נדמה כי מעטים זוכרים שגרסת 1991 של "פסגת הפחד" היא עיבוד מחדש לסרט שיצא כמעט 30 שנה קודם (ומתבסס על ספר). הבימוי של מרטין סקורסזה, ההופעה המצמיתה של רוברט דה נירו בתור הנבל הפסיכופת מקס קיידי והגילוי של ג'ולייט לואיס בתפקיד של נערה מתבגרת הפכו למודל של מותחן פסיכולוגי מוצלח ומצליח - וגם צייטגייסט תרבותי, כולל פרק מחווה של "משפחת סימפסון".
"פסגת הפחד" - טריילר
(באדיבות אפל TV פלוס)
המיתולוגיוּת של "פסגת הפחד" המחודש לא הרתיעה את אפל TV פלוס מלהפוך אותו לסדרה שנמשכת במצטבר כמעט עשר שעות, פי חמישה מהסרט של סקורסזה. המרוץ המתיש אחר מותגים קיימים (או בעגה מקצועית: IP, ראשי תיבות של Intellectual Property) לא נפסק אף פעם, ו"פסגת הפחד" כבר הוכיח את עצמו ואפילו יותר מפעם אחת. קבלת הפנים החיובית של "בחזקת חף מפשע" ב-2024, שישב על אותה משבצת - מותחן פופולרי מהניינטיז - רק חיזקה את הביטחון של אפל, שהצופים והצופות לא יסרבו לצאת לסיבוב נוסף בשדה חרוש, בתנאי שהמכונית שתיקח אותם תהיה חדשה ונוצצת.
3 צפייה בגלריה
הוראת בימוי: תחשוב שמשפחת באודן היא מדינת ישראל. חוויאר ברדם, מתוך "פסגת הפחד"
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
ואכן, "פסגת הפחד" 2026 לא חוסכת באמצעים: עם ברכת הדרך של סקורסזה וסטיבן ספילברג כמפיקים, יוצר האימה ניק אנטוסקה ("ערוץ אפס", "האקט") אסף סביבו כמה שחקנים ושחקניות ברמה גבוהה, בראשם איימי אדמס, פטריק ווילסון וחוויאר ברדם שנכנס לנעליו של דה נירו בתפקיד קיידי האיום. לצדם גם שחקני ושחקניות משנה מוערכים, כגון CCH פאונדר הנפלאה ("המגן") וג'יימי הקטור, לנצח מרלו מ"הסמויה".
ברוח פרויקטים דומים, העלילה שונתה ועודכנה כך שתתאים לימינו: אדמס מגלמת את אנה באודן, מי שהייתה הפרקליטה הצעירה שייצגה את קיידי שנאשם ברצח אשתו. היא שכנעה אותו לקחת עסקת טיעון שנויה במחלוקת בזמן שניהלה רומן עם התובע בתיק, טום באודן, שאותו מגלם ווילסון. מעבר לניגוד העניינים, אנה גם הייתה מאורסת לגבר אחר, בהיריון ועם נטייה לא לתת לזה להפריע לה לשתות, כך שכל התקופה מאופיינת בהליכה על הקצה המוסרי, כהכנה לקראת העונש שיגיע 17 שנים אחר כך, דווקא כשהמשפחה שהשניים בנו חזקה ועשירה. ראיה טרייה תביא לשחרורו של קיידי והוא לא שכח, לא סלח ואין לו שום כוונה לנצל את חירותו המחודשת לטובת גינון, סריגה והאזנה לפודקאסטים.
ההתמקמות בזמננו ורוחב-היריעה הטלוויזיוני מאפשרים ל"פסגת הפחד" להוסיף אלמנטים עכשוויים לרעיון המקורי, כגון האובססיה התקשורתית לעלילות פשע-אמיתי סנסציוניות והפופוליזם של מערכות האכיפה בהקשר הזה. בהתאם, דמותו של קיידי הרשע נכתבה באופן יותר מתעתע ועתיר-רבדים: הוא נותר סיוט מרושע שאפילו השטן לא היה מסוגל לברוא מרוב אימה, אבל קשה למלא עשרה פרקים בלי למלא אותו בתכנים נוספים – למשל היכן גדל, מה עבר עליו בכלא והאם גם לו יש שדים שרודפים אחריו - שישפכו אור על הנסיבות שהובילו אותו עד הלום. וכדי שהנקמה תוגש בטמפרטורה של איסלנד בחורף, הוא מסחרר ומתמרן את משפחת באודן ולא רק מחכה לה בפינה עם מצ'טה.
לא מפתיע שהמרוויח הגדול מהסיטואציה הוא ברדם, שחקן שכבר נעץ שיניים בדמויות נבלים זכורות מאוד (ב"ארץ קשוחה" ו"סקייפול") ומקס קיידי שלו הוא מעין רמיקס של כולם, לצד כמובן קיידי של דה נירו ורוברט מיצ'ם לפניו. האינטנסיביות שלו אף מתלבשת בכל הכוח על המבע הטלנובלי-טראשי במתכוון של הסדרה (מהשימוש בצבעים גרוטסקיים ועד הפסקול הבומבסטי ברגעי ה"אמאל'ה"), עד כדי אובדן שליטה וסצנות שמעלות תהייה, שמא הוראות הבימוי שניתנו לברדם היו "תחשוב שמשפחת באודן זאת מדינת ישראל". גם אדמס קצת גולשת לעתים יחד עם המבטא הדרומי של הדמות ממחוזות הריאליזם לאזורי אופרת הסבון.
ובכל זאת, ועל אף שמוטב היה לקפל את העסק גם בשישה פרקים ובוודאי שלא בעשרה, הסדרה רוב הזמן עובדת מאותה סיבה שנוצרה מלכתחילה: המשיכה לסיפורים שמבוססים על חטא קדמון שנקבר עמוק תחת ארמון מחול, שאין לו אלא להתפורר בשנייה שיגיע גל רציני ונחוש מספיק. בדרכה המוגזמת ועתירת הפיתולים המפוקפקים, "פסגת הפחד" אינה פסגת היצירה אך היא שומרת על הנוסחה וגם לעתים מציעה לה פרשנות משל עצמה. בעוד כמה שנים כנראה שנתכנס שוב כדי לבדוק אם אפשר לסחוט מהלימון הזה אפילו יותר.
