העיירה פארק סיטי שבמדינת יוטה נמצאת יותר מ-2,000 מטרים מעל לפני הים, כך שהאוויר בה דליל בחמצן, והטמפרטורות בה יורדות הרבה מתחת לאפס. למרות זאת, בכל חורף נוהרים למקום רבבות תיירים חובבי סקי ופושטים על המדרונות המושלגים של ההרים סביב. השבוע יצטרפו אליהם אלפי במאים, תסריטאים, מפיקים ושחקנים מרחבי ארצות הברית והעולם כולו. כבכל שנה הם יתייצבו בפסטיבל סאנדנס ויחגגו את פתיחתו ביום חמישי בקור מקפיא של מינוס של 8 מעלות. זה קורה בכל חודש ינואר, אולם האיחוד הנוכחי יהיה האחרון במגרש הביתי שאירח את האירוע מאז 1981. בשנה הבאה סאנדנס יתקיים בעיר בולדר שבמדינת קולורדו הסמוכה, מעונו החדש של הפסטיבל שמשנה מקום, ומקווה שגם משנה מזל על רקע מותו של מייסדו השחקן רוברט רדפורד בספטמבר האחרון, והשמועות על מותו של הקולנוע העצמאי האמריקני.
15 צפייה בגלריה
מתוך Knife: The attempted murder of Salman Rushdie, Gallerist, Run Amok
(צילום: Sundance Film Festival)
בין אלה שיעלו לרגל לפסגת הקולנוע העצמאי האמריקני, אפשר לזהות גם את הבמאי הישראלי משה רוזנטל, שנדד כ-12 אלף קילומטרים מישראל כדי להציג בבכורה את סרטו החדש "עצמאות" - הדרמה התקופתית המקסימה של הקולנוען הצעיר. רוזנטל פרץ לתודעה לפני שלוש שנים עם בכורת הבימוי המבטיחה שלו "קריוקי" - שליווה בני זוג מבוגרים וגילוי מיני מאוחר שנובע מיחסי שכנות טובים. הקו הרגיש, האינטימי והחושפני, אבל המאוד לא נצלני של רוזנטל, מיושם גם ב"עצמאות" שעלילתו מלווה התבגרות של נער במהלך האייטיז והניינטיז בצל אכזבה ואימה אישית בתוך המשפחה, על רקע מגיפת האיידס. אסי כהן, עידו טאקו והנער יאיר מזור יתלוו לרוזנטל שביים וכתב, כחלק ממשלחת ישראלית לא קטנה בפארק סיטי המושלגת - ומתוך תקווה שהטמפרטורות סביבם יישארו נמוכות, בלי התלהטות יתר על רקע המצב הפוליטי.
העובדה שסרט מתוצרת הארץ מתקבל לתחרות העליליתית הבינלאומית של סאנדנס, אירוע המזוהה עם האגף הפרוגרסיבי בארצות הברית, הוא לא עניין של מה בכך. ההזמנה מטעמם של מנהל הפסטיבל יוג'ין הרננדז והאוצרת קים יוטאני מעידה לא רק על איכויותיו הקולנועיות של הסרט, אלא גם על כך שהוא שומר מרחק ביטחון מסוגיות פוליטיות בוערות במזרח התיכון, אבל לא שומר נגיעה מנושאים הקרובים ללבם של המארגנים: התבגרות מינית והקהילה הלהט"בית. בסביבה טבעית של פעילים פרו-פלסטינים, השילוב של "עצמאות" הוא פוטנציאל לכאב ראש רציני עבור ההנהלה, עם היערכות מיוחדת של אנשי אבטחה ונציגי יחסי ציבור. סיבה לדאגה? לא בטוח. יש בין באי הפסטיבל כאלה הטעונים בעוינות וחשדנות כלפי ישראל, אבל כמה מהם יטרחו לכלות את זמנם בהפגנות זניחות בשלג? כך או כך, תשומת לב אף פעם לא מזיקה, בטח בזירה הבולטת ביותר של הקולנוע האמריקני העצמאי.
רוזנטל וצוותו אינם הישראלים היחידים שיגיעו לפארק סיטי באופן רשמי ולא רשמי. ניצן מג'ר, שחיה ועובדת בברוקלין תחת השם NB Mager, אף השתלבה בתחרות העלילתית האמריקנית עם Run Amock, גרסה ארוכה לקומדיית ההתבגרות הקצרה שלה מ-2023, בכיכובם של אליזבת מרוול, מולי רינגוולד ופטריק ווילסון.
המפיק רם ברגמן יבקר גם הוא בעיר עם קומדיית הפשע שעזר להביא לעולם, The Only Living Pickpocket in New York, שביים נואה סגאן עם ג'ון טורטורו, ג'יאנקרלו אספוזיטו וסטיב בושמי הוותיקים. ראשי חברת סיפור (SIPUR) גם הם יכולים להתגאות בשני סרטים אמריקניים שבהם תמכו: מותחן האימה Buddy של קספר קלי עם כריסטין מיליוטי, מייקל שאנון, טופר גרייס, קיגן מייקל קי ופאטון אוסוולט, ו-Chasing Summer של ג'וזפין דקר בכיכובה של הקומיקאית איליזה שלזינגר. ואם תרצו, אפשר להזכיר את הבמאי התיעודי המוערך אמיר בר-לב, בן לאב ישראלי, שמאחורי דוקו טיפוס-ההרים המרהיב The Last First Winter: K2, ויוני בלוק שצילם את "לאחוז בליאת", ועומד גם מאחורי הדוקו המסקרן The Oldest Person in the World של סם גרין על האנשים הזקנים בעולם.
מקליפורניה לטהרן
כמובן שהנוכחות הנדירה של יצירה ישראלית בסאנדנס מצריכה איזון בשיווי המשקל הפוליטי העדין והשברירי של תוכנית הפסטיבל. לא מפתיע למצוא בתחרות התיעודית האמריקנית שני סרטים המזוהים עם פלסטין, אבל כן מפתיע שהם מדגימים יותר מכל את הגישה הזהירה שאימצו המארגנים השנה בנוגע לישראל, במיוחד על רקע המלחמה בעזה. כך למשל American Doctor של הבמאית פו סי טנג מתרכז בהיבטים האנושיים של סיוע חיצוני לאוכלוסיה העזתית, דרך שיתוף הפעולה של שלושה רופאים אמריקנים מרקעים שונה. ?Who Killed Alex Odeh של וויליאם לאפי יומאנס וג'ייסון אוסדר הוא דוקו פשע-אמיתי שחוזר לפרשת הרצח של אלכס עודה בקליפורניה לפני 40 שנה, ואשר לא פוענחה באופן רשמי למרות זיהוי החשודים המרכזיים שנמנו על הליגה להגנה יהודית שייסד מאיר כהנא. התחקיר המרשים של היוצרים לקח אותם עד לישראל, אך הם עומדים בפיתוי ונמנעים בהרחבת היריעה למשבר הנוכחי בעזה. ריסון שקשה היה לצפות מראש מיומאנס, הנודע כאקדמאי תומך BDS.
הפקות פלסטיניות מובהקות אין בסאנדנס השנה, אבל סביר להניח שיהיו ברחובות העיר פעילים עם כאפייה בתור צעיף ודגל פלסטיני בידיהם, וכך גם בלא מעט מהסרטים. כך למשל ב-Everybody To Kenmure Street של פליפה בוסטוס סיירה, שמגולל אירוע מתגלגל לאורך יום אחד: התקבצות המונית ספונטנית בשכונה בעיר גלאזגו שבסקוטלנד, בתגובה למעצר מהגר. מפגן אקטיביזם מפואר בזמן אמת, שבמהלכו מונף גם דגל פלסטיני כחלק מהנוף.
All About the Money של הבמאית האירית שינייד או'שיי מעמיק לתוך עולמו המעורער, אפשר להגיד מטורלל, של פרגי קוקס צ'יימברס - הכבשה השחורה של משפחת המיליארדרים קוקס. יורש המיליונרים מתמסר לקומוניזם ופותח על חשבונו קומונה של פעילי שמאל קיצוני במסצ'וסטס, וב-7 באוקטובר אף מצייץ על תמיכתו בחמאס. אולם אחרי מבצע ונדליזם שהוא וחבורתו יוזמים במפעל של חברת אלביט הישראלית, הוא נמלט לתוניסיה, מתאסלם ומאמץ קבוצת כדורגל מקומית, בעוד שבני חסותו נשארים מאחור בהסתבכות מול הרשויות.
בשלב הזה, כבר נמאס לכם אולי לשמוע על ישראלים ופלסטינים במובלעת הפרוגרסיבית של סאנדנס, ואתם בוודאי תוהים ומה עם איראן? ובכן, הפסטיבל כהרגלו נותן במה ליצירה חתרנית מהרפובליקה האיסלמית - וכזו היא הדרמה The Friend's House Is Here של צמד האיראנים הגולים חוסיין קשברז ומריאם אטאי. אחרי סצנת פתיחה שמתרחשת במיצג אמנותי בחלל תצוגה חשאי בטהרן, העלילה ממשיכה כמסע גילוי עצמי של שתי נשים יצירתיות שחיות את חייהן במרחב הציבורי ללא בושה, וללא חיג'אב, עד שאחת מהן נלקחת למעצר. הצילומים נערכו בחשאי מתחת לאפן של הרשויות, והם חושפים מציאות צבעונית שונה לחלוטין משגרת היומיום האפרורית שמוצגת לנו כלפי חוץ, תחת צלו האפל של המשטר. ואם זה לא מספיק, על פי המפיקים, כונן הקשיח עם קובץ ההקרנה הוברח לאחרונה לארצות הברית דרך טורקיה תוך כדי סיכון חיים של איש צוות.
למתקפה על האייתולות וציר הרשע האיסלמי, מצטרף בחפץ-לב גם אלכס גיבני עם סרטו החדש Knife: The Attempted Murder of Salman Rushdie. הדוקומנטריסט הוותיק והמוערך שעמד מאחורי הפקת הדוקו המדובר "תיקי ביבי" על בנימין נתניהו, משחזר את ניסיון ההתנקשות בחיי סלמן רושדי. כזכור, צעיר ממוצא לבנוני בשם האדי מטר הסתער לעבר כותב "פסוקי השטן" בהשראת הפאתווה שהטיל עליו חומייני בשנות ה-80.
סרטים תיעודיים נוספים שעוסקים במזרח התיכון ויוקרנו בתחרות הדוקומנטרית הבינלאומית הם One in a Million של הבמאית הבריטית ממוצא סורי עיטאב עזאם וג'ק מאקינס, המלווים נערה פליטה מסוריה במסע ההישרדות שלה באירופה, וכן Birds of War של ג'נאי בולוס הלבנונית, שעובדת במערכת ה-BBC בלונדון, יחד עם צלם השטח שלה בסוריה, עבד אלקאדר חבאק. השניים תיעדו לאורך שנים את שיתוף הפעולה המקצועי שלהם, אשר התפתח לקשר רומנטי מרחוק, כשברקע סיקור המתקפה האכזרית של בשאר אסד ובני בריתו הרוסים במורדים הסורים.
לא הכל פוליטיקה
ישראל, איראן והמזרח התיכון עומדים בראש סדר העדיפויות שלנו כקוראים בעברית וגם של פעילים פרו-פלסטינים, אבל עם כל הכבוד - במרכז הבמה עומדים הסרטים הגדולים והכוכבים שמעטרים אותם, ויש לא מעט כאלה בסאנדנס השנה. כך למשל במקרה של The Gallerist מאת הבמאית קת'י יאן, שמלגלגת על עולם האמנות באמצעות קאסט ארוך ונוצץ בהובלת נטלי פורטמן כאוצרת גלריה בכנס ארט באזל, ולצדה זאק גליפינאקיס, קתרין זיטה ג'ונס, ג'נה אורטגה, סטרלינג ק. בראון, דיוויין ג'וי רנדולף, דניאל ברוהל וגם צ'רלי XCX, שמתכוונת לפשוט על פארק סיטי. היא מופיעה גם בקומדיה הסקסית I Want Your Sex של גרג אראקי שבה אמנית (אוליביה וויילד) שוכרת שירותיו של מעריץ צעיר כמוזה ממין זכר. זאת ועוד, המוזיקאית הבריטית מככבת בקומדיה המוקומנטרית The Moment שביים איידן זמירי עבור A24, ומוקדשת לה בעודה מתכוננת למסע הופעות בתמיכת צוות הפקה מבולגן - שכולל בן השאר את אלכסנדר סקושגורד ורוזאנה ארקט.
אם להסתמך על מסגרת הפרמיירות שמאכלסת את הסרטים הבולטים בפסטיבל, נראה שהקומדיות עושות קאמבק. בקוטב הסקסי השובב של ההומור הקולנועי בולט Gail Daughtry and the Celebrity Sex Pass של דיוויד ויין, שבה זואי דויטש מגלמת צעירה שרק התארסה הנחושה לקיים יחסי מין עם סלבריטי (עם העדפה לג'ון האם, שמגלם את עצמו), כפעולת תגמול לבן זוגה שעשה את זה עם סלבריטאית משלו. בצד הפרוע ניצב The Shitheads של מייקון בלייר ובו דייב פרנקו ואושיי ג'קסון ג'וניור מגלמים שני בטלנים שנשכרים ללוות צעיר פסיכוטי (מייסון ת'יימס) למכון גמילה, ומסתבכים בין השאר עם פיטר דינקלג' וניקולס בראון. ויש גם את דרמות היחסים הקומיות המעודנות כמו The Invite שביימה אוליביה וויילד שבה היא מככבת לצד סת' רוגן, פנלופה קרוז ואדוארד נורטון, או See You When I See You שביים ג'יי דופלאס עם קופר רייף כצעיר שמתאבל על מות אחותו (קייטלין דיבר), בתמיכת המשפחה שכוללת את דיוויד דוכובני והופ דיוו
באגף הרציני יותר של הפסטיבל בולטים כמה סרטים מכבידים, כמו המותחן התקופתי The Weight של פדראיק מקינלי בכיכובם של אית'ן הוק וראסל קרואו כמחפשי זהב באורגון של שנות ה-30, או Josephine של בת' דה אראוז'ו, שבמרכזו ילדה, עדה לפשע אלים שמזעזע אותה ומטלטל גם את אביה ואמה (צ'אנינג טייטום וג'מה צ'ן). יקלילו את האווירה מעט: הדרמות הרומנטית Carousel של רייצ'ל למברט בכיכובם של כריס פיין וג'ני סלייט ו-Musical של ג'יזל בונילה עם רוב לאו הוותיק.
כרגיל נוחתים בפארק סיטי גם סרטים מסוגת המדע בדיוני והאימה, עם פוטנציאל להיות להיטים קופתיים בהמשך. In The Blink of an Eye המהורהר בכיכובם של קייט מקינון, רשידה ג'ונס ודוויד דיגס שואף להיות כזה למרות כישלון העבר המהדהד של הבמאי אנדרו סטנטון (שחווה אכזבה אדירה עם העיבוד ל"ג'ון קרטר"). Wicker של אלינור ווילסון ואלכס הסטון פישר, בכיכובם של אוליביה קולמן ואלכסנדר סקושגורד, מתפלש סגנונית באימה גותית, אבל בלי לזעזע.
