נכון, זה לא בדיוק הזמן המושלם לשאלה המתגלמת בכותרת - לא כשהתשובה היא חמשת אלפים ומשהו איש, עד כה - אבל בהתחשב בעובדה ש"למה מי מת", הקומדיה החדשה של yes (שעלתה השבוע ל-VOD) נולדה מתישהו לפני 13 שנה, די ברור שהיא היתה פה קודם. אייל אלטויל, שחקן, מחבר הספר "הסרטן מת מצחוק", מרצה ואיש חזון, החלים מסרטן נדיר כשאיפשר לעצמו לגחך על המחלה, ומאז הוא מפיץ את הבשורה הקומית בשלל פלטפורמות. לפני יותר מעשור הוא וחברים שלו לבית ספר למשחק הגו את הסדרה, ועכשיו הסיפור שלו מגיע לטלוויזיה.
מתוך "למה מי מת"
(באדיבות yes)
ערן (אורי עטיה, בחירה מעולה לתפקיד הראשי) הוא בנאדם כמעט גנרי. הסרטן לא תופס אותו באמצע שום דבר. הוא עובד בעבודה שהוא לא סובל וגם לא מצליח בה, אין לו זוגיות או אופק כלשהו, וגידול בגודל של בטטה הוא הדבר היחיד שהוא מצליח לטפח. ערן, מכחישן מקצועי, לא מבין איך הבטטה לא מרכינה ראש מול יכולות ההדחקה הפנומנליות שלו. מפגש עם מיכל (ליהי קורנובסקי, שגילחה את שיער ראשה עבור הסדרה, ואחרי שהקורונה דחתה את הצילומים - גילחה אותו שוב!), שעושה סיבוב שני על סרטן השד, משנה אצלו את הגישה, והוא נכנס ברגל מהססת אל עולמם של מתמודדי הסרטן. מכאן והלאה זאת חגיגה של טיפולי כימו, מריחואנה רפואית וחברים ומשפחה שמספידים אותך בטרם עת.
"למה מי מת" מתחפשת לקומדיה פשוטה – היא לא מחוכמת, הפאנצ'ים שלה נוסחתיים למדי, המהלכים העלילתיים לא מפתיעים במיוחד (למשל הסצנה שבה ההורים של ערן, בגילומם של יגאל עדיקא ואורלי זילברשץ, מגלים במהלך חתונה שערן חולה). אבל נדמה שהנושא שבו היא עוסקת מציל אותה, ואפילו יותר מכך. הסצנות שבהן הסרטן לא נוכח – אלו המתרחשות במקום העבודה של ערן, למשל – גובלות בקלישאה, אבל ברגע שהסרטן נכנס לתמונה "למה מי מת" הופכת לסדרה אותנטית, נוגעת ללב ומהנה לצפייה. והא לכם לפחות דבר אחד שהסרטן לא הורג אלא מציל.
1 צפייה בגלריה
ברגע שהסרטן נכנס לתמונה, היא הופכת לאותנטית. מתוך "למה מי מת"
(אלון לוצקי, באדיבות yes)
ניכר שהכותבים של "למה מי מת" (אל אלטויל חברו שראל פיטרמן ויוגב יפת) מכירים מקרוב את הסיטואציות שהם כותבים, מה שמאפשר להם לפני הכל למצוא את המינון המדויק של הסצנות על הסקאלה שבין מצחיק למרגש. הדמויות מרשות לעצמן ללעוג ולא להיזהר בכבודם של המצבים אליהן הן נקלעות, הודות ללגיטימציה של כל קבוצה מוחלשת לצחוק על עצמה. בנוסף, מעצם העניין סיפור האהבה בין מיכל לערן לא עובר בתחנות הרגילות של קומדיה רומנטית, לא כשהסרטן מרחף מעליהן. זה קורה בעיקר הודות למיכל, שהיא האייל אלטויל האמיתית – את המאבק שלה היא הופכת לקומדיה צבעונית שהכל מותר בה, ומרשה לעצמה לעוף ולהעיף. ארבעה פרקים (שנשלחו לביקורת) נבלעו במהירות ולא רק בגלל שהיו קצרים. למעשה, הטענה היחידה שלי לסדרה, אם להיתפס לקטנוניות, היא העובדה שלדמויות הנשיות בסדרה שעוברות טיפולי כימו עדיין יש גבות. אבל כנראה שיש גבול לכמה איברים אפשר לדרוש מנשים לגלח. ומי יודע, אולי הקומדיה תנצח גם את הקורונה, ואם ככה - חיסוני סטנדאפ לכולם!
