עשור אחרי שעלה לעונה אחת ברשת, פורמט הריאליטי "ארבע חתונות" מוצא את הבית הטבעי שלו בכאן, לצד אחיו מלא שמחת-החיים "בואו לאכול איתי". כן, זה הזמן הזה בשנה שבו אנחנו מתכנסים סביב המסך כדי לחגוג את הקטנוניות מבלי להתנצל. ומה יותר הגיוני מאשר לשחרר את זאבי ההשחרה הפנימיים שלנו מול מוסד שעצם העובדה שהוא עדיין מתקיים היא נס בפני עצמה? ערכים מתעדכנים, משפחות מסתדרות בקומבינציות מורכבות, אחוזי הגירושים כבר נושקים ל-30, אבל החתונה, כמו סדר עולמי נצחי – אולם, קייטרינג, שמלה, די-ג'יי, סידורי פרחים בשווי משכנתא - עדיין בועטת, בעיקר בחשבון הבנק של הזוג הצעיר.
"ארבע חתונות" – הצצה
(צילום: באדיבות כאן 11)
האמת היא שלעומת "בואו לאכול איתי", "ארבע חתונות" מציעה תשתית הרבה יותר פוריה לטינופים. הרוב המכריע של הכלות שנבחרו הן מן הסתם משוגעות לדבר, שחלום הנסיכה/כלה בוער בהן בעוצמות מסעירות. זה לא מזיק שהן גם לוקות בגוון עדין, כמעט בלתי-מורגש, של רצון לשלוט בסיטואציה - ואני חלילה לא מניחה את המגדר שלהן, כמובן, כי יש גם חתונת גייז שמן הסתם תספק לא פחות דרמה. הסתירה הבלתי-פוסקת הזאת, בין האירוע המאושר ובין הלחץ שהוא מביא, המתח שהוא גורם, הכסף שהוא עולה וההשלכות הבלתי פרופורציונליות שלו על הדימוי העצמי של הכלות – בואו נהיה כנים, לרוב מדובר בנשים, לגברים לא אכפת מה קורה – הוא מתנת אבסורד שלא מפסיקה לתת.
2 צפייה בגלריה
"בואו לאכול איתי" היא כמו "סוכן תרבות" ליד מה שהולך פה. מתוך "ארבע חתונות"
(צילום: באדיבות כאן 11, ארמוזה הפקות)
התוצאה היא ארבע חתונות בכל שבוע, הספק שבכל סיטואציה אחרת היה גורם לכם להתחרט על היום שבו בחרתם לייצר קשר אנושי כלשהו, אבל עכשיו אתם זוכים לחוות כל אחת מהן עם עוד שלוש נשים שמבינות עניין, מחפשות על מה להתלונן וכיף איתן במסיבות, בעיקר אם אלו לא המסיבות שהן ארגנו. כל זה, מבלי שנאלצתם לכתוב אפילו צ'ק אלקטרוני אחד. הכלות שמשתתפות בתוכנית יתבקשו (ויענו בשמחה שהיא לרוב שמחה לאיד) לנקד את החתונות שהשתתפו בהן על בסיס שלל קריטריונים. הזוכה במירב הנקודות תגרוף ירח דבש מתוק בלוקיישן כלשהו, שאותו היא תוכל לתכנן עד זרא בזמנה החופשי.
2 צפייה בגלריה
אז תאילנד או המלדיביים? אה, במלדיביים כבר לא אוהבים אותנו. אז תאילנד. מתוך "ארבע חתונות"
(צילום: באדיבות כאן 11, ארמוזה הפקות)
להוציא את חילופי הכוחות בעמדת הקריינות והתסריט (הפעם זאת שחר סגל על התסריט של הקריינות ושירה נאור על הקריינות עצמה), "ארבע חתונות" שומרת באדיקות על המבנה שלה, שמבוסס על פורמט בריטי בשם Four Weddings, ובצדק. מה שלא שבור, לא מתקנים. אז נכון, הגרסה הבריטית יכולה להרשות לעצמה ללכת הרבה יותר רחוק: החתונות שהיא מציגה מופרעות יותר, בקונספטים יותר מופרכים והשקעות קיצוניות, החל מחתונת זומבים ומופעי קרקס, דרך חתונות גותיות או ויקטוריאניות, ועד לוקיישנים כמו גן חיות או טירות עתיקות.
ישראלים לא ניחנו, למרבה הצער, בדמיון ובמרחבי פעולה שמאפשרים להפוך את החתונה לאגדה. אצלנו הכל ממוסגר בסוף בשאלה האם הייתה מוזיקה מזרחית והאם האוכל היה יווני. אבל הנתון הזה, למזלנו, לא פוגם בכישרון הישראלי החשוב ביותר: להשמיץ, להשמיץ, להשמיץ. וכשממוקדים במטרה ומסורים אליה, תמיד מוצאים על מה לטנף (התלונה המפורסמת בבריטניה היתה שהפירה היה חלק מדי, בשעה שהמתלוננת אוהבת את הפירה שלה עם גושים). ומי יודע, יש סיכוי שאפילו תלמדו איזה דבר או שניים על הדרך (מי ידע שהדרך לחופה עוברת דרך אינקוויזיציה שנקראת "מתיחה"?). אז תכינו את הרבע עוף, אל תאכלו יותר מדי סלטים כדי שלא תתמלאו, ובואו להתקרחן ברחבת הריקודים. מזל טוב!
