מכל הז'אנרים בעולם, נדמה שזה שמגיש לנו את סיפורי המאפיה הוא מלכודת הקלישאות הגדולה מכולן. קשה עד בלתי אפשרי להיחלץ מהן. האנגרים אפלוליים, בוס כריזמטי וקר רוח, שוטר מושחת, קוד של כבוד שנשבר ברגע הלא נכון ודקלומים סמי-שנונים של תובנות קיומיות רגע לפני שהאקדח מעשן. הטלוויזיה כבר הוכיחה שאפשר לכתוב סדרות מאפיה ולא ליפול בפח, סדרות כמו "הסופרנוס" ו"פיקי בליינדרס" הוכיחו שהטכנולוגיה קיימת, אבל הרוב המכריע של סדרות המאפיה יחזרו תמיד לאותה מסילה עגומה של פאסט פוד טלוויזיוני. גבב בלתי נגמר של גופות, איברים ודם ומתח מאולץ בעקבות משהו אלים שאולי יקרה כי איזה מאפיונר נעלב. באמת שאין צורך לחזור על הכול, הייתם שם, עשיתם את זה.
"כנופיית הווסטיז" - טריילר
(באדיבות MGM+)
היוצרים של "כנופיית הווסטיז" (שעלתה אתמול ב-yes, HOT ו-FreeTV), כריס ברנקאטו ומייקל פיינס, נשבעים שהפעם זה יהיה אחרת. הסיבה היא המאפיה שנבחרה לעמוד במרכז הסדרה החדשה שלהם, להלן המאפיה האירית בניו יורק של שנות ה-80. הם מתעקשים ש"כנופיית הווסטיז" (The Westies) תעניק "זווית ייחודית" על ניו יורק בתקופה ההיא. התחקיר שלהם העלה שהמאפיה האירית בעיר אומנם שיתפה פעולה עם אחותה האיטלקית, גמבינו, אבל הייתה הרבה יותר משוחררת שכללי ברזל ובירוקרטיה מאפיונרית לא הכבידו עליה ולכן היא הצליחה להתרומם ולנגוס לעצמה נתחים הרבה יותר גדולים מגודלה היחסי. בעצם זאת הבטחה לסדרת מאפיה פרועה יותר, לא ממוסדת ובעיקר שונה מהסטנדרט המקובל בשוק.
יש סיבה סבירה להאמין לברנקאטו ופיינס, שזאת הפעם השלישית שהם משתפים פעולה ביצירה מהסוג הזה. ברנקאטו היה השואוראנר, יוצר ואחד הכותבים המרכזיים ב"נרקוס", דרמת פשע שמבוססת על הסיפור האמיתי של קרטלי הסמים בקולומביה והמרדף אחרי פבלו אסקובר. אחר כך הם עבדו יחד ב"סנדק של הארלם", עם הסיפור של באמפי ג'ונסון, ראש ארגון הפשע של הארלם בשנות ה-60, ועל "הוטל קוקאין", שפשפשה בביוגרפיה של מלך חיי הלילה, רומן קומפטה, ובמלחמות הסמים של מיאמי בסוף שנות השבעים. אפשר להגיד ש"כנופיית הווסטיז" היא הפרק השלישי בטרילוגיה הזאת, שמן הסתם תתרחב בעתיד.
אלא שכוונות לחוד ומעשים לחוד. למרות ההבטחה השיווקית למאפיה פרועה, כאוטית ולא צפויה, בפועל התוצאה על המסך היא עוד מאותו הדבר. אותן מניירות של דרמות גנגסטרים לפי התנ"ך של סדרות וסרטי מאפיה. נהדר לחובבי הז'אנר שנהנים מצפייה אוטומטית, שאוהבים לטבוע באוקיאנוס של טסטוסטרון, מאבקי כוח גבריים וסיגריה בזווית הפה. וכן, גם עשוי היטב ובעיקר מלוהק לעילא, אבל אחרי ש"הסופרנוס" הפכה את המאפיונר הראשי לאיש חרדתי שרב עם אמא שלו והולך לפסיכולוגית, או "פיקי בליינדרז", שהחזירה את האחים שלבי מוכי פוסט-טראומה מהשוחות בצרפת לרחובות ברנינגהאם כשכבר לא היה להם מה להפסיד, כמה ז'יטוני-זמן מוכן אדם לשים על איומים מרומזים, מכות ומאבקים על פרוטקשן, גם אם הם משוחקים על ידי עילויים?
ג'יי קיי סימונס ("וויפלאש", "מקביל") הוא איימון סוויני, המנהיג של האירים המשוגעים בהלס קיצ'ן. הוא הצליח לשים יד על הסכם לפיו הכנופייה האירית שלו תקבל נתח מפרויקט בנייה יוקרתי בעיר, וכדי לא לעצבן את האיטלקים, שמיוצגים בעיקר על ידי ג'ון גוטי השאפתן (האמיש אלן-הדלי), מי שיהפוך לאחד מראשי המאפיה הידועים. הוא מנסה לשתף איתם פעולה. לצידו נמצא הסגן שלו, ג'ימי רוארק (טום בריטני, הכומר ויל מ"גרנטצ'סטר"), בחור מפוכח ומתון, כמעט חמוד מכדי להיות מאפיונר שתמיד עושה את הדבר 'הנכון'. מערכת היחסים של ג'ימי עם ברידג'ט (שרה בולגר) היא אחד העוגנים החזקים של הסדרה והמפרצים הכמעט יחידים שבהם אנחנו לא מקבלים לפרצוף קלישאות מאפיה.
משחזרת באופן מדויק ודי מרהיב את שנות ה-80 בניו יורק. מתוך "כנופיית הווסטיז"
(צילום: Brooke Palmer/MGM+ באדיבות yes)
בצד של החוק פועל השוטר גלן קינן, מהמר ושתיין חלש אופי (טייטוס ווליבר) וסוכנת ה-FBI ברדי פולק (ג'סיקה פרנסס דוקס), שמנסה להפיל את משפחת גמבינו ומגייסת לטובת העניין של גלן. כולם יחד מרכיבים את "כנופיית ווסטיז" שמשחזרת באופן מדויק ודי מרהיב את שנות ה-80 בניו יורק ומגייסת את כל הכריזמה והכישרון של השחקנים המובילים שלה כדי להפוך אותה לשווה צפייה. אבל כל אלה מספיקים רק כדי להשאיר את "ווסטיז" בנישה המתסכלת משהו של סדרה עשויה היטב אבל לא סוחפת או מעניינת, מהסוג שגורם לך לקוות שהתסריטאים לא כתבו אותה עם אקדח מכוון לרקה, ושאם הם עצובים, הם לפחות מנגבים את הדמעות שלהם עם הרבה שטרות של כסף.
