פרופסור מחמוד ממדאני מאוניברסיטת קולומביה, אביו של ראש עיריית ניו יורק זוהראן ממדאני, עובד בימים אלה על ספר חדש שיעסוק בישראל, בפלסטינים ובהפגנות נגד המלחמה בקמפוסים. החוקר הפוסט קולוניאלי, שמעביר כעת חופשת מחלה באפריקה, טוען בספרו הבא שייקרא ״מולדות״, כי המושג מולדת הוא ״בדיה שהיהודים משתמשים בה כדי להבטיח שליטה טריטוריאלית ולדכא אחרים״. לדבריו, "המולדת היא המצאה מודרנית. היא הומצאה כדי להצדיק את הקמתה של מדינת הלאום, ובכך היא ממשיכה להזין אפליה ואלימות".
עמדות אלה מצטרפות לטענות שהציג בספרו האחרון, שבו כתב כי ממשלות בריטניה וישראל סייעו לסלול את דרכו של הדיקטטור אידי אמין לשלטון באוגנדה. בריאיון שהעניק ל"ניו יורק טיימס" לקראת צאת הספר החדש, התייחס ממדאני למעורבותו במאהלי המחאה באוניברסיטה נגד ישראל והצהיר כי הוא ״חייב להיות מעורב, יהיה המחיר אשר יהיה, זה חלק חלק מהאחריות שלו״.
השקפותיו של ממדאני האב כלפי ישראל אינן חדשות, והן שזורות עמוק בעבודתו האקדמית. בספרו משנת 2020 "לא מתיישב ולא יליד", הוא השווה את הקמתה של מדינת ישראל למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה. ממדאני מרבה לקרוא למהלך של "דה ציוניזציה" בישראל, אשר ינתק את המדינה מהלאום, ויהפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה. הוא טוען כי ישראל צריכה ללמוד מההיסטוריה של דרום אפריקה והצהיר כי יהודים לא צריכים מדינה יהודית כדי שיהיה להם בית בטוח.
הוא תומך בתנועת החרם על ישראל ומבקר חריף של ההתנחלויות (״מתנחלים, להבדיל ממהגרים, מגיעים חמושים גם בנשק וגם באג'נדה לאומנית״). מאז תחילת המלחמה בעזה הביע תמיכה פומבית בצד הפלסטיני וכתב ברשת החברתית כי לפלסטינים יש זכות להתנגד. "זהו כיבוש קולוניאלי, לא סכסוך", חרץ.
ממדאני האב נולד במומבאי להורים מוסלמים-שיעים וגדל בקמפלה שבאוגנדה. בשנות ה-60 הוא זכה למלגת לימודים בארצות הברית, אז השתלב במאבק למען זכויות האזרח ואף נעצר באלבמה בשנת 1965 לאחר שהפגין למען זכויות שחורים לצד מרטין לותר קינג. הוא אימץ את תורתו של קרל מרקס ובהמשך חזר לאוגנדה, אך גורש ממנה בשנת 1972 יחד עם אלפים מחברי המיעוט ההודי בהוראת אידי אמין. ממדאני השלים את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת הרווארד, שב לאוגנדה לאחר הדחת אמין, ונאלץ לעזוב אותה שוב בשנת 1984 בעקבות ביקורת שמתח על השלטון המקומי. בשנת 1999 הוא הצטרף לסגל אוניברסיטת קולומביה, בה הוא מכהן עד היום כפרופסור לממשל, וכן כמרצה בכיר במחלקות לאנתרופולוגיה, מדע המדינה, ובבית הספר ליחסים בינלאומיים (SIPA). בשנותיו הראשונות במוסד אף ניהל את המכון ללימודי אפריקה של קולומביה. הוא נותר נאמן ליבשת אפריקה, חזר אליה שוב ושוב כאקדמאי, בין היתר כשהקים וניהל תוכנית דוקטורט במכון מחקר באוגנדה – ובימים אלה כאמור שוהה שם.
ממדאני הבן אמר כי הוריו עיצבו את תפיסת עולמו הפוליטית ברוח פלורליסטית ורדיקלית. ראש העיר ציין בעבר כי הוא עצמו עזר לכתוב את הנאומים האנטי-ציוניים של אביו. אמו, הבמאית ההודית מירה נאיר ("חתונת מונסון", "מיסיסיפי מסאלה"), שהכירה את בעלה באפריקה, מחזיקה גם היא בעמדות נוקשות כלפי ישראל. בשנת 2013 היא דחתה הזמנה להגיע כאורחת כבוד לפסטיבל הסרטים בחיפה. נאיר הודיעה אז כי תגיע לישראל ״רק כשהכיבוש יסתיים, כשהאפרטהייד יסתיים, וכשהמדינה לא תפלה לטובה דת אחת על חשבון אחרת".
הקו האידיאולוגי של המשפחה ניכר גם אצל אשתו הטרייה של ראש העיר, האמנית האמריקאית ממוצא סורי רמה דוואג'י. לאחרונה עוררה סערה כשהתברר שסימנה לייקים לפוסטים ברשתות החברתיות שחגגו את מתקפת 7 באוקטובר. הפוסטים כללו תמונות של פריצת הגדר, תיארו את הטבח כהגנה עצמית וקראו לשחרור פלסטין. בעקבות הביקורת הציבורית על המהלך, ממדאני התנער מפעילותה ברשת, אמר כי אשתו היא ״אדם פרטי שלא נושא בשום תפקיד רשמי בקמפיין הבחירות או בעירייה״, והבהיר כי היא אינה מדברת בשמו. דוברת מטעמו הבהירה כי ממדאני גינה את חמאס והגדיר את הטבח כפשע מלחמה.
