הדבר הראשון שהשחקנית דריה רוזן (24) זוכרת בחייה הוא חרדה. התמונה הראשונה שנחקקה בראשה היא שלה בגיל 4 מפחדת מהעולם. "הרגשתי לבד בעולם, הייתי מאוד תלויה בהורים שלי", נזכרת מי שאמה רוחה רוזן היא מטפלת בחרדות ואביה הוא הבמאי והפנטומימאי המפורסם חנוך רוזן.
אחרי שנים ששמרה את החרדות שלה לעצמה, כעת היא רוצה לשים אותן על השולחן ולשתף. "חשבתי שאף אחד לא מרגיש כמוני, אבל עם השנים למדתי להבין שכל אחד סוחב משהו ושאנשים לא מדברים על זה מספיק, ולכן כן נתתי לזה ביטוי, כן שיתפתי. כילדה הסתרתי את החרדות שלי, ואני מקווה שעכשיו אוכל לעזור לילדים שמרגישים כפי שאני הרגשתי".
איך התמודדת עם החרדות ברמה החברתית?
"היו לי הרבה חברים, אני חושבת שחברתית הייתי בסדר גמור. פשוט היה פער מאוד גדול בין איך שהצגתי את עצמי לבין איך שהרגשתי".
איך החרדות שלך באות לידי ביטוי?
"אני פוחדת מהכל כל הזמן. אני פוחדת מפיגועים, ממחלות, כשיש נקודת חן אני ישר מתחילה לחשוב על מה, למה ואיך. אני החיים הם 'אובר וולמינג' בשבילי. אמא שלי מטפלת אז זה עזר לי מאוד. מבחינה חברתית היו לי את החברים שלי, אבל היחידה באמת שיכולתי להיות איתה מאה אחוז אני הייתה איילת ארנין ז"ל שנרצחה ב-7 באוקטובר. היא הייתה הנפש התאומה שלי. היא הבן אדם הראשון שהבנתי את המכלול שלי איתה - שאני מאוד מצחיקה וחמודה אבל גם חרדתית, וגם קצת עם השגעונות שלי שאני לחוצה מהכל. היא פשוט הייתה קול ההיגיון בשבילי".
"אני מודה על כל השנים שהיו לי ביחד עם איילת ז"ל. השהות במקום חדש נותנת לי אפשרות להכיר אנשים חדשים שאולי ימלאו את המקום של איילת אבל אף אחד לא ממלא. לא משנה כמה אני מתחברת וכמה אני מנסה להיפתח ולהסיר את החומות"
ארנין ז"ל הייתה עיתונאית של "כאן 11" עד שנרצחה במיגונית המוות באותה שבת ארורה. רוזן שעברה לאחרונה להתגורר בניו יורק, כפי שהיא וארנין חלמו לעשות יחד, אינה מסוגלת להתמודד עם הפרידה. "ברגעים הכי בודדים שיש לי אני מבינה שיש לי אותה בדמיון ואת מה שאני זוכרת ממנה. אני כל הזמן מרגישה אותה. הייתה סיטואציה מצחיקה שהייתי עם חברים, הלכתי לשירותים, חייכתי למראה והרגשתי שהיא מחייכת חזרה, וזו האנרגיה של איילת. או נגיד כשנסעתי לוודסטוק וממש הרגשתי אותה ביום הזה. פתאום משום מקום נעמדה לידי איילה, החיה. זה הזוי אבל אני מרגישה אותה כל הזמן.
"כשאני פוגשת פה אנשים חדשים זה תמיד קשה לי כי אני משווה לחיבור עם איילת וחיבור כזה לא יחזור. אני מודה על כל השנים שכן היו לנו ביחד. השהות במקום חדש נותנת לי אפשרות להכיר אנשים חדשים שאולי ימלאו את המקום של איילת אבל אף אחד לא ממלא. לא משנה כמה אני מתחברת וכמה אני מנסה להיפתח ולהסיר את החומות".
לבד בניו יורק
רוזן עשתה את שירותה הצבאי כקריינית בגלגל"צ. בשנה שעברה היא כיכבה בסרטה הראשון ועטור הפרסים של תום נשר, "קרוב אליי". בנוסף היא שיחקה בתיאטרון ובסדרת הילדים "כראמל" ב"כאן חינוכית".
מבחינתה היא לא עברה לגור בניו יורק, אלא רק העתיקה את מגוריה לתקופה מסוימת, כי היא לא רוצה לחשוב גדול מדי. "באתי לפה עם כרטיס לכיוון אחד. אחרי פסטיבל טרבייקה החתימו אותי בסוכנות אמריקאית, זה היה סיפור סינדרלה מגניב - הם שמעו אותי מדברת ואמרו לי 'אנחנו רוצים אותך'. לקח לי המון זמן להוציא ויזת עבודה. כל הכוכבים הסתדרו כך שזה זמן מתאים להיות פה. אני לא רוצה להגיד שעברתי, כי אני לא אוהבת להגיד דברים חד משמעיים".
לגור לבד בתפוח הגדול זה חתיכת מסר לפחדים שלך.
"אני מוצאת בעצמי כוחות שלא ידעתי שיש בי. אני מרגישה בהרפתקה גדולה וכן, יש פחדים ברגעים שאני לבד. העיר הזאת יכולה להיות מפחידה. יש רגעים בסאבוויי שאני אומרת 'רק שאצא מפה חיה', אבל למדתי לצחוק על עצמי ועל דברים האלה. מה כבר יכול לקרות?! בסדר נו, נזרום עם החרדות האלה. אלה החיים, הם דינמיים ויש שחרור בהבנה הזאת. אני חושבת שאחרי האובדן של איילת ז"ל, אני נמצאת במעין שחרור כזה. אני מוצאת את עצמי משתמשת הרבה בהומור שחור. איבדתי את מי שהייתה אחותי, אז מה כבר יכול לקרות? טפו, חמסה".
העבודה העצמית של רוזן מורגשת גם בדברים הקטנים. בעזרת כוח המחשבה היא מוצאת את הטוב בכל דבר. "ניו יורק כל כך גדולה שאת יכולה ללכת ברחוב בוכה מגז'דרת ואף אחד לא ייגש אלייך, לא יביע אמפתיה. אבל מצד שני, את יכולה להיות מה שאת רוצה ולעשות מה שאת רוצה. אני מרגישה עצמאות, אני מרגישה שהעולם לרגליי ומחכה שאני אטרוף אותו. אני שמחה מהקושי, זאת חוויה מטורפת ואם לעשות אותה אז בגיל 24. אני הולכת בחיים עם אמונה גדולה שזה מה שנולדתי לעשות - וזאת הסיבה ששמו אותי על כדור הארץ. אני בטוחה שיש יפות ממני ועם נקודת פתיחה טובה יותר, אבל זה מה שאני צריכה לעשות וזה מה שמביא לי אושר. אני לא בן אדם של טיול אחרי צבא קלאסי - להיזרק בחוף בדרום אמריקה. אם אני לא בעשייה, אני לא מרגישה את עצמי ותוך כדי שאני עושה אודישנים זו הדרך שלי למצוא את עצמי".
ואת מצליחה?
"יש לי דברים בקנה כן".
"קרוב אליי - טריילר
וממה את מתפרנסת בינתיים?
"קודם כל חסכתי כסף, עבדתי ושמתי בצד. דבר שני, אני מארחת במסעדה ארבע פעמים בשבוע".
"אם אני לא משחקת, אין לי משמעות לחיים"
המגורים הזמניים בניו יורק פגשו את רוזן גם בטיימינג טוב מבחינת החיים הרומנטיים, אחרי שלוש שנות זוגיות הסתיימה מערכת היחסים בינה לבין נמרוד, בנו של מגיש החדשות דני קושמרו. "לפעמים אהבה לא מספיקה", אומרת רוזן בבגרות, "אני כל כך מעריכה את הבן אדם הזה. יש לי רק אהבה אליו. הוא בן אדם מדהים ואני באמת מאחלת לו הכי בהצלחה בעולם".
יכול להיות שניו יורק זו בריחה בעצם?
"בארץ היה לי קשה להכיל את הטרגדיה של איילת, וזה הסתדר גם בפן של נמרוד. תראה, אין ספק שזה עוזר להיות במקום חדש. רציתי המון זמן לעשות את זה בשביל עצמי. הסיבה שאני פה היא בשביל הקריירה שלי והיא תמיד חשובה לי זו לא בריחה כמו אומץ וניסיון להגשים את עצמי. במקרה זה הסתדר ברמה הפונקציונלית שאני לא בזוגיות. זה לא הרגיש כמו בריחה. שברון לב זה טוב לשחקנים".
"קשה לי לקרוא כתבות של 'ילדים של' שאומרים איזה קשה זה. די נו, אין סיבה לא להכיר בפריבילגיה הזו. אני מודה על זה שהוא אבא שלי. בהתחלה כמו בגלגלצ ניסיתי להסתיר את זה, אבל אין צורך"
את פנויה רגשית?
"אני בן אדם מאוד זוגי ואני מאמינה שכשזה יבוא - זה יבוא. אני מרגישה שכל החיים לפני ועוד הרבה פעמים הלב שלי יגדל, יישבר ויתרחב שוב".
רוזן היא אחת מבין חמישה אחים. שלושה מנישואיהם הראשונים של הוריה בנפרד, והיא ואחותה הקטנה מפרק ב' של הוריה. הקשר בין כל החמישה קרוב מאוד, אבל היא היחידה שנדבקה מאביה בחיידק התרבות והאמנות. "מאז שאני ילדה קטנה אני ידועת שאני רוצה להיות שחקנית. בגלל שאבא שלי בתחום לא העזתי להגיד את זה בקול. הוא יודע כמה שאני רגישה ומבחינתו זה הדבר האחרון שאני צריכה לעשות", היא מספרת בגילוי לב.
אז הסתרת מאבא שלך את החלום שלך?
"כן. ניסיתי להסוות את זה ואמרתי שזה רק תחביב. אני חושבת שכשיש לך את הג'וק הזה אין לך ברירה אחרת. הייתי שדרנית בגלגלצ ונהניתי מאוד, אני מאוד נהנית מעיסוק במוזיקה, לא מלשיר כי בזה אני גרועה (צוחקת), אבל הרגשתי שאין לי ברירה ואני חייבת לשחק. אם אני לא משחקת אין משמעות לחיים. בהתחלה לאבא שלי היה קשה לקבל את זה. הוא מאוד אהב את הרעיון שאני הולכת להיות קריינית ומגישת חדשות".
"אם עירום הוא לשם האמנות ולא לשם פרובוקציה, אז אין לי בעיה עם זה. אני מאמינה באמנות בכל לבי וכשזה משרת את הסרט ואת הדברים שצריך להעביר, אז בשמחה"
את יודעת מה יגידו, 'הבת של' בגלגלצ. איזו הפתעה.
"התקבלתי לגלגלצ בלי שהבוחנים ידעו שאני הבת של. במיונים כתבתי שם משפחה אחר, את שם המשפחה הקודם - טמיר. אחרי שהתקבלתי בלי שידעו מי זה אבא שלי, מישהו גילה את זה ואמר לי שהתקבלתי בזכות אבא שלי. הייתי נורא נסערת אחרי שהוא אמר לי את זה. אגב, אחרי שנים שאלתי את הבוחנות האם הן ידעו והן אמרו לי שלא. אלו היו אגב שנים שניסו לעשות לעשות אפליה מתקנת ודווקא לא לקבל לפי פרוטקציות. גם בואו נהיה רגע רציניים: אחרי שמתקבלים בפרוטקציות צריך להיות טוב במה שאתה עושה. ומעבר לזה, מה יש לאבא שלי להתערב? אבא שלי פנטומימאי ואני התקבלתי לרדיו. כל מי שמכיר את אבא שלי יודע כמה זה מפדח אותו. הוא לא עושה דברים כאלה בחיים".
את משלמת מחיר מסוים על היותך הבת של?
"כן, אבל קשה לי לקרוא כתבות של 'ילדים של' שאומרים איזה קשה זה. די נו, אין סיבה לא להכיר בפריבילגיה הזו. אני מודה על זה שהוא אבא שלי. בהתחלה כמו בגלגלצ ניסיתי להסתיר את זה, אבל אין צורך.
"אני מבינה שנקודת הפתיחה שלי קלה יותר. התברכתי באבא מדהים. הוא אמר לי מפורשות: אני לא עוזר לך בכלום. ואני בכללי לא אחת שרוצה להיות בחסד. אני לא רוצה שאנשים יחשבו שזה בגלל אבא שלי. אמרתי פעם ואמשיך להגיד: כל עוד אבא שלי מביים את הפסטיגל אני לא אהיה בפסטיגל".
מצחיקה, מבדרת אבל לא מבשלת
ההקרנה של הסרט "קרוב אליי" הייתה הפעם הראשונה שבה אביה ראה אותה משחקת. "אחרי שצפה בסרט הוא ניגש אליי ואמר: 'אין לך ברירה, את צריכה להיות שחקנית'", היא מספרת.
מה הרגשת באותו הרגע?
"התייפחתי בטירוף, בכיתי. אמרתי שזה כל מה שרציתי לשמע אי פעם. מאז אבא הוא התומך הכי גדול שלי. הוא הבן אדם שהכי חשוב לי להרשים. מבחינתי, הוא החבר הכי טוב שלי. אני כל כך מעריכה אותו מקצועית וחושבת שהוא אדם מופלא. באיזשהו מקום לא רציתי שידאג לי, ולכן הסתרתי את זה שאני רוצה להיות שחקנית".
איך הרגשת שאבא ראה אותך חשופה בסרט?
"אני חייבת לתת קרדיט לתום נשר המדהימה ששינתה את חיי. היא בן אדם הכי מוכשר שאני מכירה, היא וליה אללוף (שכיכבה לצדה בסרט, ר.ב) הן משפחה שלי לנצח. תום גרמה לי להרגיש הכי בנוח בעולם גם בסיטואציה הזאת. היא הוציאה ממני ברמה הרגשית בדיוק את מה שהיה צריך להוציא. היא כמו מנצחת על הסט. אם עירום הוא לשם האמנות ולא לשם פרובוקציה, אז אין לי בעיה עם זה. אני מאמינה באמנות בכל לבי וכשזה משרת את הסרט ואת הדברים שצריך להעביר, אז בשמחה. לאבא שלי אגב גם אין בעיה עם זה. הוא חושב שזה דבר סופר טבעי וכל עוד אני מרגישה שלמה הוא תומך בהכל, ההורים שלי לימדו אותי לאהוב את עצמי ולהרגיש בסדר עם הגוף שלי".
ישבת לראות את הסרט איתו?
כן. אבא שלי אמן מפורסם כבר שנים, הוא יודע שזה לא ביג דיל וגם מי שראה את הסרט יודע שהסצינה האינטימית היא יותר רגשית מאשר מינית. אחותי הקטנה כיסתה את העיניים אבל זה כי היא קטנטנות".
אמנם אביה הוא המפורסם שמבין הוריה, אבל לרוזן חשוב מאוד לפרגן גם לאמה שלה חלק משמעותי מאוד בחיים ובקריירה שלה. "אמא שלי נורא צוחקת מהראיונות האלה. היא אומרת 'טוב סבבה, הבנו שאבא מפורסם, אבל אני יותר מגניבה ממנו'".
יאללה, פרגני לה.
"אמא שלי היא קודם כל יפהפייה והיא אייקון אופנה, היא מאוד רוחנית והיא מרוקאית שזה חלק מאוד גדול באופי שלי. אני נראית אשכנזיה מסלוקה, אבל כל כמה חודשים אנחנו הולכות לקבר של הבבא סאלי. אנחנו זורקות נרות לאש ומשתטחות על הקבר. בגלל שגדלתי בסביבה תל אביבית וחילונית כשאני אומרת לאנשים שאני מאמינה ב-ה' הם מתפלאים. אני מאוד מאמינה בקב"ה. בכל בוקר אני אומרת 'מודה אני' ובכל לילה 'שמע ישראל'. הצלחתי להפתיע אותך, אה?".
קצת. את גם מבשלת כמו אמא?
"לא להגזים. פה נמתח הגבול. אני תמיד אומרת בדייטים, אני יכולה להצחיק אותך ולבדר, אבל אני לא אבשל. אני שורפת חביתות! הנה, תראה, מאבא למדתי לשרוף חביתות".
