כבר משלב השם הצופים מתבקשים ליישר קו עם היומרות של "מה שאפשר", רצועת הגישוש החדשה של רשת לתקופה הנוכחית. אחרי "חזקים ביחד" של שלום אסייג שהתפוגגה, ו"הלילה עם תם ויעל" שאולי תמשיך ואולי לא, מגיע הניסיון הנוסף של הזכיינית להציע לצופים שלה משהו שהוא כבר לא משדר חדשות נטו אבל עוד לא חזרה לשגרה. גם הפעם בכסא הטייס הושב קומיקאי מנוסה שסומכים עליו שגם יצליח לגייס את האמפתיה והרגישות הנדרשים כדי לצעוד בין הטיפות, לומר דבר מה - ואולי אפילו דבר הומור - מבלי לפגוע באף אחד; לסמן שסביבנו הסהר עדיין הומה כהוגן, אבל ראשנו לא שח.
2 צפייה בגלריה
מתוך "מה שאפשר"
מתוך "מה שאפשר"
אמפתיה ורגישות. גורי אלפי, מתוך "מה שאפשר"
(צילום: באדיבות רשת)
בתחילת התוכנית אלפי עצמו משקף את המבוכה והבלבול של הפקת התוכנית, המוצדקים לחלוטין בהתחשב במצב. אחרי הכל אנחנו בזמן טלוויזיה שהוא אפילו לא בפוסט טראומה אלא עדיין בטראומה עצמה. פשוט חודשיים וקצת הם כנראה יותר מדי זמן לשידור מתגלגל והזכייניות חשות צורך לשנות פאזה, אבל אין להן מושג לאיזו פאזה לעבור. גבולות הגזרה של ההומור לא ברורים, מבהיר אלפי, כדי שנקבל בהבנה את הפאלטות, אם יהיו כאלו, בלייט-נייט הניסיוני בהובלתו. ולמרות זאת הוא מספק מונולוג מוצלח למדי, שמצליח לגעת גם בקלישאות הרגילות שנהוג לשגר לחזית המסך – ההומור הוא לא הנשק הכי טוב שיש, הנשק הכי טוב שיש הוא נשק. והוא גם לא התרופה הטובה ביותר – התרופה הטובה ביותר היא, מסתבר, תרופה.
גורי אלפי הוא קלף בטוח. הניסיון שלו בגלגולי הלייט-נייט שהוא הנחה בעבר ("הלילה עם גורי אלפי" בקשת ו"הלילה עם לוסי וגורי" בכאן) מעניקים לו מספיק ביטחון כדי להוביל את הספינה. הוא מצליח להתאים את עצמו לקוד מצב הרוח הלאומי גם כשהוא עושה קעקוע עם הרבש"צית של קיבוץ ניר עם, ענבל ליברמן, שקור הרוח והתושיה שלה מנעו אבדות כבדות בקיבוץ ב-7 באוקטובר, וגם כשהוא המבוגר האחראי בריאיון (ארוך למדי) עם נעה קולר ודב נבון, שרק לקראת סופו גילו שהם בעצם בשידור חי ולא בתוכנית ערוכה. לא במקרה אלפי מנווט בחייו המקצועיים בין קומדיה לדרמה בצורה חלקה כל כך. אנחנו מאמינים לו כשהוא אומר שמשהו מדהים ומרגש, וגם כשהוא מסתלבט על שיגעון ההתנדבות שמסחרר את העם בציון.
2 צפייה בגלריה
מתוך "מה שאפשר"
מתוך "מה שאפשר"
אה...כן, אתם בשידור חי. דב נבון ונועה קולר, מתוך "מה שאפשר"
(צילום: באדיבות רשת)
עם רד אורבך, הבוב הסגול שנרתם לטובת ההסברה הישראלית ("כמה מחברי הטובים ביותר הם אנטישמים") אי אפשר באמת לפספס, וההופעה המוזיקלית שסגרה את התוכנית - להקת טיפקס שהיגגה על השיבה לשדרות ולעוטף עזה, התוודתה על אלבום עליז שנעצר בקנה בעקבות המלחמה ונתנה שיר רלוונטי - הייתה ביצוע מוזיקלי מצוין והולם. אנחנו עוד לא בשלים לתכנים שלא נוגעים באופן כלשהו במצב, מכיוון שכל מה שיש כרגע הוא המצב. אין שום דבר אחר, בעצם. אבל הכותבים של אלפי מצליחים לספק זווית כנה ותמונת מראה אותנטית לתחושות של הצופים, ואלפי מנצל את הכישרון והרגישות שלו כדי, ובכן, לעשות מה שאפשר. הבטיחו לנו ש"מה שאפשר" תחזור ללוח השידורים פעמיים בשבוע, לייט נייט עם גורי אלפי הוא לא רעיון רע כל כך, בשום מזג אוויר, בואו נקווה שהוא פה כדי להישאר.