שחקנים שלקחו את הקריירה שלהם בידיים ויצרו לעצמם סדרות לשחק בהן הם תמיד עניין משמח בתעשייה הישראלית. "מטומטמת" הייתה הסדרה שהעניקה לנו את בת חן סבג כשחקנית מצוינת וגם כיוצרת רבת תושייה. "פאודה" הייתה הניצחון של ליאור רז, הדרך שלו לעבד את החוויות האישיות שלו שגם העניקה לו תהילה בינלאומית על הדרך, מה רע. אמש (ה') הצטרפה ליציע הכבוד הזה "ילדים ביער", מותחן משטרתי עם נגיעות דרמטיות שיצרה עבור yes דלית קהן, שגם משחקת בה בתפקיד ראשי.
מתוך "ילדים ביער"
(באדיבות yes)
קהן היא חיה, הומלסית בהיריון מתקדם שעברה המערער הפך אותה לאדם חשדן ולא מתקשר, ויפתח קליין, המצוין כתמיד, מגלם את חוקר המשטרה עמי שמנסה לגייס אותה כסוכנת בתיק העוסק בסחר בתינוקות, שמשטרת ישראל מנהלת בשיתוף פעולה עם משטרת ספרד. העלילה נחלקת בין שני הלוקיישנים האלה - ישראל וספרד, לפחות בחמשת הפרקים הראשונים שנשלחו לביקורת (מתוך עשרה בסך הכול). את העלילה האירופאית מובילה חוקרת צעירה (נאוסיקה בונין הספרדייה) שלא תמיד מקבלת גיבוי מקצועי מהבוסים הגברים שלה, אבל נאבקת על חשיפת האחראים על סחר בתינוקות שזה עתה נולדו.
אם עלילת המתח המרכזית מתמקדת ברשת לסחר בתינוקות, הנרטיב הדרמטי של כל אחת מהדמויות המרכזיות קשור איכשהו ליחסי הורים וילדים. בניגוד לעלילת המתח היעילה, גם אם לעיתים היא מתפתלת במאמץ, הנגיעות הדרמטיות קצת סובלות מקלישאתיות יתר. החוקר הישראלי הוא המקרה הקלאסי של איש משטרה שמשפחתו משלמת את המחיר על הלויאליות שלו לתפקיד, והבת שלו (לידור אדרי) גוררת איתה טראומה בעקבות מות אימה, שעמי לא היה שם כדי לטפל בה בזמן. אם זה לא מספיק, גם את הסיבוב המשפחתי הבא שלו - עם אשתו השנייה (נעמי לבוב) והתינוקת החדשה שלהם - הוא מזניח לטובת הדיי ג'וב שלו. חיה ההומלסית היא ילדת אומנה שמנסה לגלות מי ההורים הביולוגיים שלה. הצרות לא פוסחות גם על מי שמעבר לים, כשהחוקרת המשטרתית מספרד מתמודדת בעצמה עם ילד אוטיסט שנשאר יותר מדי פעמים בגן אחרי שעות הסגירה.
בזמן שהמשטרה נאבקת עם דימוי שלילי שהולך ומתדרדר, "ילדים ביער" חוזרת לנישות הישנות והטובות של סוגי השוטרים שלמדנו להכיר מסדרות אחרות. עמי הוא החוקר הטוב (כפי שהוא מרבה לציין) והמיוסר שלוקח ללב, וקליין הוא אכן שחקן רגיש וניואנסי, שמצליח להעביר את הדילמות של הדמות שלו. כך גם לי בירן, שמגלם שוטר צעיר שלא בטוח שהעור שלו מספיק עבה כדי לשמש בתפקיד (וגם שם מסתתרים יחסים מורכבים עם ציפיות הוריות), ואלון חמאווי, שתמיד כיף לראות על המסך, בתפקיד השוטר המושחת, עובדים לא רע עם טקסטים שלא תמיד זורמים באופן טבעי. מהעבר השני, קהן מגלמת בכישרון דמות לא קלה שמוציאה מילים בודדות בכל פרק, והסיטואציה שלה אומנם מורכבת ונוגעת ללב, אבל המנעד הרגשי שלה לא רחב מספיק כדי להיקשר אליה מעבר לחמלה בסיסית.
גם כמי שעומדת מאחורי הסדרה, בניגוד לליאור רז ובת חן סבג המוזכרים לעיל ישנה תחושה ש"ילדים ביער" לא בדיוק נחצבה ממכרות ליבה של קהן. הסדרה לא מתווכת לצופה ככזו שנכתבה מדם ליבה של היוצרת, לפחות מבחינת המסר שהיא מעבירה על יחסי הורים וילדים, כאמור התמה המרכזית שלה. נכון, הורות זה מאתגר, יחסים בין-דוריים הם דבר מורכב ומאתגר והורים לא פעם מזניחים את היחסים עם ילדיהם - אבל "ילדים ביער" מעדיפה להניח את מרכז הכובד שלה על עלילת המתח, ובצדק.
ואכן, בסופו של דבר, החוזקה של "ילדים ביער" היא הדינמיות והיכולת להחזיק את הצופה בצמידות לעלילה. בשונה מלא מעט סדרות דומות בעשור האחרון, היא לא לוקה במחלת הילדות שמנסה לבלבל את הצופה ולהשאיר אותו נטול מידע רק לשם יצירת מתח ואי ודאות. היא מתחילה הכי חזק שלה והולכת ומשתפרת ככל שהמהלכים שלה נחשפים, ונשאר רק לקוות שהסוף שיסיים את החקירה יעשה זאת לשביעות רצונם של כל הצדדים, או לפחות של אלה שאנחנו רוצים בהצלחתם.
