בשלהי ספטמבר 1995, לפני 30 שנה בדיוק, שיגר הבמאי ההולנדי השערורייתי והשנוי במחלוקת פול ורהובן, ומי שחתום על הצלחות הוליוודיות שאותן עשה ברצף ("רובוקופ", "זכרון גורלי" ו"אינסטינקט בסיסי"), את "נערות שעשועים" האירוטי, הסליזי והנועז. הסרט הציג את כל תחלואי לאס וגאס הדקדנטית: סמים, זונות צמרת, אונס, שוק בשר, בוגדנות, תככים, רוע.
"נערות שעשועים" - טריילר
במרכז העלילה נוטפת הזימה ניצבה נומי מאלון (אליזבת ברקלי), רקדנית חטובה שהגיעה לעיר ומגלה שהכוכבים מושחתים ותאוותנים, והבכירים לא בוחלים בשום דבר. היא גם מגלה שחשפניות מוכנות לרוצץ את ראשי חברותיהן כדי לתפוס את מקומן במופע. גם נומי, הרקדנית-חשפנית שהופכת לכוכבת, מבינה שעליה לנקוט בצעדים מלוכלכים כדי לבסס את מעמדה ולקדם את ענייניה. בסוף היא חוטפת גועל מהכול ומעדיפה לעזוב את העיר, כדי לפתוח דף חדש.
אחת הסצנות המדוברות בסרט היא סצנת האונס הקבוצתי האלים של מולי (ג'ינה רברה) - הרקדנית וחברתה לחדר של נומי. בהמשך ענקי לאס וגאס מסרבים להעניש את האחראים למעשה, כדי להגן על האינטרסים העסקיים שלהם. בדיעבד, התברר שהסצנה הזאת מבוססת על אירוע אמיתי שהתסריטאי ג'ו אסטרהאז למד עליו בזמן שעבד כעיתונאי עבור מגזין "רולינג סטון". "כמעט כל דמות בסרט היא אדם רע מלבד ילדה אחת, מולי, והיא זו שנאנסת", אמר ורהובן. "מולי היא האדם היחיד שבאמת תומך בנומי והיא נענשת. הסיבה שעשיתי את זה הייתה להראות שווגאס היא לא מקום נחמד, וזה בעצם מה שהסרט עוסק בו. חלק מהשותפים הקרובים ביותר שלי לעשיית הסרט חשבו שסצנת האונס הוציאה ממנו את הכיף".
"נערות שעשועים" כשל בקופות. בארצות הברית הוא הכניס 20 מיליון דולר - פחות מחצי מהתקציב שהושקע בו, ואף זכה לביקורות גרועות במיוחד. ברקלי האומללה שגברה בתהליך הליהוק על שרליז ת'רון, דרו ברימור ואנג'לינה ג'ולי נאלצה להתמודד עם קטילות אכזריות: "מופרזת", "כישרון משחק מינימלי", "גרועה", "מגוחכת". ברקלי זכתה בפרס השחקנית הגרועה ביותר בטקס "פטל הזהב" (הראזי).
9 צפייה בגלריה
בדיעבד התברר שהסצנה הקשה בכיכובה הייתה מבוססת על סיפור אמיתי. ג'ינה רברה (מימין) ואליזבת ברקלי מתוך "נערות שעשועים"
(צילום מסך: מתוך הסרט)
קנת' טוראן כתב ב"לוס אנג'לס טיימס" שהסרט "הצליח איכשהו להפוך עירום נרחב למשעמם להפליא" ו"הופך לשעמום לא קוהרנטי". רוג'ר איברט אומנם נתן שני כוכבים, אבל סבר שמדובר בזבל, "אבל הוא לא משעמם. ברקלי היא בעלת אנרגיה עזה שתמיד מעניינת".
עיקר הביקורת הופנה לדרך שבה הסרט מציג נשים, ו-ורהובן שוב הואשם במיזוגיניה והמבקרים והמבקרות תיארו את כמויות העירום הגבוהות בסרט כניצול וביזוי נשים. ריטה קמפלי מה"וושינגטון פוסט" כתבה: "יוצרי הסרט טובים במעט מבעלי המועדונים שמזנים את העובדות שלהן. הם מוכרים את הגוף של הנשים, ו'נערות שעשועים' הוא סרט לגברים שלא רוצים להיראות כשהם נכנסים לאולם פורנו". אוון גלייברמן ב"אינטרטיינמנט וויקלי" ניאץ את ורהובן והתסריטאי אסטרהאז וכתב שהם "ממיסים את הגבול בין האופן שבו גברים בעולם החשפנות מתייחסים לנשים לבין האופן שבו הסרט מתייחס אליהן. רוב הדמויות הגבריות הן נבלות מיזוגיניות, ואפילו המעטות האוהדות שבהן הן על גבול המגוחכות". אדוארד גוטמן ב"סן פרנסיסקו כרוניקל", ציין שזהו "אחד הסרטים המגעילים ביותר של הוליווד בכל הזמנים".
כשראיינתי את ורהובן בפסטיבל קאן בשנת 2016, עימתתי אותו עם הטענות שהוא שוביניסט ומיזוגן בסרטיו, במיוחד ב"נערות שעשועים". "אני שונא נשים?!", התרעם והתקומם ורהובן. "זאת בדיחה. אני אוהב ומעדיף נשים. מה שאתה עושה באמנות שונה ממה שאתה - אני מציג נשים בצורה נורמלית, באור הנכון ולא בצורה קלישאתית. נכון, אני לא מציג אותן תמיד בצורה נחמדה, ולכן יש אנשים שחושבים שאני מתאר אותן בצורה מרושעת. הדמות של שרון סטון ב'אינסטינקט בסיסי' היא לא הכי נחמדה בעולם, וכך גם גיבורת 'נערות שעשועים' - היא אופורטוניסטית לחלוטין.
9 צפייה בגלריה
"אני מציג נשים בצורה נורמלית, באור הנכון ולא בצורה קלישאתית". מתוך "אינסטינקט בסיסי"
(צילום: באדיבות yes)
"אף גיבור לא יכול לתפקד ללא מכשול, אתה הופך לגיבור רק אם אתה מתגבר עליו. אם אתה רוצה להציב אישה חזקה, או גבר, ואין שם אתגר - אין לזה משמעות, כי אתה לא רואה על מה הם מתגברים. חוזק הוא בלהתגבר, ובחיים - צריך להתגבר על המוות כמה שניתן".
ולמרות או בגלל הביקורות האיומות, "נערות שעשועים" - שנכלל בלא מעט רשימות של "הסרטים הגרועים ביותר בכל הזמנים" - התחבב על חובבי ומכורות קאמפ וטראש. כבר שהסרט יצא למסכים, ז'נט מסלין טענה ב"ניו יורק טיימס" ש"הניסיון המתאמץ ליצור את סרט האולפנים הגדולים המלוכלך ביותר באמריקה הוביל את מר ורהובן ומר אסטרהאז ליצור קלאסיקה מיידית של קאמפ".
"נערות שעשועים", שהיה הסרט היחיד עם דירוג NC-17 שהוקרן בבתי הקולנוע הרגילים בארצות הברית, כשל אומנם בקופות אבל הוא הכניס כסף רב - מאה מיליון דולר! - בזכות השכרת קלטות הווידאו, והפך לאחד הסרטים הרווחיים של MGM. מעמדו כתופעת פולחן רק התעצם עם השנים והוא זוכה להערכה מחודשת. יוצרים כמו קוונטין טרנטינו ראו בו "קלאסיקה מיידית". טרנטינו אף הכריז: "אני אוהב את 'נערות שעשועים' - הוא קצבי, מטורף, פרוע, ממש כיפי. הרבה אנשים לא הבינו מאיפה הסרט הזה הגיע". ב-2013 הוצג באוף-ברודווי מחזמר פארודי על "נערות שעשועים" - ואף הוא זכה להצלחה.
"בנטפליקס הדמויות הקוויריות כל כך פרווה, לכן יש רעב לראות גיבורות לסביות מטורללות ורעות"
דורות של צעירים וצעירות מגלים את הסרט גם היום ויודעים להעריך אותו. מלכות דראג עושות לו מחוות והסרט מככב בהקרנות חצות, שבהן הקהל פעיל ומצטט משפטים מהסרט ומגיב לנעשה על המסך, ואפילו אריאנה גרנדה ערכה לו מחווה כשהתחפשה לדמותה של נומי בליל כל הקדושים.
ב-2020 יצר הבמאי ג'פרי מקהייל, שפיתח אובססיה ל"נערות שעשועים", את הסרט התיעודי "אתה לא מכיר אותי", ובין היתר הוא מעיד בו שהגרעין הקשה של מעריצי "נערות שעשועים" כיום הוא גייז - הקהל המובהק של טראש וקאמפ. "'מבחינתי, הסרט הזה חוגג לגמרי באופן אנרכיסטי ומשתעשע עם גבולות הקוויריות", מאבחנת עיבל נעמה לוריא, במאית, מרצה ומנהלת קולנוע "הגדה השמאלית" בתל אביב.
"מבחינתי יש בסרט משהו מאוד נזיל, פרוע ואכזרי. כאישה ביסקסואלית קווירית, שגם אוהבת נשים, זה מאוד מרומם אותי לראות על המסך את הסרט המופרע הזה ואת הייצוג הלא מכובס של מיניות. נראה לי שהקהילה הקווירית מחפשת עכשיו יצירות כאלה, בעידן שבו נטפליקס מציגה סרטים וסדרות עם קוויריות מכובסות, בגלל שמפחדים מביטול ומנפילה למלכודות של ייצוג. בנטפליקס הדמויות הקוויריות כל כך פרווה שזה לא ייאמן, ולכן יש רעב לראות נשים לסביות מטורללות ורעות, וגם גיבורות. כל הצדדים של החוויה האנושית, ולא רק קדושים וקדושות מעונים".
("אתה לא מכיר אותי" - טריילר)
לוריא סבורה ש"'נערות שעשועים" היא יצירת מופת שגם אפשר לצחוק עליה. "פול ורהובן ויתר על 70 אחוז מהמשכורת שלו כדי שהוא יוכל לקבל חופש אמנותי מוחלט, וליצור יצירת מופת עם ביקורת על אמריקה, על החברה, המיניות והפטריארכיה. די ברור שוורהובן ניסה ליצור טקסט פמיניסטי. זוהי יצירה גם פמיניסטית וגם מיזוגנית בו זמנית. זה תלוי באיזה משקפים אתה רואה את הסרט. נשים צעירות, שיש שיגדירו אותן היפסטריות, מתעניינות בסרט, ואף חוקרות וכותבות עליו".
בפסטיבל סרטי הסטודנטים הבינלאומי, שנערך בקיץ האחרון בסינמטק תל-אביב, התקיימה הקרנת שיכורים של "נערות שעשועים", וההנחיה הופקדה כמתבקש בידיה של לוריא. "'נערות שעשועים' הוא חגיגה של מופרכות וקרינג': הדיאלוגים, המשחק, האסתטיקה, הכוריאוגרפיה, וכמובן גם המיניות", מנמקים אושרית ביטון ודניאל גת, מנהלי הפסטיבל את הבחירה בסרט. "הכול מוגזם, גס ובחוץ. וביחד עם משפטים בלתי נשכחים וסצנות אייקוניות, 'נערות שעשועים' לא יכול לברוח ממעמדו כפנינת קאלט משובחת.
"היה לנו ברור שהדרך הנכונה לחגוג 30 שנה ליציאת הסרט היא בצפייה שיכורה וקהילתית. זה סרט שנועד להיראות ביחד - להתלחשש, לשתות, לצעוק למסך ולצחוק ביחד בקול גדול. לכן הרמנו את האירוע באולם הכנסים של הסינמטק, כדי שנוכל לשבת כולם ביחד על פופים, בצפייה יותר אינטימית וא-פורמלית, ולהשתכר תוך כדי הצפייה בסרט. במהלך ההקרנה עיבל ערכה משחק שתייה - הרמנו צ’ייסרים בכל פעם שהייתה רמיזה לסבית, בכל פעם שהמילה 'ורסאצ’ה' נאמרת בסרט לא נכון, ובכל ריקוד שנראה לנו מעט מוגזם. ככל שהקאמפ הקצין - כך צלילות דעתנו דעכה, והכיף רק הלך וגבר".
לוריא מוסיפה: "הנחיתי את הצופים שאם הם לא בטוחים אם מה שקורה על המסך הוא לסבי, הם יחכו למשהו שיהיה יותר לסבי ואז יהיה מותר להם לשתות. לאמיצים ולאמיצות המלצתי לשתות בכל פעם שרואים דדיים חשופים - אבל זה היה מיועד לכל מי שרצה לצאת מההקרנה על אלונקה. בסוף מישהו כמעט שיכור נפל עליי. היו שם כמה בנות שהתכנים הלסביים השפיעו עליהן לטובה. אולי הסרט פתח כמה צ'אקרות שהן לא ידעו שהן קיימות אצלן".
"השאירו אותי בחוץ, בקור, והייתי מוקצה בתעשייה שעבדתי כל כך קשה למענה"
אז מה עלה בגורל הנפשות הפועלות של "נערות שעשועים"? ורהובן כיום בן 87, צבר במהלך הקריירה שלו שלל כינויים חוץ מ"שונא נשים" - "פרוורט", "הומופוב", "סרסור פורנו", "גאון מרושע", "פשיסט" ו"אשמאי זקן". מסתבר שיש לו חוש הומור ספורטיבי - הוא הבמאי הראשון שהתייצב לטקס הראזי כדי לקבל את פרס הבמאי הגרוע ביותר, עליו הוא זכה בזכות "נערות שעשועים". מאז הוא המשיך לחולל שערוריות ופרובוקציות, אך התקשה לשחזר את הצלחות העבר.
אחרי שני סרטי מדע בדיוני - "גברים בחלל" ו"בלתי נראה" - הוא חזר למולדתו והנפיק ב-2006 סרט שנוי במחלוקת, שעשה חיבור בין סקס לשואה - "ספר שחור" המתרחש בהולנד בתקופת הכיבוש הנאצי. אם ב"אינסטינקט בסיסי" ורהובן תרם לזיכרון הקולקטיבי סצנת חקירה משטרתית מיתולוגית בה שרון סטון מפשקת רגלים להטריף את חוקריה, הרי שב"ספר שחור" הוא הציג בקלוז-אפ זמרת יהודייה עירומה המחמצנת את שיער ערוותה כדי להתחזות לארית ולפתות קצין גרמני.
עשור אחר כך הוא יצר את "היא" בכיכובה של איזבל הופר, שגילמה אשת קריירה שיוצאת לאתר את הגבר שאנס אותה. הסרט התחרה בקאן ועשה כותרות, כשמתנגדיו טענו שהוא עושה צחוק מאונס. לפני ארבע שנים, ורהובן יצר את "בנדטה" על נזירה שחווה חזיונות אירוטיים באיטליה של ימי הביניים, וכלל סצנות סקס לסביות הסעירו את קאן 2021.
"נערות שעשועים" הצליח להרוס לברקלי, כיום בת 53, מי שהתפרסמה בזכות הסדרה "הצלצול הגואל", את הקריירה. ברקלי בת למשפחה יהודית שאף חגגה בת מצווה, החלה את דרכה כרקדנית ודוגמנית. אחרי הכשלון של "נערות שעשועים" (עבורו היא קיבלה סכום מגוחך – מאה אלף דולר) והזכייה בראזי היא התקשתה לקבל תפקידים.
"'נערות שעשועים' שינה אותי", העידה ברקלי בראיון ל"פיפל מגזין" לפני חמש שנים. "זה היה רגע בחיים ואני לא יכולה לומר שלא הייתי אדם אחר לגמרי לולא הייתי עוברת את התהום הזו ומבינה את מה שהיא לימדה אותי. כמובן שהתאכזבתי כשהסרט לא הצליח, אבל הייתה כל כך הרבה אכזריות סביבו. התנהגו אליי בבריונות ולא הבנתי למה מאשימים אותי. עבודה של שחקן היא להגשים את החזון של הבמאי, והאמנתי שזה מה שאני אמורה לעשות. אף אחד מיוצרי הסרט לא דיבר בזכותי או ניסה להגן עליי. השאירו אותי בחוץ, בקור, והייתי מוקצה בתעשייה שעבדתי כל כך קשה למענה".
ב-30 השנה שחלפו ברקלי שיחקה פה ושם, ועבדה בין היתר עם אבי נשר (ב"חוקר המס") ו-וודי אלן ("קללת אבן העקרב הירוקה"). היא גם הגיחה לסדרות מפורסמות, כמו "חוק וסדר" ו"ישנן בנות", וכמובן נראתה בחידוש המיותר ל"הצלצול הגואל" מ-2020 שעלה בפלטפורמה של פיקוק. ב-2003 נישאה לשחקן היהודי גרג לורן, אחיינו של מעצב העל ראלף לורן והפכה לאם. היא גם פעילה למען זכויות בעלי חיים ומשתתפת באירועים לכבוד "נערות שעשועים", ואלה רק מתרבים בשנים האחרונות.
בשנת 2015, ורהובן התנצל בפני ברקלי על ההשפעה ההרסנית של הסרט. "'נערות שעשועים' בהחלט הרס את הקריירה שלה בצורה משמעותית. זה הקשה על חיי, אבל לא במידה שזה הקשה על חיי אליזבת. הוליווד הפנתה לה עורף. אם מישהו צריך להיות מואשם, זה צריך להיות אני. אגב, גם שרליז ת'רון נבחנה לתפקיד נומי, ואני לא זוכר שהייתה לה בעיה עם העירום בכלל. היא הייתה טובה ורצתה את התפקיד, אבל היא לא הייתה מוכרת מספיק באותה תקופה ופשוט לא התאימה לתפקיד, אז אמרנו לה לא. יש לי כבוד מלא לשרליז, אבל אם היו מציעים לה את התפקיד, כנראה שהיו לועסים אותה באותו אופן שבו התייחסו לאליזבת. היא הייתה בת מזל שלא קיבלה אותו".
האגדה מספרת שקייל מקלקלן, מי שגילם את במאי מופעי החשפנות זאק קארי, היה כה נבוך מהסרט ונטש את הפרמיירה בעיצומה, אולם מקלכלן הכחיש זאת. גם הוא היה מועמד לראזי וחווה דעיכה, אבל ידע לצאת ממנה. מקלקלן כזכור התגלה על ידי דיוויד לינץ', שאיתו עשה בין היתר את "חולית", "קטיפה כחולה" ו"טווין פיקס" (הוא יהיה לנצח הסוכן קופר). אחרי "נערות שעשועים" הוא עשה כמה תפקידים בולטים בסדרות - ב"סקס והעיר הגדולה" הוא גילם את הדוקטור טרי מקדוגאל שנישא לשרלוט, אבל העדיף בסוף את אמו השתלטנית, ובעונה השישית של "עקרות בית נואשות" הופיע בתפקיד אורסון הודג', הבעל רופא השיניים המטורלל של ברי ואן דה קאמפ. כמו כן, הוא התארח ב"איך פגשתי את אמא".
כיום, כמו ברקלי וגרשון, גם מקלכלן מפויס עם "נערות שעשועים". "בקריירה שלי יש סרטים שאני גאה בהם וכאלה שלא", הוא אמר כשראיינתי אותו לפני שנים אחדות. "ואני לא מתבייש ב'נערות שעשועים'. מאוד התרשמתי מפול ויש לי כבוד אליו כבמאי. זה סרט מאוד מוגזם ושנוי מאוד במחלוקת ועשיתי בו משהו אדג'י שלא עשיתי אף פעם. בצילומים לא קלטתי שהוא כזה. ואז בהקרנה הראשונה אמרתי: 'הו, אלוהים. לא לזה ציפיתי'".
גורלה של ג'ינה גרשון, שגילמה בסרט את קריסטל, הדיווה של המופע בלאס וגאס, היה טוב יותר מזה של ברקלי. בין היתר ראינו אותה מאז ב"קשורות", "המקור", "עימות חזיתי", "נ.ב. אני אוהב אותך" ושלל סדרות, כמו "בטי", "ניו אמסטרדם", "תרגיע", "איך להצליח באמריקה" ולאחרונה ב"המתנקשת". גרשון, בת עמנו ממש כמו ברקלי, שלחה ברכה מצולמת להקרנה מיוחדת של "נערות שעשועים", שערכו ב-2024 גילי פורת ושני קיניסו, אנשי הפודקאסט "טראשטוק" בסינמטק הרצליה. "אני לא יכולה לשקר - זה לא היה פשוט לעשות אותו. אני מקווה שתיהנו ממנו", אמרה גרשון, "כשהוא יצא למסכים, כולם רצו לשנוא אותו. עם השנים, אנשים נהנים ממנו יותר ויותר. אני סקרנית לדעת מה תחשבו עליו".
9 צפייה בגלריה
"אני לא יכולה לשקר - זה לא היה פשוט לעשות אותו". ג'ינה גרשון מתוך "נערות שעשועים"
(צילום מסך: מתוך הסרט)
לדברי פורת, מפיקה וקולנוענית, "(גרשון) הייתה היחידה שהבינה בזמן אמת באיזה סרט מדובר ושיחקה באירוניה מתוחכמת. המשחק של ברקלי, לעומת זאת, מלא מחוות מוגזמות, מבטים דרמטיים ומיניות מוחצנת - והוא זה שזכה לבוז בזמן אמת, אבל בדיעבד מתגלה כאבן היסוד של הסרט. ברקלי לא מתביישת בגוף שלה, לא מתביישת בעוצמת המחוות, והיא בונה דמות של אישה שמשתמשת במיניות שלה לא רק כמטבע עובר לסוחר, אלא גם ככלי הישרדותי ואפילו ככלי התקפי".
פורת מסכמת את הדיון, ומסבירה כי "'נערות שעשועים' עבר מהגדרה של 'הכישלון המביך של הוליווד' ליצירה אלגנטית ופרובוקטיבית שנחקרת באקדמיה, נלמדת בלימודי מגדר וקולנוע. מה שהנחה את ורהובן היה תמיד החיבור לאינסטינקטים הכי ראשוניים - סקס, אלימות, יצר הישרדות - מתוך אמונה שדווקא שם, במקומות הנמוכים, נחשפות האמיתות על חברה, פוליטיקה ומבנה הכוח. דווקא דרך האסתטיקה המוקפדת והמוגזמת של 'נערות שעשועים', ורהובן חושף עולם ריק מערכים. מבעד לכל הנצנוץ והפרובוקציה, עומדת תמיד שאלה על טבע האדם, על התשוקות הנמוכות ביותר שמניעות אותנו, ועל האופן שבו חברה ממסחרת אותן. בכל הקריירה של ורהובן, החתרנות שלו נבעה מהיכולת להשתמש בכלי הז’אנר - מיוזיקל, אקשן, מותחן, מדע בדיוני - כדי לחשוף את האלימות והיצריות שמתחת לאידיאולוגיות הגדולות".
פורסם לראשונה: 06:00, 22.09.25
