לאורך 41 פרקים וכמעט עשור על המסך, "דברים מוזרים" התקשתה לאזור אומץ ולהרוג דמות חשובה באמת. כן, מותו של אדי שבר לבבות בסוף העונה הרביעית; חלק מהצופים הזילו דמעה גם עבור בילי - אחיה האגרסיבי של מקס; וכמובן שמותו של בוב, בן זוגה של ג'ויס (וינונה ריידר), לא היה קל לעיכול. אבל אף אחת מהדמויות המרכזיות באמת לא שילמה מחיר סופי. אפילו אצבע לא אבדה. וכשאנחנו רגע לפני שידור הפרק האחרון, מחר (חמישי) - נדמה שכבר ברור: הפעם, החסינות עומדת לפוג.
"דברים מוזרים", עונה 5 - טריילר
(באדיבות נטפליקס )
ברשתות החברתיות נטען שיוצרי הלהיט הנטפליקסי, האחים מאט ורוס דאפר, הבטיחו "חמישה מתים" מקרב הדמויות הראשיות. מדובר כמובן בפייק־ניוז שלא קרה מעולם, אבל כמו בכל סדרה שמכבדת את עצמה - פרידות קשות בהחלט על הפרק. בזמן שברשת מתחננים שסטיב (ג'ו קירי) ודסטין (גאטן מאטרצו) ייצאו מזה בחיים, ואפילו רץ שיר ויראלי על בסיס Mr. Sandman (שמושמע בקרדיטים של הפרק השני בעונה הנוכחית) עם המילים: Mr. Vecna, please don't kill Steve - הגיע הזמן לדרג את הדמויות: מזו שתגרום לנו למרר בבכי אם תמות, ועד לזו שאנחנו מוכנים להקריב בלי יותר מדי נקיפות מצפון, למען הצלת העולם - והוקינס.
אזהרה - ספויילרים לפניכם.
דסטין הנדרסון
עם כל הכבוד לסטיב (ויש כבוד), מוות של דסטין הוא משהו שפשוט לא נצליח להכיל. המוח של החבורה, זה שמערכות יחסים אף פעם לא מסתדרות לו - הוא רצה את מקס ולא זכה בה, ואיבד את אדי שהקריב את עצמו למענו – הופך אותו, לצערנו, לחשוד מיידי כדמות הטרגית שממנה ניאלץ להיפרד.
אבל גם אם הוא כבר לא הילד החמוד עם שיני החלב שפגשנו בעונה הראשונה, ובעונה הזו האובדן של אדי מוציא ממנו לא פעם מתבגר מרגיז וכעוס - דסטין הוא הדבק של הסדרה. הטרגיות שבו היא בדיוק מה שמכמיר לב וגורם לנו לאהוב אותו כל כך, והקשר שלו עם סטיב הוא אולי מערכת היחסים היחידה שעוד באמת חשובה לנו כאן. אם הוא לא יזכה ל"סיפור שלעולם לא נגמר" - אנחנו כבר מעדיפים לכבות את הטלוויזיה.
סטיב הרינגטון
סטיב, סטיב, סטיב. מר וקנה, בבקשה אל תהרוג את סטיב. כמו שמסביר השיר הוויראלי, סטיב הוא דמות שבהחלט היה אפשר להרוג כבר בעונה הראשונה: הבן זוג הקצת רעיל של ננסי, שמשתף פעולה עם החברים שלו שמקללים אותה כשהיא נעלמת - רגע לפני שהיא מצילה את הוקינס, ושובר לג'ונתן את המצלמה כאחרון הבריונים. אבל מאז עברנו יותר מדי, סטיב. היום זה פשוט לא בא בחשבון שייקחו אותך מאיתנו.
במקום להמשיך בקו העלילה הוומנייזרי של ספורטאי תיכון צפוי, סטיב הפך לאמא של החבורה. הוא הדמות הכי עגולה בסדרה, זו שעברה את תהליך ההתבגרות הכי מתוחכם והכי יפה. במקום לנצח במכות ולעבור מאישה לאישה, סטיב שלנו מקבל את רובין כמו שהיא והופך לחבר הקרוב שלה, ומפתח ברומנס בלתי נשכח עם דסטין - כזה שרק הולך ומשתבח עם הזמן. תעזוב את ננסי, סטיב. אנחנו מאחלים לך עתיד שקט, שישה ילדים, בתוך ואן אחד בדרך לשום מקום.
רובין באקלי
רובין היקרה, בגילומה של הנפו-בייבי האהובה עלינו מאיה הוק, הצטרפה אלינו רק בעונה השלישית - וכמה טוב שזה קרה. היא הדמות הכי מצחיקה בסדרה, האתנחתא הקומית שאנחנו זקוקים לה בכל רגע מפתח, ובעיקר הוכחה שאפשר להכניס דמות חדשה בלי שזה ירגיש מאולץ.
היא אמיצה, לא מוותרת על האמת שלה ולא מפחדת להיות מי שהיא, גם באייטיז - ימים שבהם להט"ביות הייתה מוקצה - אבל היא אף פעם לא מנותקת מהסביבה. בין אם זה בפיתוח חברות אמת עם סטיב, בפיצוח הקוד של המרגלים הרוסים או בשליחת רמזים דרך תוכנית הרדיו "רוקין' רובין" - מדובר בדמות חכמה, חריפה ומדויקת. ובתכלס? אין שום סיבה שתהרגו לנו אותה.
מקס מייפילד
לאורך כל העונה הרביעית הכנו את עצמנו לאפשרות שנאבד את מקס (סיידי סינק), עוד הצטרפות מאוחרת לסדרה שאפשר רק לברך עליה. אחרי מות אחיה החורג, מקס נפלה למקומות חשוכים, ושם וקנה מצא אותה וניסה להפוך אותה למוות הרביעי שייחריב את הוקינס וימזג אותה עם ה-Upside Down (העולם ההפוך).
אבל מקס וקייט בוש שרדו את הכול. הן רצו במעלה הגבעה, גילו נחישות מול וקנה וחזרו אלינו, אל העולם האמיתי. נכון, מקס סיפקה גם את אחת הסצנות הכי בלתי נסבלות בעונה החמישית: היא לקחה את הולי (אחותם הקטנה של מייק וננסי) איתה למסע שסיכן אותה מאוד, גילתה לה רק בסוף שתצטרך למצוא את הדרך החוצה לבד, ובסצנה ארוכה מדי לא רצה אל עבר היציאה - וגרמה לכולנו לצרוח על הטלוויזיה "תברחי כבר!".
ועדיין, יש לנו רגשות למקס, הסצנה שלה לצלילי Running Up That Hill היא האיקונית ביותר בסדרה (לפני שהמשיכו לטחון את השיר הזה גם בעונה הנוכחית). ואם היא לא מתה עד עכשיו - לא מגיע לה כבר לשרוד עוד קצת?
ג'ויס באיירז
צריך להודות על האמת: ג'ויס - אמא של וויל וג'ונתן - הייתה בהתחלה דמות קשה. הגינונים שהלבישה עליה וינונה ריידר (שהשם שלה בוודאי משך אנשים לצפות) היו לעיתים כבדים מדי, והיא הפכה לאישה שנדמה שהיא משתגעת בחיפושים אחר בנה הקטן שנעלם אל הלא-נודע. הצעקות, החרדה, חוסר האמון של הסביבה - כל אלה הפכו אותה כמעט לקריקטורה של אם היסטרית, כזו שקל לפקפק בה.
מאז ג'ויס עברה תהליך רציני. היא למדה לשחרר מעט את הלחץ על הבנים, לסמוך עליהם, ובעיקר להפוך למבוגר אחראי שאפשר לא רק להישען עליו - אלא גם לעבוד איתו. בסופו של דבר, זו דמות שקל להזדהות איתה: אם שמסרבת לוותר, מבוגרת שמקשיבה, וכמעט היחידה בסדרה שלא מזלזלת בילדים אלא מאמינה להם באמת. אז כן, יהיה די חבל להיפרד ממנה.
מייק וילר ולוקאס סינקלייר
הגענו לשלב ברשימה שבו מוצגות דמויות שכבר נדע איך להתמודד עם המוות שלהן. עם ההגעה אל הפרק האחרון, בכנות, כבר לא כל כך אכפת לנו מקווי העלילה של מייק (פין וולפהארד) ולוקאס (קיילב מקלאפלין). לכן גם לא ראינו צורך להפריד ביניהם לקטגוריות שונות: אם ניפרד מהם בעונה הזו, זה יהיה עצוב - אבל נסבל.
בעונה האחרונה השניים הפכו בעיקר לבני הזוג של אילבן ומקס, עם מעט מאוד אופי או קונפליקט משל עצמם. הם הבנים בחבורה שהם לא וויל ודסטין, הם כבר לא באמת מניעים את הסיפור. כן, זה יהיה מוזר וכואב להיפרד מילדים שליווינו מאז שהיו קטנים, אבל כשהלב כבר הושקע בדמויות אחרות - יש פרידות שיכאבו הרבה יותר.
ג'ונתן באיירז
אם היינו מדברים לפני שלושה פרקים, יכול להיות שג'ונתן (צ'ארלי היטון) היה מוצא את עצמו במקום אחר ברשימה. משולש האהבה שלו עם ננסי וסטיב ניסה להיות חלק אינטגרלי מהעלילה - גם אם לא תמיד בהצלחה - והצורך בסגירתו היה ברור. להרוג אחד משלושתם היה מרגיש כמו פתרון עצלני מדי מצד הכותבים.
עכשיו, אחרי שהמשולש נסגר בדרך מתוחכמת יותר, כשננסי וג'ונתן חשבו שהם עומדים למות מטביעה בנוזל לבן ומגעיל שהוציא מהם את כל האמת והוביל אותם לפרידה כנה ובוגרת, וגם וויל, אחיו הקטן, כבר הפך לבוגר ועצמאי - אנחנו מרשים לאחים דאפר להתפרע. מבחינתנו, ג'ונתן כבר די סיים את תפקידו בסיפור.
ג'ים הופר
שלא תבינו לא נכון - אנחנו אוהבים את הופר (דייוויד הארבור). מדובר באיש שאיבד הכול, היה יכול בקלות להפוך לדמות קשה וממורמרת, אבל בחר אחרת: הוא מגלה את הצד האבהי שבו, ושומר על כולנו. כן, היו רגעים לא פשוטים - למשל כשהתערב בקשר של מייק ואילבן - אבל אין לנו ספק שהכול נעשה מכוונות טובות. לפעמים רגשות פשוט גורמים לך לפעול קצת עקום.
ובכל זאת, הופר ממוקם גבוה ברשימה הזו. ולא, זה ממש לא בגלל הדברים הקשים שפרסמה לילי אלן על מערכת היחסים שלה ושל הארבור באלבומה החדש, שגרם לנו לראות אותו השחקן עצמו באור אחר. הוא כאן כי אם צריך להקריב מישהו - הגיוני שזה יהיה הוא. כל כך הגיוני, שהוא כמעט כבר הקריב את עצמו. הופר הוא הגבר החסון, השריף של העיירה, האיש שיעשה הכול למען האנשים שהוא אוהב - ואם ללכת, אז שילך כמו גיבור.
ננסי וילר
הגיע הזמן להוציא את כל הרעל ולצעוק "בולשיט". ננסי וילר - העיתונאית החוקרת, אחותו של מייק, מושא האהבה של סטיב וג'ונתן - היא פשוט דמות בלתי נסבלת.
היא משחקת בלב של שניים שבאמת אוהבים אותה, היא הפכה מדמות פמיניסטית לכזו שסובלת משיגעון גדלות מתמשך (ומבעיית שתיה קלה) ועכשיו היא גם עשתה מעשה פזיז שמסכן, הלכה למעשה, את כל העולם.
אז ננסי, יקירתנו, לכי תצילי את אחותך הולי - וניפרד כידידות. לא נתגעגע.
חשוב להזכיר
רגע לפני שאנחנו מגיעים אל שני השמות שיחתמו את הרשימה הזו, וכשהשקעה רגשית של עשור תגיע אל סיומה, רצינו להקדיש רגע לשתי דמויות שלא הוזכרו עד עכשיו. הולי ואריקה אמורות היו להגיע לכאן כבר מזמן - אבל אנחנו מאמינים באמת ובתמים שנפגוש את שתיהן בצד השני, שלמות ובריאות.
אריקה סינקלייר (פראיה פרגוסון) היא דמות מעולה, אולי מהמעולות בסדרה כולה: זו שמספקת את ההערות הכי חדות, מציפה את האבסורד, שמה זרקור בדיוק על מה שחשוב ותמיד בהומור. ועדיין, היא לא דמות מרכזית מספיק כדי להצדיק הקרבה אמיתית בסוף הדרך.
ובמקביל, הולי וילר (נל פישר בעונה האחרונה) - הילדה החמודה שרק בעונה החמישית הפכה לדמות של ממש - היא פשוט מקרה שאי אפשר לשאת. נכון, על הנייר היא מועמדת פוטנציאלית רצינית, במיוחד כשהיא עדיין באחיזתו של וקנה, אבל אנחנו מסרבים להאמין שליוצרי דברים מוזרים יש את הבושה פשוט להיפטר מילדה בלונדינית קטנה עם קוקיות.
אילבן
כן, אמרנו את זה - אנחנו מוכנים להקריב את אילבן (אל/ג’יין, מה שתבחרו זה בסדר). זה לא נובע משנאה לדמות, ואפילו לא מסלידה קלה מהפרסונה האקסטרווגנטית שהיא מילי בובי בראון - שתאמרו עליה מה שתאמרו, היא אחת השחקניות הטובות בסדרה.
את הפרק הקודם עזבנו כשאילבן מבינה שהיא אולי תיאלץ להקריב את עצמה כדי להחזיר את השקט לעולם, פעם אחת ולתמיד. אילבן, הגיבורה הראשית של הסדרה - וסוג של גיבורת-על - היא דמות שכבר מהרגע הראשון התכוננו לאפשרות להיפרד ממנה. מאז ומתמיד ריחפה גם השאלה האם בכלל יש לה מקום בעולם הזה, והאם תוכל אי-פעם לחיות חיים נורמליים בזמן שהממשלה והצבא רודפים אחריה בלי הפסקה. כשהיא יוצאת לקרב אחרון, כמו שאומר לה הופר בטיזר לפרק הסיום, יש סיכוי לא רע שהיא לא תחזור - וזה יהיה רגע שאפשר להעריץ, במקום לבכות עליו.
וויל באיירז
לפעמים צריך לסיים דברים בדיוק במקום שבו הם התחילו - ובמקרה של "דברים מוזרים", התשובה היא וויל ביירז (נואה שנאפ). סוף כזה יהיה סוף מתבקש, כזה שקשה מאוד לכעוס עליו.
וויל הוא דמות טרגית: החיים מעולם לא היו קלים עבורו. הוא מאוהב בחברו הטוב מייק, נאלץ לחיות שנים בארון עד לפרק הקודם - שזכה להרבה תשומת לב, אבל גם לביקורות לא מחבקות סביב סצנת היציאה שלו - והוא מעולם לא באמת הצליח להשתחרר מה־Upside Down שבו נכלא כבר בפרק הראשון של הסדרה.
אבל בעונה הזו וויל עובר תהליך. הוא מתבגר, נפתח, לרגע אפילו נהנה מכוחות העל שניתנו לו - ואז חוזר אל רגשות האשם שממשיכים לרדוף אותו כילד הראשון שנלקח. כן, כל זה יכול להיראות כמו התחלה של חיים חדשים; אבל בעולם הטלוויזיוני, זה מרגיש הרבה יותר כמו סיום. וויל השלים את המסע שלו - ואם צריך להיפרד ממישהו, זה המקום שבו זה פשוט נכון.
