יותר מהכול, ישי לוי היה אדם בלי מחסומים. מדבר מהלב, נכנס ללב, שם הכול על השולחן ולא חושש להגיד את מה שאחרים היו מנסים להסתיר בכל דרך. באחת הפעמים הוא אמר לי, "תכתוב עליי הכול, הכול, אל תרגיש לא נוח. אני מרשה הכול", ואני הסתכלתי עליו וחייכתי. היום בבוקר הלב נשבר - ולא רק שלי.
הילד שגדל במשפחה דתית מראש העין רק רצה להיות כוכב. מצויד בכישרון-על ודחף להגיע לפסגה הוא יצא לדרך וכבש אותה במהירות. זמר צעיר שמקבל לידיו את "רעיה" המיתי, מחדש את שייח מואיז'ו, שר בערבית, לוקח את ילדונת לחיים משה ויוצא לדרך, במדינה שחיפשה כוכבים ים תיכוניים שיפרצו את החומות.
הסחרור הזה לא תמיד עשה לו טוב. עם ההצלחה באה ההתמכרות לסמים קשים, הנפילה הגדולה שעבור אחרים הייתה מסמנת את סוף הקריירה. אבל בניגוד לזוהר ארגוב, ישי לוי ידע לקום - צעד אחרי צעד, להיט ועוד להיט. מהמר על כיוונים מוזיקליים הרפתקניים עם "ריקוד רומנטי", מחדש את "תלתלים שחורים" והופך אותו ללהיט מדינה, נכנס לאצטדיוני הכדורגל עם "רקדי". מחדש שירים שאנשים הרימו עליהם גבה, כשהוא מיד אחר כך הרים את הרחבות.
הוא ידע לשיר, לגעת, לדבר על מלחמה ושלום, לדבר על כתישה של האויב ולשיר "שלום לך עזה" בלילה הנורא ההוא ברביעי בנובמבר 1995. לספר על מעשיו בלילות או על הירקות שהוא מגדל בחצר, לשיר יוסי בנאי ונחצ'ה היימן, שושנה דמארי ואריק איינשטיין, לחבור לעילי בוטנר, לאופיר כהן, לשיר שירי נופלים ולהיות שם עבור המאזינים שלו בכל רגע. תמיד אותנטי, ישיר, בלי מחסומים, גם שכמדובר היה בסיפור המשפחתי הסבוך עם הבן שיר או האח נתי - הוא תמיד ידע לדבר על זה, להגיד הכל בפנים.
ריאיון אולפן שחר אמאנו
(צילום: ליאור שרון)
לא פעם רצו להתמקד בעבר שלו, בסמים, באלימות, הרגעים הקטנים של הנפילה, אבל המוזיקה שלו הייתה חזקה מהכול. להיטי נצח שיישארו כאן גם אחרי שהוא פיזית נעלם. שירים שהפכו להיות שלו, כאלה שהוא שר כדי להראות שהקטלוג שלו כזמר מזרחי בלבד היה טעות. הייתה בו יכולת לשיר כל טקסט, בכל סגנון, ואהבה גדולה למוזיקה שהשאירה אותו בחיים.
מותו של ישי לוי הוא עוד אבן שנפלה בתרבות הישראלית, בחומה של דור המדבר ההוא של שנות ה-80, שחצה את הרוביקון רק כדי לראות אחרים קוטפים במקומו את הפירות. דור שנלחם שישמיעו אותו והמשיך להקליט גם אחרי שחצה את גיל 60. ישי המשיך למלא אולמות גם היום, מלווה בקהל שהולך איתו דרך. הוא אהב את הקהל שלו, כיבד אותו, והותיר להם מורשת מוזיקלית מפוארת שמלווה אותו בשמחות, בכאב, ביום ההולדת, בחתונות ובחיי היומיום, שלא תימחק לעולם.
