יכול להיות שאחרי 40 שנה הגיע הזמן ששלום חנוך יעדכן קצת את הטקסט של "מחכים למשיח". ולא בגלל שאחד מהשירים הכי טובים שהוא כתב אינו עומד במבחן הזמן או כי הביצוע שלו אמש באמפי פארק רעננה, במופע החגיגי לרגל חגיגות ה-40 לאלבום, לא היה חד. אלא מפני שבכל זאת השתנו כאן כמה דברים מאז שהשיר והאלבום ההם יצאו ב-1985. בכמעט שנתיים האחרונות אנחנו ממתינים ללא מעט דברים, שבדומה לגיבור השיר שכולם מחכים לו, גם הם אינם נראים באופק.
שלום חנוך במופע לציון 40 שנה ל"מחכים למשיח"
(צילום: אלה שוורץ)
כאז כאן עתה, רבים מרגישים את מה שניסה להסביר אותו שוטר נבוך מהשיר שמתגלה בפתח עם הכובע ביד: שהייתה תאונה למדינה, אבל לא ברמה של שפשוף פגושים בפקק והחלפת פרטים מנומסת בצד הדרך, אלא תאונת שרשרת שהתגלגלה לאירוע רב נפגעים. אם נזרום עוד רגע עם מילות השיר של חנוך, מוטב שלא לחזור על הדברים ששר האוצר משמיע בראיונות, וגם על המחיר שהציבור ממשיך לשלם נדמה שאין צורך להרחיב, ועבור אלו שניסו לשכוח נתלה אתמול באמפי שלט גדול שהזכיר.
ויכול להיות שחנוך לא צריך לגעת ולו באות מהשיר. "מחכים למשיח" מתאר המתנה חסרת תוחלת. הסאונד שלו - עם הגיטרה שנוגנה מהר מדי, הקלידים האייקונים של משה לוי (שהבריק גם אתמול), והתופים הכל-כך-אייטיזיים - מייצרים תחושת רדיפה, קצת כמו שרגל של אדם לחוץ מקפצת במקום באופן לא נשלט. אז המתח היה בגלל נפילת הבורסה. היום הבורסה דווקא בסדר (בינתיים), אך יש מספיק סיבות לעצבנות ולדאגה. המילים שכתב חנוך אז - ובעיקר תחושות הייאוש שהשיר מייצר בקרב המאזין - עדיין רלוונטיות.
5 צפייה בגלריה
בעיקר תחושות הייאוש שהשיר מייצר בקרב המאזין - עדיין רלוונטיות. השלט שנתלה בקהל במופע לציון 40 שנה ל"מחכים למשיח"
(צילום: אלה שוורץ)
במציאות שבה מוזיקאים אמיתיים צריכים לחשוש לפני שהם מביעים דעה על המצב או רק חותמים על עצומה, חשוב לזכור שחנוך של לפני ארבעים שנה היה אמיץ דיו כדי לצעוק על מה שהפריע לו. את הפער המדכא בין האז לעכשיו אפשר לראות גם במישור האישי. חנוך החל לכתוב את האלבום החשוב שלו עקב תסכול מחוזה דירה לא מוצלח שממנו ניסה להשתחרר, הזמר שמחלק עכשיו ציונים ותארים לקולגות שלו הוביל לא מזמן קמפיין לחברת נדל"ן.
הצעקה של חנוך שנשמעה אמש לאורך הערב ברעננה, עבדה נהדר גם ב-1985. האלבום שכלל את השירים הכי מחאתיים שלו (לצד שיר הנושא היו שם גם "לא עוצר באדום" ו"שוקו"), הפך גם להכי מצליח שלו - עם מכירות מרשימות בחנויות ומופעי ענק בפארק הירקון. העובדה שהחיבוק הרחב מהקהל הגיע דווקא לאחר כישלון מסחרי של שני אלבומים עוקבים ("חתונה לבנה" ו"על פני האדמה") שלווה בגב צר מחברת התקליטים שחייב שימוש במכונות תופים ובסינתים כדי לחסוך כסף וזמן, ושהשירים נולדו מתוך מצוקה אישית וכלכלית של יוצרם, עדיין מפתיעה. ובעיקר היא מעוררת געגוע לעידן אחר - שלמרות שגם הוא היה רחוק מלהיות אידאלי - לפחות לווה בפסקול נצחי שיצר מוזיקאי שתמיד התעקש להישאר אותנטי ולהעמיד את האמנות לפני הרצון למצוא חן.
5 צפייה בגלריה
האיזון הנכון בין מה שהקהל מצפה לקבל, ובין מה שחשוב לחנוך להגיד. שלום חנוך במופע לציון 40 שנה ל"מחכים למשיח"
(צילום: ליאור כתר)
הגעגוע הזה שב ועלה לאורך המופע הארוך והמצוין אמש שבו חנוך עצר - בנוסף לתשעה מעשרת שירי האלבום ("אין מחלוקת", השיר החלש באלבום, נחתך מהסט) - גם בלא מעט מתחנות העבר שלו. גם רגע לפני גיל 79, המוזיקאי יודע להציג את האיזון הנכון בין מה שהקהל מצפה לקבל, ובין מה שחשוב לו להגיד, וזאת למרות שהוא בקושי פתח את פה בין השירים. בתחילת האייטיז חנוך כתב על עצמו שהוא "עומד על הבמה חשוף מוכן להישרף", וגם אתמול, אחד מהאבות המייסדים של הרוק הישראלי נשמע חי וחיוני מהרגע שבו עלה ופתח עם "בלי לומר מילה" ועד שירד, כשעתיים וחצי אחרי, לאחר ההדרן עם "קרן שמש מאוחרת" ו"ניסחף עם הזרם".
הייתי בעשרות הופעות של חנוך עד היום. הראשונה שבהן הייתה בראשית הניינטיז בסיבוב של האלבום "בגלגול הזה" באמפי הקטן של הטכניון, מרחק רבע שעה נסיעה מהבית שלי אז. כמעט 35 שנה אחרי, אני שוב בהופעה שלו, כשגם הפעם היא קל"ב. רק שעכשיו אני כאן עם הבת הקטנה שלי, שהקפידה להכין שיעורי בית על השירים של חנוך. כיף לגלות שאני לא ההורה היחיד שסחב הנה את אחד מיורשיו. סביבי ישבו כמה מאלו שהיו בסיבוב הקיץ ההוא של חנוך וגם בלילות שבהם פיזר אהבה בחוף צמח. את מספר האמנים בארץ שיכולים לקבץ קהל מגוון שכזה אפשר למנות על אצבעות כף יד אחת.
5 צפייה בגלריה
האלבום הכי מצליח זכה אתמול לחיים חדשים על הבמה. שלום חנוך במופע לציון 40 שנה ל"מחכים למשיח"
(צילום: ליאור כתר)
"מחכים למשיח" הוא אומנם האלבום הכי מצליח של חנוך, אך בהופעה רגילה שלו הוא מסתפק לרוב בשלושה-ארבעה נציגים מתוכו. לצד שיר הנושא שמעולם לא יקופח, הוא מקפיד לתת את "בלי לומר מילה" ומדי פעם גם את "קרן שמש מאוחרת" המנחם ואת "זה לא נוח" החכם. לקראת ההופעה החגיגית, האלבום הודפס מחדש על גבי תקליט ויניל, כך שיצא לי לבלות במחיצתו לא מעט שעות בשבועות האחרונים. בהאזנות המאוחרות גיליתי שגם שירים שפחות אהבתי בו כמו Déja vu, שזכה אמש לביצוע נהדר, ו"שוקו" החריף שניבא את הביביזם הרבה לפני שנתניהו ידע שהוא ייכנס לפוליטיקה (שחנוך זרק בסיומו "אתם יודעים למי אני מתכוון"), עוברים לי יותר חלק באוזניים.
האלבום שנוצר בתקציב מינימלי, בעבודה צמודה של חנוך ולוי, זכה אתמול לחיים חדשים עם במה גדולה, סאונד עצום ונקי, להקה מגובשת (לצד לוי היו שם גם ארז נץ, זיו הרפז, ברק קרם, גיא מוזס ועומרי אגמון), רביעיית כלי קשת (טלי גולדברג, אבנר קלמר, מאיה לי רומן ויועד ניר) וחטיבת כלי נשיפה (אייל תלמודי, יאיר סלוצקי וספי ציזלינג). התרגום הבימתי החדש לשירים הישנים שיצרו שני מנהלי הערב, לוי ולואי להב, היה מעשיר, כמו גם זמרי הליווי (רודי ביינסין, קרן מלכה וגל טבת) שהעשירו את ההרמוניות ועזרו לכוכב הערב עם הגבוהים.
ומכיוון שכנראה אי-אפשר לקיים הופעת פארק בישראל בלי להזמין כמה אורחים, גם חנוך לא היה לבד אמש. אתמול היו אלו טונה, אביב גפן ואורית שחף מהיהודים. הביצועים שלהם - גפן ל"לא יודע איך לומר לך" של ימי תמוז, טונה ל"שלטון" ההיפ-הופי ושחף ב"ילדים של החיים" האובר-דרמטי, לא באמת סיפקו ערך מוסף, אך הם בהחלט הרימו לכוכב הערב, וגם סיפקו לו כמה רגעי מנוחה ונחת.
לאורך הערב הארוך והמאוד-מהנה הזה ברעננה, חנוך שב והתגלה בגדולתו. הוא בהחלט השתנה לנו. רואים עליו את השנים וגם שומעים אותן בקולו. אך לאחר פתיחה מעט מהוססת וככל שהערב התקדם, גם ההופעה תפסה הילוך וקצב נכונים. כל אחד מהפנים של חנוך היה אמש ברעננה: המנחם והמלטף, הכועס והאוהב. עם קאדר שירים כה רחב ברור שיישארו לא מעט חומרים בחוץ, אך היה מרענן לקבל למשל את "הרצל לילינבלום" (השיר הכי חדש בסט) ובהמשך את "כל פעם קצת יותר", לצד קלאסיקות כמו "הולך נגד הרוח" או "סוף עונת התפוזים" התמיד טוב, ששודרג עם סולו כינור מפתיע של קלמר. ולמרות שסיבת ההתכנסות הייתה חגיגות 40 שנה לאלבום "מחכים למשיח", כמה משיאי המופע נרשמו בזכות חמשת הנציגים מ"חתונה לבנה", האלבום הכי גדול של חנוך. הנה מחשבה על מופע מיוחד לכבודו בקיץ הבא - כשהאלבום יחגוג יום הולדת 45 ויוצרו 80.
5 צפייה בגלריה
אמפי מלא ואוהב הרגיש שלמרות שהמדינה שלו עברה תאונה חזיתית, אולי יש בכל זאת גם קצת תקווה. שלום חנוך במופע לציון 40 שנה ל"מחכים למשיח"
(צילום: ליאור כתר)
משיח לא בא אמש לרעננה, אך נביא הזעם של הרוק הישראלי, הוכיח שגם רגע לפני גיל 79 עדיין יש לו מה לתת לקהל. השירים שלו שתיארו תמונת מצב מאוד פרטית ונכתבו לפני דור וחצי, עדיין רלוונטיים. למשך שעתיים וחצי, אמפי מלא ואוהב הרגיש שלמרות שהמדינה שלו עברה תאונה חזיתית והיא חייבת להיכנס למוסך לטובת שיפוץ כללי, אולי יש בכל זאת גם קצת תקווה. כי כמו שחנוך שר פעם - וגם אתמול - תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר. ומי יודע, אולי נזכה שהתיקון יגיע עוד בגלגול הזה.
