צריכה להכיל בתוכה המון פרמטרים", מוסיפה דבורין. "לראות כל אחד ואחת מהם כפי שהוא או היא. לעבוד לפי הקצב שהם צריכים. השחקנים הללו לא אנשי מקצוע וצריך לייצר להם דפוסי עבודה. כל אחד מטרגר אותו משהו אחר, תנועות, מגע, צלילים. לעצור כשצריך ולשחרר, לשים גבול כשצריך. עבדנו עם דד-ליינים והיינו צריכים לאפס אותם למרות שהם בטראומה. לא ויתרנו להם ודרשנו מהם והתייחסנו אליהם כאל אנשי מקצוע.
"הם חבורה מדהימה, הם נתנו בנו אמון והתמסרו לתהליך", היא ממשיכה, "חדר החזרות שלנו היה אחד המקומות הכי נעימים שאפשר להגיע אליו. צחקנו וחייכנו ואהבנו ותמכנו ועברנו פה באמת מסע שאי-אפשר לתאר במילים. האהבה בתוך הקבוצה הזו היא משהו באמת נדיר שהפך אותנו לבלתי נפרדים. אני גאה בהם כל כך. הם אמיצים ומוכשרים, והתוצאה ניכרת גם על הבמה. חלק מהריפוי זה להיפגש כל פעם עם הטריגרים וללמוד לעבור אותם, אתה מנהל אותם ולא הם אותך. החזרתיות וההליכה אל תוך הכאב נותנת בסוף שליטה. תדר מסוים של צפצוף גרם לאחת המשתתפות לטריגר ממש רציני. בפעם הראשונה היא ממש השתבללה ולקח לנו בערך 10 דקות להוציא אותה מהמצב. היום, כשהיא שומעת איזה צפצוף היא יודעת בדיוק מה לעשות וזה אפילו מפעיל אותה כשחקנית, ופה היא עשתה חלק מהריפוי והחזרת השליטה אליה.
גם אנחנו, הקהל, היינו חלק מההצגה הזאת. רגעי השתיקה היו מצמררים לא פחות מהדיבור. אפשר היה לשמוע את האולם כולו מושך אפו מדמעות. הכאב היה קולקטיבי. אזהרת טריגר היא לא רק הצגה. היא מסמך אנושי. תזכורת כואבת אבל הכרחית, למה שעבר עלינו, עליהם, על כולנו. היא גם הוכחה חיה, שכשמספרים את הסיפור שלך הוא יכול גם לרפא.
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בוואטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר http://www.sahar.org.il, או headspace.org.il
