מלון מג'סטיק, הריביירה הצרפתית. מדובר במרכז-העצבים של פסטיבל קולנוע קאן. אחרי שאני צולח את המולת הלובי של הפמליות המתארגנות לקראת הבכורה הבאה ואחרי שחציתי את המסעדות והברים הרוחשים, שבהם מתקיימים המשאים והמתנים, נסגרות העסקאות ומתנהלים דייטים רומנטיים, אני מגיע למעלית שלוקחת אותי לסוויטה מפוארת, מעוצבת וגדולה, המשקיפה על הים התיכון. בסוויטה יושבת קריסטן סטיוארט. ניכר שהיא מותשת. קרוב לוודאי שהג'ט-לג תקף אותה - ואולי אלו רק עייפות השטיח האדום וסבבי הראיונות שנחתו עליה.
אבל ברגע שסטיוארט מדברת על סרט הביכורים שלה כבמאית - "הכרונולוגיה של מים" שהתחרה ב"מבט מסוים", המסגרת השנייה בחשיבותה של קאן - היא מתעוררת ומספרת בלהט ותשוקה על העשייה והתלאות שהיא עברה בדרך להגשמת החלום להפוך לבמאית.
במפגש שלנו סטיוארט עוטה חליפה עם מכנס קצר, כך שקשה שלא להבחין שעל הירך השמאלית העליונה, מעל הברך, מופיע קעקוע חדש בדיו שחורה: MINE (שֶׁלִי), באותיות גדולות. גם באחת הבכורות, סטיוארט התייצבה על השטיח האדום בחליפה לבנה שיקית וקולית של שאנל (ששוב הבהירה למה היא הפכה לאייקון אופנה וסטייל), והמכנס חשף את הקעקוע הטרי, שהצליח לגנוב את ההצגה. הפרשנים מיהרו לנחש מה פשר ההצהרה הזאת. האם היא לקוחה משיר של טיילור סוויפט? או שמא היא מתייחסת לבת זוגה של סטיוארט, דילן מאייר, לה היא נישאה מספר שבועות קודם לכן בטקס צנוע ולא רועש בלוס אנג'לס?
כמובן שבריאיון שערכתי איתה תחקרתי אותה על משמעות הקעקוע. מסתבר שגם שאר הצוות של "הכרונולוגיה של מים" קעקע אותו. "זה שיר מקורי בפסקול של הסרט. באחת הסצנות, שבה הדמות הראשית שופכת נוזלים מהדגדגן לתוך היד שלה, מסתכלת עליהם, מריחה אותם, מנגבת אותם על שריר הזרוע שלה, ואומרת: 'לא ידעתי שגוף של בחורה יכול לעשות את זה' - מגיע השיר הכי מגניב בסרט, שאומר: Mine, mine, mine, mine. זה פשוט פאקינג שלי. פשוט הכול היה שלה, עד שזה כבר לא היה".
יש למילה הזאת, לשיר הזה, משמעות גם עבורך?
"נכון", היא מתמצתת-מסכמת בלקוניות.
ואכן, סטיוארט - שחגגה השנה יום הולדת 35 - עושה הכול בדרך שלה. משתדלת שהדברים יהיו שלה, בבעלותה. מאז סאגת הערפדים "דמדומים" מוחצת-הקופות, שהפכה את סטיוארט בגיל 17 לכוכבת, לאלילת נוער, היא לא מפסיקה להפתיע בהתנהלות שלה. היא סוטה בקביעות מהשבילים והתוויות שמיועדים לסטאריות שכמותה; נהנית למרוד ולהשמיע את הקול שלה בדרך שלא מתאים למכונה ההוליוודית המשומנת. "רציתי לברוח מתדמיות שהדביקו לי. תמיד הרגשתי שיש פלטפורמה שאנשים כמעט השתוקקו שאני אעצב", היא מסבירה, "נזרקתי לזירה כל כך מורכבת ואינטנסיבית בגיל כל כך צעיר, ומערכת היחסים שלי אז עם התקשורת הייתה יותר מתוחה ממה שהיא עכשיו. הייתי צריכה לצאת מעצמי ומהחוויה שלי כדי לראות את החיים שלי, דרך האופן שבו אנשים אחרים מעבדים אותם".
והזירה אכן הייתה זירה מורכבת ואינטנסיבית עבורה. התקשורת הייתה לא אחת אכזרית כלפיה וכלפי רוברט פטינסון, בן זוגה לסרטי "דמדומים" וגם מי שהיה בן זוגה הרומנטי. לפני 13 שנה, כשסטיוארט הייתה בת 22, היא הגיעה לטקס האוסקר בעודה מדדה על קביים, ברגע שהפך לאייטם מסוקר. כולם תהו מה קרה לה, והסתבר שהיא דרכה יומיים קודם לכן על שבר זכוכית ונפצעה.
ג'ואן ריברס, הקומיקאית היהודייה המנוחה, השנונה ונטולת התקינות הפוליטית, מיהרה לתפוס טרמפ על הקביים. בתוכניתה "משטרת האופנה" שלפה מספר בדיחות מצחיקות ומרושעות על חשבון סטיוארט, וניצלה את פרשת הרגל הפגועה של סטיוארט לבדיחות בעניין סיפור הבגידה שלה בפטינסון. ריברס גם לא חסכה עקיצות לכוכב השני של פרשת הבגידה, הבמאי הבריטי הנשוי רופרט סנדרס, שהתאהב בסטיוארט במהלך צילומי "שלגיה והצייד".
הבדיחות וההשתלחות של ריברס בסטיוארט היו כה גסות ובוטות, שהנייר לא סובל את רובן. מילא ההתעללות בשמלת התחרה שסטיוארט עטתה לכבוד הטקס או הצחוקים על חשבון הקביים, אבל הקטעים שרמזו בצורה חסרת-רחמים על פרשת הבגידה גרמו לסטיוארט הרבה עוגמת נפש ומבוכה. וריברס כמובן לא הייתה היחידה - חגיגה תקשורתית שלמה התנהלה סביב הנושא.
משבר היחסים עם פטינסון והפרידה ממנו באותה שנה הפכה את סטיוארט למושא העקיצות של סאטיריקנים ומגישי תוכניות אירוח. גם הזכייה ב"ראזי" (פטל הזהב) על הופעתה הגרועה בסרט האחרון בסדרת "דמדומים" (זה לא הפריע לו לגרוף 800 מיליון דולר), לא בדיוק הקלה על סטיוארט.
"זה מגוחך ששחקנים חושבים שהם כל כך מעניינים והם מנסים למכור את עצמם"
ואם אנחנו דנים ב"דמדומים", אז הנה ישנה הזדמנות לחזור לימים שבהם סטיוארט בת ה-17 הוזנקה למעמד של לכוכבת-על עם גדודי מעריצים ומעריצות: לכבוד 20 שנה ליציאת הספר הראשון בסדרת הספרים שכתבה סטפני מאייר על האהבה האסורה בין ערפד לבת אדם - ספר שחנך סאגה רבת-מכר - ולכבוד 17 שנה לעיבודו הקולנועי (שיצא ב-2008 וגרף 400 מיליון דולר), חברת יונייטד קינג מחזירה את כל סרטי "דמדומים" לבתי הקולנוע בישראל, לשבוע אחד. החל מהיום (ראשון) יוצגו ברחבי הארץ חמשת סרטי הסדרה. כל יום מוקדש לאחד הסרטים, לפי סדר. בשבת הבאה, ייערך מרתון של כולם.
"האמת, כשהתחלתי להופיע ב'דמדומים' לא אפילו לא שמעתי על הספרים האלה. 'דמדומים' היו מאוד מיועדים לבני נוער ואני קראתי ספרים אחרים לגמרי. אפילו כשהייתי בת 13 לא ניגשתי לאגף ספרי הנוער בחנויות ובספריות. ספרי 'דמדומים' היו מאוד נקיים. אין שם סקס. הספרים נכתבו על ידי אישה מורמונית וכולם תמיד העירו על זה, אבל אני באמת לא חושבת שיש הרבה קשר לזה שהיא מורמונית".
כזכור, סטיוארט גילמה את בלה סוואן, נערה בת 17 שכמו סטיוארט, הייתה בת להורים גרושים. בלה עוברת לעיירה קטנה ומתאהבת בערפד, אדוארד קאלן, אלא שמסתבר כי בלה ניחנה ביכולת מיוחדת – בלתי אפשרי לקרוא את המחשבות שלה, מה שמקנה לה יכולת להתגונן. "אני מאוד גאה בסרטים האלה ובחברים שלי לסדרה", סיפרה סטיוארט בריאיון שעשיתי איתה ב-2012, עת יצא הסרט החמישי החותם את הסאגה. "הסדרה הזאת היא פרשנות טובה על הדור שלנו בארצות הברית. תמיד חשבתי שבלה מאוד-מאוד בוגרת. אני פשוט מעריצה אותה".
סטיוארט מספרת כי "ביני לבין רוברט הייתה כימיה נהדרת. הוא היה הבחור היחיד שנכנס לאודישן ובאמת נראה כאילו הוא חושב על משהו מעבר לעובדה שהוא משחק את הערפד המושלם. בגלל הפרידה מ'דמדומים' אני מרגישה גם עצובה וגם שמחה. זאת הייתה חוויה ענקית שלקחה ארבע שנים מחיי".
כיום, סטיוארט, שגדלה בלוס אנג'לס והחלה את הקריירה שלה בגיל שמונה, יכולה להתבונן על כל מה שחוותה ב"דמדומים-מאניה" בפרספקטיבה - ויש לה הרבה תובנות. "הפכתי למפורסמת בצורה מוגזמת בגיל 17", נזכרת סטיוארט באותם ימים סוערים ומטלטלי-חיים. "בגיל 17 אתה לא יודע איך לתקשר עם יותר משני אנשים במקביל. אתה גם ככה מנסה להבין איך אחרים תופסים אותך גם בלי זה. מה את? איך אני נתפסת? האם אני יכולה להשפיע על איך שאני נתפסת? האם כדאי לי לחשוב על זה? אז כשזה נופל עלייך והתהיות הללו מנוכסות בידי ההמונים ואינן רק בידייך או בידי הקרובים אלייך, זה לא פשוט. היו אנשים שישבו מחוץ לבית שלי ובהו, ולכולם היה מושג מי אני. האמת שזה היה די מפחיד. לכן התכנסתי אל תוך עצמי והייתי מאוד מסוגרת, מה שלא אפשר לי לחיות חיים מלאים.
"אני חושבת שהמשמעות בפרסום שהתרגש עליי בעקבות 'דמדומים' היה למצוא גבולות", היא ממשיכה, "קפצתי מקיצון אחד לשני, ועכשיו אני יודעת לחלוטין את הגבולות שלי ואני יכולה להציב את עצמי בצורה מאוד הגיונית. אני מרגישה לגמרי חופשית לעשות כל מה שאני פאקינג רוצה. אני מגנה על עצמי, אני מניחה, אבל אני לא מרגישה שנשלל ממני משהו.
"זה ממש מגוחך ששחקנים חושבים שהם כל כך מעניינים והם מנסים למכור את עצמם. נורא פחדתי להיות כזאת. עברתי דרך ארוכה, אבל זה הגיוני לי עכשיו, ואני יודעת לנהל את העניינים. אני בעיקר לא רוצה למכור דמות לקהל. אני לא חושבת שאני כזה מעניינת. הדמויות שלי הרבה יותר מעניינות".
"אלוהים, עדיין מתייחסים לשחקניות כמו חרא"
סטיוארט עשתה הכול כדי שהדמויות שלה יהיו מעניינות יותר. אחרי סרטי "דמדומים" גם היא וגם פטינסון בחרו להתנער מתדמית אלילי הנוער, והבחירות שלהם העידו על ניסיונם להוכיח שהם שחקנים רציניים שמסוגלים לעשות דברים אחרים ומגוונים. בעיקר, השניים הוכיחו שהם לא נרתעים להעז, לחקור מחוזות מסוכנים ואף להתפשט ולהופיע בסצנות סקס חושפניות.
מאז האחרון שבסרטי "דמדומים", סטיוארט כמעט לא הופיעה בסרטים קופתיים, והתרחקה מסרטי גיבורי-על וקומיקס. היא העדיפה לעבוד עם במאים לא-אמריקאים, בהם וולטר סאלס הברזילאי ("בדרכים"), אוליביה אסייאס ("העננים של סילס מריה", "קניינית אישית", המיני-סדרה "אירמה ופ"), דייויד קרוננברג הקנדי ("פשעי העתיד") ופאבלו לאריין הצ'יליאני ב"ספנסר", שבו גילמה את הנסיכה דיאנה - תפקיד שעבורו הייתה מועמדת לאוסקר. סטיוארט אפילו עבדה עם וודי אלן ב"קפה סוסייטי".
הקריירה שלה בעשור האחרון לא אחידה ברמתה. אחד הסרטים הבודדים שאהבתי היה "אהבה מדממת", סרטה האלים של רוז גלאס מ-2024, שבו סטיוארט גילמה מנהלת חדר כושר שמתאהבת בצעירה שעושה דרכה לתחרות פיתוח גוף. לא אחת הופיעה סטיוארט ההרפתקנית בסרטים דלי-תקציב שלא זכו אפילו להקרנה מסחרית רחבה. אחד המסחריים הבודדים שעשתה היה "המלאכיות של צ'ארלי", שגם הוא לא נשען על תקציב אימתני. "עשיתי מלא כסף בזכות 'דמדומים'", התוודתה לאחרונה סטיוארט בריאיון ל"ניו-יורק טיימס". "אבל גם אם זה לא היה קורה לי, הייתי מגרדת כל חבית כדי לא לעשות סרט אולפן. המצב עכשיו הוא גיהינום קפיטליסטי, ששונא נשים וקולות מודרים. קשה מאוד לעשות סרט שלא נעשה על פי נוסחה מוכרת. צריך לשבור את הוליווד".
גם בפגישתנו, סטיוארט משמיעה משפטים באותה רוח וגישה לגבי מעמד הנשים בתעשייה ובכלל. "אני לא רוצה לומר שזו חוויה נשית בלעדית, שיגידו לך, 'תסתמי את הפה'. אבל לנו הנשים כל הזמן אומרים זאת. יש בנו טבע קעור. אנחנו מקבלות. זה הבדל פיזי מובנה שאנחנו חיות איתו. בעולמנו יש אלוהים, האב, המורה, הפסיכיאטר - כולם גברים".
וגם במאים.
"כן. אנחנו קדות, אנחנו נפתחות, ואנחנו מקוות לקבל - ואז אנחנו מייצרות חיים. נשים פועלות הרבה ממקום של בושה. יש ריסוק של הקול, ודחיקה למטה של האינסטינקטים הטבעיים, שנשים נאלצות לעשות כדי לחיות כאן. ואז את מבינה שזה הורג אותך. אלוהים, עדיין מתייחסים לשחקניות כמו חרא. בכלל, אנו הנשים חיות כרגע במקום רע, אנחנו גמורות - ולא ארחיב בעניין".
אבל היה גל פמיניסטי ומהפכת MeToo#.
"חיים ומוות וחיים ומוות. זה כל כך מחזורי. נכון, היה גל פמיניסטי. היו כל כך הרבה. אנחנו מנסות לזוז ואז אנחנו מחליקות. אני לא אופטימית מהמצב כיום. אנחנו הולכות על חבל דק, שהוא בעצם סכין חדה. ואני לא יודעת מה יש מתחת. אני לא יודעת לאן אנחנו הולכות. אנחנו לגמרי נדפקנו. אני פאקינג מפחדת".
אחד הדברים שאפשר לומר לזכותה של סטיוארט זה שהיא לא חששה ללכת עם ההעדפות והחשקים שלה, בלי להתחשב בתדמית וברצונות היח"צנים והסוכנים. ב-2017, למשל, סטיוארט יצאה מהארון כביסקסואלית. הרזומה הרומנטי שלה כולל פרשיות אחדות עם נשים: אשת האפקטים המיוחדים אליסיה קרייגל, סטלה מקסוול, מי שהייתה דוגמנית-מלאכית של חברת ההלבשה התחתונה "ויקטוריה'ס סיקרט", הזמרת-שחקנית סוקו והמוזיקאית סנט וינסנט. "אני יותר שמחה עם נשים", אמרה בעבר בריאיון למגזין "אל" הבריטי. "כשהייתי במערכת היחסים עם רוברט פטינסון תמיד הרגשתי צורך להסתיר או להחביא, הכול היה מובן מאליו. הפכנו לדמויות האלו מ'דמדומים', וזה ממש לא היה ככה, לא אהבתי את זה".
אגב, בריאיון שהעניקה ל"וראייטי" ב-2024 אמרה סטיוארט: "אני יכולה לראות רק עכשיו את הקוויריות של סרטי 'דמדומים'. אני לא חושבת שזה בהכרח התחיל ככה, אבל העובדה שהייתי שם בכלל, זה חלחל. אלה סרטים כל כך גיי, למרות שזה היה כל כך מוסתר".
"חשבתי שהרסתי את הסרט. וזה היה נורא"
בעשור האחרון, סטיוארט פלרטטה עם הרעיון להפוך לבמאית. היא ביימה קליפים וסרטים קצרים. "רציתי לביים סרטים מאז שהתחלתי להיות חלק מהתהליך. אני אומנם אוהבת לשחק בסרטים, לשרת חזון ולקחת חלק בתהליך המחשבתי של מישהו אחר, אבל יש לי נקודת מבט משלי ואני יודעת שאני יכולה להגן על האנשים שנמשכים אליה. אני יודעת שנוכל לעשות משהו יפה ביחד. אני יכולה לשמש כקטליזטור ליצירה ולהיות אחראית לה. בימוי זה הדבר האהוב עליי ביותר".
וכך היא יצרה את "הכרונולוגיה של מים", שמאז הבכורה שלו בקאן עשה סבב פסטיבלים מרשים, חובק גלובוס, מאינדונזיה והודו ועד ניו יורק. הסרט, שבו מככבת אימוג'ן פוטס, מבוסס על ספרה האוטוביוגרפי של לידיה יוקונביץ', שאביה התעלל נפשית ומינית בה ובאחותה, בעוד שהאם האלכוהוליסטית לא התערבה. יוקונביץ' הופכת לשחיינית מצטיינת והתמודדה עם התמכרות לסמים ושתייה. ב-2011 היא פרסמה את הממואר הזה, שהרשים את סטיוארט והיא נאבקה להעביר אותו למסך. "הספר הזה של לינדה הוא כמו בית רדוף של דיכוי שמתפוצץ", מכריזה סטיוארט. "זו יצירה שמצילה חיים.
9 צפייה בגלריה
כוכבת "הכרונולוגיה של מים", אימוג'ן פוטס, וקריסטן סטיוארט
(צילום: Santiago Felipe/Getty Images)
"הספר הזה הוא מפתחות לטירה שלך. וכשקראתי אותו חשבתי שאם יש לי מערכת יחסים כזו איתו, אני לא יכולה להיות לבד, ושהוא צריך להיות חי. כשאנשים שואלים אותי על מה הסרט, אני אומרת שהוא על כתיבה. על הדרך שבה את ממקמת את החיים שלך בתוך הגוף שלך. הוא על החזרת בעלות של הדברים שקרו לך, בתנאים שלך כדי להגיע לקבלה. הוא גם על לידה מחדש אחרי אובדן - ולהסתגל לחדש זה פאקינג קשה".
מ-2019, סטיוארט בזוגיות עם התסריטאית דילן מאייר, בתו של התסריטאי היהודי ניקולס מאייר. לאחרונה הם כאמור מיסדו את יחסיהן. כיום הן שוקדות על פרויקט משותף, שאותו כתבו יחד, אשר צולם במהלך 2025. זהו סרט הביכורים של מאייר כבמאית - קומדיה שבה מככב גם סת' רוגן.
מאייר גם תמכה בסטיוארט עת עבדה על "הכרונולוגיה של מים". וסטיוארט שמחה שבכל התלאות והמשברים שפקדו אותה בעבודה על הסרט הזה, מאייר ושאר חבריה ובני משפחתה היו לצידה, תמכו בה ועודדו אותה. "תחילת הצילומים הייתה אסון מוחלט", היא מתוודה. "התסריט היה מתוכנן בדיוק כזה קפדני - חשבתי שבניתי טיטניק בלתי-טובעת, ומיד הסרט נהיה סירת נייר באוקיינוס. זה היה כזה סיוט. מתתי כל יום. זו הייתה סיטואציה מאוד שברירית ומייאשת. החלפנו ראשי מחלקות במהלך ההפקה, ושבוע אחרי שהתחלנו החלפנו גם שחקני מפתח. הבחירות האלה הגנו על הסרט ויצרו את החיים שיש לו.
"אני מרגישה כל כך בת מזל שזה קרה וגאה שהלכנו בדרך שלא סללתי. לא הייתה ראיית-עתיד. זו הייתה טבילת אש. אני ממש גאה בעצמי שהיה לי אגו קטן כזה, אני חושבת שהסרט עובד ואוהבת אותו עכשיו, אבל לרגע לא אהבתי אותו. חשבתי שהרסתי אותו. וזה היה נורא. אבל אמרתי לעצמי: עשיתי כבר הכול בפומבי כל החיים שלי, אז כנראה שכולם יראו את ההרס הזה".
סטיוארט מודה לאנשים הקרובים אליה שתמכו בה, באותם רגעי משבר. "למזלי יש לי משפחה כל כך מגניבה ומערכת תמיכה מדהימה. זה חשוב שישנן מערכות תמיכה שאם את מושיטה יד ומחפשת אותן, הן שם. זה יכול להיות באמנות, זה יכול להיות בקהילה. ואז פשוט אף פעם אין נקודה שבה את לבד. לבד זה כשל. לבד זה בהחלט מושג שתוכנן על ידי דיכוי, כדי לגרום לך להרגיש שאין לך עזרה או שאין לך חברים. בכל פעם שאת מרגישה ממש לבד, לווי את עצמך בקול שלך. ונסי למצוא שם איזושהי עוצמה. כי אנשים אחרים ישמעו אותך, והם יהיו גאים בך. רק בגלל שאת עצמך".
קרוב לוודאי שלא תראו את "הכרונולוגיה של מים" בבית הקולנוע הסמוך לביתכם ולביתכן, אבל כדאי לעשות מאמץ ולהיחשף אליו. סטיוארט תהיה הראשונה להודות שהוא אחר ולא מסחרי. "זה סרט מוזר, ואני לגמרי שותה בצמא את האינטראקציות שיש לסרט עם אנשים אחרים. זה כמו לראות את הילד שלך הולך לבית ספר אחרי שגזרת לו את השיער מוזר ואת חושבת שזה נראה טיפשי - ואז כולם אוהבים את זה ואת כזה: 'מה?'".
