מותגי הגיימינג הספורטיביים FIFA ודומיו מאפשרים לך להיות מסי או מייקל ג'ורדן מבלי שכף רגלך תדרוך אי פעם באיצטדיון המרקנה בברזיל, או במגרש הכדורגל השכונתי הקרוב לביתך. סימולטורים מתודלקי אדרנלין מזן Need For Speed מזמין אותך להתרגש מנהיגה במהירות גבוהה בהרבה מהמותר גם אם אין לך בכלל רישיון, ואילו Sims מחולל עבור המשתתפים חוויה של פעילות חברתית שבה מסוגלים להשתלב גם הביישנים והאנטי-סוציאלים שבינינו דרך האוואטרים שלהם. ומה יש למשחק המחשב Fallout להציע לכם? כמו רבים אחרים בז'אנר האקשן, הוא מעניק למשתמשים איזור בטוח לתת ביטוי ליצרים הקמאיים שלהם בלי לקחת אחריות עליהם במציאות: להרוג ולהתעלל באחרים בלי לדפוק חשבון, לפצלח ראשים ולקטוע איברי גוף בלי להתנצל. מדובר באפיק ווירטואלי להתענגות אלימה וגולמית שבאה ישירות מהאיד, מתריסה כנגד אמות המידה המוסריות שלנו ושאסורה בתכלית על פי כל נורמות ההתנהגות במציאות.
Fallout - טריילר
(באדיבות אמזון פריים)
משחקי האקשן הממוחשבים הואשמו מאז ומתמיד בעידוד צעירים להתנהג באופן אלים כלפי הסובבים אותם בחיים האמיתיים, בעוד שיש מי שטוענים מנגד שדווקא תיעול האנרגיות ההרסניות הללו למרחבים הווירטואליים מפחית את הדחף לפרוק אותם על הסביבה. העיבוד הטלוויזיוני ל-Fallout נדרש להתמודד מול שני אתגרים: מצד אחד, איך להמחיש את חוויית האלימות ולגרום הנאה נטולת רגשות אשם לצופים למרות שאלו אינם שולטים בדמויות כמו גיימרים. מצד שני, לכרוך הכל בעלילה מעניינת ומותחת טעונה בעומק, תחכום ואם אפשר, גם הומור. זו משימה לא פשוטה שפגעה בלא מעט עיבודים של משחקי מחשב למסך הגדול והקטן. למזלם של המפיקים - חברת בת'סדה שמחזיקה בזכויות על המותג, והגוף המשדר אמזון פריים - הכותב המחונן ג'ונתן נולאן הופקד על הסדרה, ובהנחייתו היא הפכה ליצירה שהיא חתרנית וביקורתית כפי שהיא כייפית.
נולאן, אחיו של הבמאי המוערך כריסטופר נולאן ("אופנהיימר") והתסריטאי השותף של חלק מסרטיו, הוביל בעבר את הסדרות "ווסטרוורלד" (יחד עם אשתו ליסה ג'וי, ששיתפה פעולה עמו גם פה) ו-The Peripheral שהיו עיבודים לספרי מדע בדיוני. בניגוד לעולמות המדומיינים שהעביר בכישרון רב מהדף למסך, במקרה של Fallout הסביבה הפיזית מוכתבת מראש בהתאם לדרך בה עוצבה במשחק המחשב, והיא מרהיבה, צבעונית ומסקרנת. כמפיק וכבמאי הוא שיתף פעולה עם התסריטאים הראשיים גרהאם ואגנר וג'נבה רובינסון-דוורט (שעבדה בעבר על החידוש הקולנועי של משחק המחשב "טומב ריידר" מ-2018). התוצאה של המאמץ הקבוצתי הזה מוצלחת מאוד בכל הנוגע לההמרה של העולם הפוסט-אפוקליפטי מצג המחשב למסך הטלוויזיה. כך גם במקרה של הדמויות, הביוגרפיה האישית שלהן, ואופן התנהלותם במציאות הקשה בעולם זה. היוצרים הצליחו לא רק להישאר נאמנים למקור, אלא גם להקנות לדמויות ערך מוסף, שנוגע גם לצופים, ללא ג'ויסטיק.
סיפור הרקע של עלילת Fallout מהדהד היסטוריה אלטרנטיבית של עולמנו אחרי מלחמת העולם השנייה, בואך המלחמה הקרה בין המערב לברית המועצות. ההקשר הפוליטי עצמו לא מוזכר וגם לא מעניין, אבל עימות גרעיני שפורץ מביא להכחדת רוב האנושות ומחזיר אותה לנקודת האפס. כמעט. בני-המזל שהצליחו להימלט מהפיצוצים האדירים והקרינה הרדיואקטיבית שאיתם, התכנסו לקהילות קטנות שחיות במקלטי ענק מתחת לפני הקרקע. לכאורה, קהילות אלה, המכונות vaults ("כספות"), מבודדות מהזוועות שמעל פני הקרקע, מתיימרות להבטיח את המשכיות המין האנושי. בתוך האקוסיסטם שיצרו לעצמם, הם מקיימים ציוויליזציה כמעט-אוטופית שנסמכת על אחדות ואחידות, ושותפות-גורל, נטולת אספירציות אישיות לכאורה (ורק לכאורה). החברים מתחזקים שגרה יומיומית יציבה ונטולת-דאגות, שמתמסרת ליציבות של הכלל לאורך שנים רבות מתוך מגנוני שליטה ושלטון עצמאיים.
אבל מה קורה כשהקונכייה נסדקת והבועה מתנפצת? זה מה שקורה כבר בפרק הראשון כשכנופייה אלימה חודרת לכספת מס' 32 ומחריבה אותה. פתאום עולם חדש נגלה בחוץ והוא מסוכן ואכזר: שממה אכולה מנשורת גרעינית (להלן Fallout) ובה מתנהלת מלחמת הכל בכל. זוהי המציאות החדשה אליה נחשפת לוסי מקאלן (אלה פורנל), כשהיא נחושה לפרוץ החוצה ולצאת בחיפוש אחר אביה (קייל מקלאכלן) שנחטף על ידי מנהיגת הכנופיה שזוממת לערער את הסדר החברתי בתוך הקהילה המבודדת. דרך מסע ההרפתקאות של לוסי על פני הקרקע, אנחנו נחשפים לסכנות שבאות בכל מיני גדלים וצורות: ברנשים חורשי-רעה, קניבלים, בני אנוש המכונים ghouls ונגועים בקרינה שמאריכה את חייהם אך לא מונעת את ריקבון גופם, וגם בעלי חיים שעברו אבולוציה מואצת והפכו למפלצות. זהו מסע גילוי והתבגרות מאוחרת של האישה הצעירה, טובת-המראה והכל כך תמימה.
לוסי נחשפת ליצורים הבוגדניים שהיא פוגשת בהם, במיוחד אלה האנושיים, אך במקום להסתגל למציאות היא מנסה לנהוג בהם בהתאם לערכי ההגינות והמוסר עליה התחנכה כילדה. פעם אחר פעם, היא נותנת אמונה באחר ונבגדת. פעם אחר פעם, היא נוהגת על פי צו מצפונה ומגלה שבמקום בו חוקי הטבע שולטים אמות המידה המוסריות האנושיות אינן רלוונטיות עוד. בהמשך אחיה נורם (מויסס אריאס) שנשאר מאחור יגלה שגם בכספת הבית שלו, אותה ציוויליזציה אוטופית יציבה, אתיקה ומוסר הם הסוואה לתככים ומזימות פוליטיות מאחורי הקלעים, שבהם היה מעורב גם אביו החטוף. זהו טבע האדם - לשאוף לכוח ולנצל אותו גם בחוגים מצומצמים של חברים, קצת כמו בקיבוצים.
מסע הגילוי של לוסי הוא גם מסע הגילוי שלנו הצופים לעולם של Fallout, ובדרכה היוצרים ממחישים לצופה את הסכנות וההבטחות ובעיקר ההתלבטויות שצפות מעל לפני השטח המאיים הזה בניסיון לשרוד. לוסי היא הדבר הקרוב ביותר בסדרה לחוויית הגיימינג שכוללת האחדת מבט עם הדמות הפועלת במרחב. אבל בעלילה משתלבות גם הדמויות האחרות שמזוהות עם משחק המחשב.
קופר הווארד (וולטון גוגינס) הוא כוכב מערבונים בדימוס שהפך ל-ghoul נטול מצפון, שמלחמת ההישרדות שלו תלויה באספקת נסיוב נדיר ויקר מאוד שימנע ממנו להפוך לזומבי. הוא פועל ממניעים אנוכיים לחלוטין. מקסימוס (אהרון מוטן) הוא צעיר שנכלל בשורות "אחוות הפלדה". כמו במשמר הצפון ב"משחקי הכס", גם במקרה זה מדובר בקבוצה של לוחמים ספרטנים מאומנים בשריון הידראולי משודרג, אשר מנסים להשליט חוק וסדר, או סתם את מרותם, על הסביבה. זוהי חברה מיליטריסטית קשוחה שכוללת תהליך של דה-הומניזציה בה ערך האינדיווידואל נקבע על פי הדרג. כנהוג בצבא, התרבות הממושטרת חסרת-הרחמים נועדה לפגוע באויב שבחוץ, אבל גם בחלש שמבפנים. מקסימוס הוא כזה וסובל ממעשי בריונות, עד שהוא יוצא לשטח בעל כורחו ומוצא לעצמו שריון משלו. שריון קשה מבחוץ, שלא פעם מקשים גם נפשו העדינה מבפנים.
יש ב-Fallout סצנות של אלימות גראפית קשה - פצפוץ איברים ופצלוח ראשים, על פי מיטב המסורת של המשחק, ולהנאתם של חובבי הז'אנר. אבל במקרה של הסדרה, אלו רק הנאות ארעיות בצד הדרך של העלילה שהמנוע שלה מתודלק מניגודים. יש פה ניגודים סגנוניים, כמו למשל הפסקול המוזיקלי שרצוף אולדיז משנות ה-50 וה-60 אל מול הנוכחות של טכנולוגיה חדשנית, או עיצוב הפנים הפלסטיקי הצבעוני של הכספות אל מול הנופים הצחיחים של מה שהייתה פעם ארצות הברית של אמריקה. אבל הניגודים המרתקים ומעוררי-המחשבה הם אלו צפים בפער שבין המרחב הבטוח של הציוויליזציה האלטרואיסטית בכאילו, שמתנהלת על פי פרוטוקול סדור כדי לבודד עצמה מכל רע, לבין המרחבים הפתוחים ונטולי-החוק שבהם כל אדם - או דמוי אדם - עושה לביתו.
ומה משקלו של המוסר בתוך מלחמת ההישרדות הזאת? האם יתכן שערכי המוסר הינם סובייקטיבים ותלויי-סיטואציה? משחק המחשב Fallout מאפשר לגיימרים לפצוע, להתעלל ולהרוג את זולתם בתוך המרחב הווירטואלי ולהפיק הנאה מכך מבלי לתת דין וחשבון על אכזריותם, או לתת את הדעת על נקיפות מצפון מיותרות. יש בסדרה רגעי התענגות אלימה שכזו, לא פעם מבדחת, אבל האיכויות שלה נובעות דווקא בגלל השאלות שהיא מעלה בנוגע לתוקף המוסר האנושי בפער שבין היחיד לכלל, במציאות אלטרנטיבית של חורבן. זהו מצב קיצון, אבל מי יודע, במצב העניינים הנוכחי אולי לא ירחק היום שנתלבט בכך בחיינו האמיתיים.
