אם אתם יודעים בדיוק איפה נמצא הפילנג'י השמאלי או מזמזמים מדי פעם שירים על חתול מסריח ועל שיער ערווה - כנראה שליסה קודרו לא באמת עזבה את החיים שלכם. יותר מ-20 שנה אחרי ש"חברים" ירדה מהמסך, פיבי בופה עדיין חיה בתרבות הפופ, אבל האישה שגילמה אותה לא תמיד הרגישה שהיא ראויה לאותה אהבה. עכשיו, דווקא ב-2026, נדמה שסוף סוף הגיע תורה לעמוד בגאון במרכז הבמה.
אחרי שג'ניפר אניסטון קיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד ב-2012 וקורטני קוקס הצטרפה אליה ב-2023, קודרו בת ה-63 הופכת לחברה השלישית בקאסט של "חברים" שזוכה לכבוד הזה. היא נבחרה כחלק ממחזור 2027, לצד כמה מהשמות הכי חמים בביצה כדוגמת כמו פדרו פסקל, אדם סקוט, קיקי פאלמר, אידריס אלבה, קייט הדסון, לינקין פארק, סיה ודיוויד גטה.
וזה לא נגמר שם. השנה חזרה קודרו גם לעונת הפרסים עם מועמדות לאמי על העונה השלישית והאחרונה של "הקאמבק" - המועמדות השלישית שלה על אותה סדרה, אחרי 2006 ו-2015. בכך קבעה שיא עם פער של 20 שנה בין המועמדות הראשונה לשלישית על אותו תפקיד קומי, ובמקביל הייתה מועמדת גם בקטגוריית התסריט, שאותו כתבה עם שותפה הוותיק מייקל פטריק קינג.
ליסה קודרו וג'ניפר אניסטון במעמד קבלת הכוכב של קורטני קוקס
(צילום: AP Photo/Damian Dovarganes)
אבל למרות שהיום אין ספק שקודרו היא כוכב נוצץ (ולא רק כזה שנועד להסתיר כתם חומוס), במשך שנים היא דווקא הרגישה שהיא נשארת מאחור. "לא הרגשתי שאני מצחיקה", הודתה בשיחה לפני חודשיים עם ג'ניפר אניסטון במסגרת הפורמט Actors on Actors של "וראייטי". היא סיפרה שהייתה ביקורתית כלפי עצמה, התקשתה לקבל את דרך המשחק שלה ואפילו את הקול שלה. אניסטון, מצדה, השיבה שהיא זוכרת היטב את חוסר הביטחון הזה - למרות שמבחינתה, הוא מעולם לא היה מוצדק.
"חשבתי ששחקנים הם אנשים אגוצנטריים"
ליסה קודרו בכלל לא הייתה אמורה להיות שחקנית. היא גדלה בלוס אנג'לס במשפחה יהודית, בת לאב רופא שהתמחה בחקר כאבי ראש ולאם סוכנת נסיעות. למרות שאביה היה אתאיסט ומשפחתה לא השתייכה לבית כנסת, קודרו בחרה לחגוג בת מצווה. "היה לנו חבר שהיה רב, והוא הסכים ללמד אותי - לא פנים אל פנים, אלא באמצעות קלטות שהייתי מאזינה להן, ואני קראתי את הטקסט בצורה פונטית", סיפרה בריאיון ל-The Saturday Evening Post ב-2014.
"אחרי זה גם הבן שלי רצה בר מצווה, אבל זה דרש הרבה עבודה, וגם לא היינו חברים בבית כנסת. ואז יום אחד הוא היה בקניון, ושני חסידי חב"ד ניגשו אליו ושאלו: 'אתה יהודי? כבר עשית בר מצווה?'. הוא ענה שהוא חצי יהודי, והם שאלו: 'אמא שלך יהודייה?'. כשענה שכן, אמרו לו: 'יופי, בוא לכאן, נעשה לך בר מצווה ב-30 שניות'. הם ערכו איתו את הטקס, צילמו תמונה, וזהו. הוא היה שם לגמרי לבד - וככה הייתה בר המצווה שלו".
בטקס פרסי האמי, 1998
(צילום: AP Photo/Reed Saxon)
אבל הבת מצווה של קודרו לא הייתה משמעותית רק בגלל החיבור שלה ליהדות. בדיעבד, שם גם נזרעו הזרעים הראשונים של קריירת המשחק שלה. באותו יום היא גם קיבלה מחברו הטוב של אחיה, השחקן ג'ון לוביץ (SNL, "משפחת סימפסון" וגם שני תפקידי אורח ב"חברים"), ביוגרפיה של השחקנית אוטה הייגן, שעליה כתב לה בהקדשה: "לעמיתתי לתיאטרון". שנים אחר כך, לוביץ לא הסתפק במתנה: הוא גם שכנע אותה להיבחן ללהקת האימפרוביזציה The Groundlings, חממת קומיקאים אגדית שממנה צמחו בין היתר וויל פארל, קריסטן וויג, מליסה מקארתי ומאיה רודולף.
עם זאת, בתחילה קודרו דווקא החלה ללכת בדרכו של אביה. אחרי שסיימה תואר בביולוגיה במכללת ואסר היוקרתית, היא עבדה כחוקרת במעבדה שלו, בדרך לקריירה מדעית שנראתה בטוחה הרבה יותר מהוליווד. בסופו של דבר, הפרק הזה בחייה הפך לבדיחה בעונה הראשונה של "חברים", כשפיבי מנסה לשכנע את רוס שאולי האבולוציה בכלל לא התרחשה. "זה מצחיק, כי יש לי תואר בביולוגיה אבולוציונית", אמרה לג'ניפר אניסטון, "זו כנראה אחת הסיבות שהם בחרו לכתוב את זה".
לשמחתנו, קודרו השתכנעה לתת צ'אנס לעולם המשחק, והתקבלה ל-The Groundlings ב-1989. בתחילת הדרך היא נתנה לעצמה רק כמה שנים לנסות להגשים את חלום המשחק, מתוך מחשבה שאם זה לא יצליח תחזור לתואר בפסיכוביולוגיה ותמשיך בדרכו של אביה ברפואה.
ג'ון לוביץ מתארח ב"חברים"
(צילום מסך, HBO)
"חשבתי ששחקנים הם אנשים אגוצנטריים עם שיקול דעת גרוע", הודתה ב-2014. "מי שרוצה להיות שחקן... זה לא נראה לי דבר מאוד בוגר". לדבריה, היא כמעט ויתרה על הרעיון כבר בשיעור האימפרוביזציה השני שלה. "הגעתי באיחור, הרגשתי כל כך מגוחכת בזמן התרגילים שלא הייתי בטוחה שאמשיך. ישבתי בצד וצפיתי באנשים עושים מעצמם צחוק". ואז עלה לתרגיל אחד מחבריה לכיתה, קומיקאי צעיר בשם קונאן אובריאן.
"הוא זרק כדור חלל דמיוני, אבל זה נראה כאילו הוא באמת זורק כדור. זה לא נראה טיפשי, והוא לא הגזים. הוא פשוט היה מחויב לחלוטין למה שעשה. באותו רגע הבנתי שכל עוד אתה מחויב עד הסוף, אתה מוגן ממבוכה". שנים אחר כך, כשאובריאן התלבט לגבי עתידו, קודרו סיפרה שהיא עודדה אותו להגיש מועמדות להנחיית תוכנית הלייט-נייט של NBC אחרי עזיבתו של דייויד לטרמן. "אמרתי לו שאי אפשר להחליף את לטרמן, אז עדיף שזה יהיה מישהו שאף אחד עוד לא מכיר".
גם הפריצה הגדולה שלה לא הגיעה בקלות. ב-1993 היא כבר לוהקה לגלם את רוז בסיטקום החדש "פרייז'ר", אך פוטרה עוד לפני שידור הפרק הראשון. חודשים ספורים לאחר מכן גילמה את אורסולה ב"משתגעים מאהבה", וכשחיפשו שחקנית שתגלם את אחותה התאומה בסיטקום חדש בשם "חברים", קודרו קיבלה הזדמנות שנייה. התפקיד של פיבי בופה הפך אותה לאחת הדמויות האהובות בתולדות הטלוויזיה, וב-1998 גם זיכה אותה בפרס האמי לשחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית.
"היום אני מסוגלת לראות 'חברים' בלי להעניש את עצמי"
זה לקח בדיוק רגע עד שברחבי הגלובוס התאהבו בפיבי בופה, הצלע הרוחניקית והמעופפת בשישיית החברים שכולם רצו להיות חלק ממנה. למרות שהיוצרים בראו לה רקע קשה של נערה שנזרקה לרחוב אחרי שאביה נטש אותה ואמא שמה קץ לחייה - פיבי הייתה ראי האופטימיות והטוב. כזו שמפחדת שהאופניים שלה ימותו כי היא לא רוכבת עליהם מספיק, ומוכנה להיות אם פונדקאית לשלישייה של אחיה (הפתרון העלילתי שהמציאו הכותבים להיריון האמיתי של השחקנית).
"בהתחלה הדמות של פיבי הייתה מאוד מאוד רחוקה ממני". חברי הקאסט של "חברים"
(צילום: GettyImages)
"בהתחלה הדמות של פיבי הייתה מאוד מאוד רחוקה ממני", סיפרה השנה קודרו בשיחה עם השחקנית האגדית לילי טומלין במגזין Interview. "הייתי צריכה לעבוד קשה כדי להצדיק את כל הדברים שהיא אמרה ועשתה. לא בצורה מעצבנת - להפך, זה היה כיף. במשך עשר השנים של הסדרה, קצת ממנה חלחל גם אליי. נעשיתי קצת יותר קלילה, ואפילו קראתי ספרים על רוחניות ודברים כאלה, רק כדי לנסות להבין אותה. בגלל זה אני לא אוהבת לגלם דמויות מרושעות מדי - אני לא רוצה להכניס אותן לתוכי".
"זכיתי בלוטו כשהתקבלתי ל'חברים'", אמרה בריאיון ל"טודיי". "כל מה שהגיע אחר כך היה מבחינתי רק בונוס. כל מה שרציתי אי פעם היה להצליח להתפרנס ממשחק. זו הייתה המטרה - ולא רק שהגשמתי אותה, גם זכיתי לעבוד עם אנשים שאני אוהבת".
אך למרות ההצלחה האדירה, קודרו אף פעם לא הייתה באמת מרוצה. "אחרי שמתיו (פרי) מת, צפיתי שוב ב'חברים'", סיפרה בריאיון השנה ל"סאנדיי טיימס", כמי שתמיד העריצה את השחקן שהלך לעולמו, ואף כתבה את קטע הפתיחה לממואר שלו. "עד אז ראיתי רק את כל מה שעשיתי לא נכון או את מה שיכולתי לעשות טוב יותר. אבל מאז, בפעם הראשונה באמת הצלחתי להעריך כמה הסדרה הזאת הייתה נהדרת. הרגשתי שעשיתי עבודה לא רעה, אבל ג'ניפר (אניסטון) וקורטני (קוקס)? מדהימות. דייוויד (שווימר) ומאט (לה-בלאנק)? הם הצחיקו אותי עד דמעות. וכמובן היה את מתיו - שפשוט היה מעל כולנו".
" מתיו פשוט היה מעל כולנו". מתוך "חברים"
(צילום: GettyimagesIL)
"היום אני כבר מסוגלת לראות את 'חברים' בלי להעניש את עצמי", הוסיפה בשיחה עם טומלין. "אני אפילו מנסה שזו תהיה הצפייה הלילית שלי, כדי לצחוק קצת לפני השינה. אבל אני עדיין מוטרדת מהמחשבה שמישהו ייכנס ויתפוס אותי צופה בעצמי. זה ממש מביך."
כמו קודרו, שמתאהבת מחדש בסדרה 20 שנה אחרי שירדה, "חברים" הפכה להצלחה מסחררת גם אצל הדור הצעיר שצורך אותה כעת. גם בעידן הטיקטוק והסמארטפונים, נדמה שיש מי שמשווה לעולם שבו אין טלפונים, וחבורה של חברים טובים שגרים ביחד, מבלים כל הזמן יחד והופכים למשפחה. "'חברים' מציגה סוג של תמימות, שאולי הדור הצעיר כבר לא זכה לחוות", היא מסבירה.
החברות שלהם, שהמשיכה גם מחוץ למסך ועדיין מתקיימת היום - הובילה את החבורה גם לעשות היסטוריה בעולם המשחק: בתחילת דרכם, ב-1994, קיבלה החבורה 22,500 דולר לפרק, אך במקום להתחרות זה בזה הם בחרו לנהל משא ומתן כקבוצה. איחוד הכוחות צמח עד לכדי מיליון דולר לפרק, ולפי הדיווחים, קודרו, הייתה אחת הדמויות המרכזיות במשא ומתן. בזכות ההסכם הפכו היא, ג'ניפר אניסטון וקורטני קוקס לשחקניות הטלוויזיה בעלות השכר הגבוה בעולם באותה תקופה.
"זו הייתה סביבה אינטנסיבית". מתוך "חברים"
(צילום מסך, HBO)
אבל ניכר שהתקופה ההיא לא באמת הייתה כזו תמימה, כשקודרו מספרת על חדר הכותבים באולפני האחים וורנר בברבנק, שם צולמה הסדרה. לדבריה, עבדו בו בין 12 ל־15 כותבים - רובם גברים.
"אל תשכחו שצילמנו מול קהל חי של 400 איש", אמרה. "אם פישלת באחת השורות של אחד הכותבים, או שהבדיחה לא קיבלה את התגובה המושלמת, הם יכלו להגיד: 'הכלבה הזאת בכלל יודעת לקרוא? היא אפילו לא מנסה. היא הרסה לי את השורה'. וידענו שבחדר הכותבים החבר'ה היו נשארים ערים עד מאוחר ומדברים על הפנטזיות המיניות שיש להם על ג'ניפר וקורטני. זו הייתה סביבה אינטנסיבית".
הדברים של קודרו מתייחסים גם לפרשת ההטרדה המינית שטלטלה את הפקת "חברים" ב-1999. אז תבעה עוזרת הכותבים אמאני לייל את אולפני האחים וורנר, בטענה שבישיבות העבודה נחשפה לשיחות מיניות בוטות, הדמיות של מעשים מיניים והערות על אניסטון וקוקס.
"הרגשתי שאני הר אדם". מתוך "חברים"
(צילום מסך, HBO)
התביעה נדחתה, וקודרו אמרה שכבר אז בחרה להתייחס לאווירה הזו כאל חלק מהעבודה. "זה היה יכול להיות אכזרי", היא אומרת. "אבל האנשים האלה - שרובם היו גברים - ישבו עד שלוש לפנות בוקר וניסו לכתוב את הסדרה. הגישה שלי הייתה: 'תגידו עליי מה שאתם רוצים מאחורי הגב. כל עוד אני לא שומעת את זה, זה לא באמת משנה'". לימים עלילה דומה תכנס לעונה הראשונה של הסדרה שלה "הקאמבק".
התמודדות נוספת של קודרו הייתה עם דימוי הגוף שלה. "כשהייתי רואה את עצמי בטלוויזיה, כל מה שחשבתי היה: 'אלוהים, אני פשוט הר אדם'", סיפרה בריאיון לפודקאסט WTF with Marc Maron. "הייתי גדולה יותר מקורטני ומג'ניפר. גבוהה יותר וגדולה יותר. הרגשתי כאילו אפילו העצמות שלי גדולות יותר. פשוט הרגשתי כמו אישה ענקית לידן".
קודרו גם הודתה שבמהלך שנות שידור "חברים" נהגה לרדת במשקל במכוון. במבט לאחור, היא אומרת שהדבר שהכי מטריד אותה הוא שהירידה במשקל תמיד התקבלה במחמאות. "לצערי, אצל נשים, אם את בתת-משקל - אומרים שאת נראית טוב", אמרה. אלא שמאחורי אותן מחמאות הסתתרה מציאות אחרת לגמרי. "כשהייתי רזה מדי, הייתי חולה כל הזמן - הצטננויות, דלקות בסינוסים. פשוט הייתי חולה בלי הפסקה".
חברי קאסט "חברים", מימין: מאט לה-בלאנק, ג'ניפר אניסטון, קורטני קוקס, מת'יו פרי, ליסה קודרו ודייויד שווימר
(צילום: AP)
רק עם השנים, היא מספרת, למדה להפסיק לחפש אישורים מבחוץ. במקום להילחם בגוף שלה או לפחד מהגיל, היא למדה לקבל אותם. "אני פשוט אומרת לעצמי: 'אוקיי, אז את מבוגרת יותר. זה דווקא דבר טוב. למה שזה יהיה דבר רע?'". ואם הייתה יכולה לחזור בזמן ולדבר עם עצמה הצעירה, היא כבר יודעת בדיוק מה הייתה אומרת לה: "אל תבלבלי בין זה שאנשים אוהבים את העבודה שלך לבין זה שהם אוהבים אותך", אמרה לטומלין. "אל תחכי שמישהו ייתן לך אישור לאהוב את עצמך, כי תצטרכי את זה. בסופו של דבר, את כל מה שיש לך".
"'קאמבק' נשמעה לי כמו המילה המביכה בעולם"
מאז ש"חברים" ירדה מהאוויר ב-2004, ליסה קודרו לא הפסיקה לעבוד. היא הופיעה בשורה ארוכה של סרטים וסדרות, בהם "נ.ב. אני אוהב אותך", "באה בקלות", "גרייס ופרנקי" ולאחרונה גם "מתבייתים" של נטפליקס לצד ריי רומנו. אבל נדמה שהתפקיד שהכי הגדיר את הקריירה שלה אחרי פיבי בופה לא היה עוד תפקיד - אלא ואלרי צ'ריש, הדמות שיצרה עבור "הקאמבק".
"היה לי ברור שוואלרי צריכה להיות ג'ינג'ית". מתוך "הקאמבק"
(צילום: באדיבות HBO MAX)
צ'ריש, כוכבת סיטקום לשעבר שמנסה להחזיר את הקריירה שלה למסלול, מזכירה במובנים רבים גם את קודרו עצמה. אולי בגלל זה היא הייתה צריכה הפרדה קלה, ואחרי עשור שבו הבלונד הארוך של פיבי הפך לאחד מסימני ההיכר שלה, היא ידעה שהפעם היא צריכה להיראות אחרת. "כבר מההתחלה היה לי ברור שוואלרי צריכה להיות ג'ינג'ית", סיפרה ללילי טומלין. "דמויות בלונדיניות נתפסות כטיפשות, וברונטיות כרציניות מדי. ג'ינג'יות הן גם כיפיות וגם חכמות - לפחות ככה חשבתי שוואלרי הייתה רואה את זה". יחד עם מעצב השיער ג'ונתן האנוסק היא העניקה לה גם תסרוקת שנתקעה אי שם בשנות ה-80 - בדיוק כמו הקריירה שוואלרי מנסה להחיות.
עבור קודרו, "הקאמבק" הייתה גם ההוכחה שהיא לא חייבת לרדוף אחרי הצלחה בסדר הגודל של "חברים". "בזכות זה שהייתי שם, יכולתי ליצור סדרות משלי שלא היו צריכות להיות גדולות כמו 'חברים'. יכולתי לעשות משהו כמו 'הקאמבק' או 'טיפול אונליין', וזה היה מספק מאוד".
"יכולתי ליצור סדרות משלי שלא היו צריכות להיות גדולות כמו 'חברים'". מתוך "הקאמבק"
(צילום: באדיבות HBO MAX)
את "הקאמבק" יצרה קודרו יחד עם מייקל פטריק קינג, מהיוצרים הבולטים של "סקס והעיר הגדולה". במרכזה עומדת כאמור ואלרי, כוכבת סיטקום לשעבר שמנסה לחזור למסך באמצעות תוכנית ריאליטי שמתעדת כל רגע במסע הקאמבק שלה, במהלכו היא גם מלוהקת לסיטקום חדש וסקסי מדי. דרך הדמות היא לא רק בחנה את הפחדים של שחקנים הוליוודיים מפני התיישנות, אלא גם את השינוי שעברה הטלוויזיה עצמה - מעולם הסיטקומים לעידן הריאליטי, שבו המצלמות כבר לא מסתפקות בסט הצילומים, אלא פולשות גם לחיים הפרטיים.
"כשהתחלנו את 'הקאמבק', עצם הרעיון שאנשים ישפילו את עצמם ויוותרו על כל הכבוד העצמי שלהם בשביל פרסום עדיין היה חדש יחסית", סיפרה ל"טיימס". לדבריה, התחושה הזאת רק התחזקה כשצפתה בזוכה הראשון של "הישרדות", ריצ'רד האץ'. "חשבתי לעצמי: 'זה סוף הציוויליזציה'".
במבט לאחור, קשה להבין איך "הקאמבק" בוטלה כבר אחרי עונה אחת - ולא רק בגלל שגם קודרו מפגינה שם יכולות משחק מרשימות ביותר (מה שקשה להגיד על תקופתה ב"חברים") כשהיא מייצרת דמות בלתי נסבלת, פתטית אבל גם שובת לב בו זמנית.
"דייויד בואי לא הפסיד אף פרק". מתוך "הקאמבק"
(צילום: John P Johnson, באדיבות yes)
אבל הסדרה, שהקדימה את זמנה כשעסקה באובססיה לפרסום, בתרבות הריאליטי ובאכזריות של הוליווד, הפכה עם השנים לסדרת עם קהל נישה אדוק - ולעיתים מפתיע. "האמת היא שקיבלנו תגובות נהדרות בזמן שהסדרה שודרה", סיפרה קודרו. "שמענו שדייויד בואי התקשר ל-HBO לפני שיצא לסיבוב הופעות ואמר: 'אני לא רוצה לפספס אף פרק'. זה היה הלם כשהסדרה בוטלה, אבל לא הייתי מרוסקת מזה. חשבתי לעצמי: 'אוקיי, זה כבר מעבר לשליטתי'. ידענו שעשינו משהו טוב. אני גאה בזה".
אבל כנגד כל הסיכויים (ומקבלי ההחלטות בהוליווד) הסיפור של "הקאמבק" עוד לא הסתיים. ב-2014, כמעט עשור אחרי שבוטלה, היא חזרה לעונה שנייה - הפעם לעולם שכבר הבין את מה שקודרו וקינג ניסו לומר מלכתחילה. ב-2026 שבה הסדרה לעונה שלישית ואחרונה, שהפעם מתמודדת עם אחד האיומים הגדולים ביותר על תעשיית הבידור: בינה מלאכותית. ואלרי מוצאת את עצמה מסכימה לככב בסיטקום שנכתב כולו על ידי AI, בעוד היוצרים ממשיכים להשתמש בה כדי לשאול את אותה שאלה שמלווה את הסדרה כבר יותר מ-20 שנה: מה אנשים מוכנים להקריב כדי להישאר רלוונטיים.
ג'יימס בורוז וליסה קודרו. מתוך "הקאמבק"
(צילום: באדיבות HBO MAX)
גם המקום שבו צולמה העונה השלישית הפך לסגירת מעגל. קודרו חזרה לבמה 24 באולפני האחים וורנר - אותה במה שבה צולמה גם "חברים". היא סיפרה שבשנות ה-90 חברי הקאסט היו מסתובבים בין האולפנים עם כוכבי "אי.אר", מבלי להעלות בדעתם איזו תופעה תרבותית הם עומדים להיות. "אף אחד מאיתנו לא ידע אז מה מצפה לנו", נזכרה.
גם ג'יימס בורוז היה חלק מאותה סגירת מעגל. במאי הטלוויזיה האגדי, שביים את הפרק הראשון של "חברים" וגילם את במאי הסיטקום הפיקטיבי כבר בעונה הראשונה של "הקאמבק", חזר בעונה השלישית לגלם את עצמו. בדיעבד, זאת גם הייתה הופעתו האחרונה על המסך לפני שהלך לעולמו בחודש שעבר. באחד מרגעי השיא של העונה הוא מסביר שקומדיה אמיתית יכולה להיווצר רק על ידי בני אדם - ולא על ידי בינה מלאכותית. קשה לחשוב על מסר הולם יותר לסדרה שהקדימה את זמנה פעם אחר פעם.
בורוז וקודרו. מתוך "הקאמבק"
(צילום: באדיבות HBO MAX)
אלא שאולי סגירת המעגל האמיתית היא דווקא של קודרו עצמה. מי שפעם ראתה בשם "הקאמבק" כמעט עלבון, מסתכלת עליו היום אחרת לגמרי. "כשהתחלנו עם הסדרה, המילה הזו הייתה מבחינתי הדבר הכי מביך בעולם. היא בעצם אומרת: 'נעלמתי'", סיפרה ללילי טומלין. "היה לי מביך שהדמות שלי כל כך נואשת לחזור לאור הזרקורים, שהיא מסכימה להשתתף בתוכנית בשם הזה. היום זאת כבר מילה של חגיגה. כולנו אוהבים קאמבק. הפכנו את המילה 'קאמבק' ממביכה למשהו ששווה לחגוג".
