בתחילת שנות ה-90, צומת הרחובות אלנבי/שינקין/קינג ג'ורג' היה המקום הטרנדי ביותר בתל אביב. האנרגיה של חיי הלילה הייתה חזקה, פרועה ומפחידה. גלאם לא היה שם, וזה היה מקום קשוח וסוער. זה האזור שסוקר תדיר על ידי עיתון "תל-אביב", שבו עבדתי כצלם צעיר ונשלחתי בחיפוש אחר תמונה שתחזיק כפולת עיתון למדור הלילה ותהפוך אותו לחי ובועט, עם ביקורת על אותה תקופת הדוניסטית של המועדונים.
עורכי העיתון נתנו לי חופש יצירה מלא, ודרך התמונות הם אפשרו לי להביא שיח רחב על תרבות, אמנות ונפש האדם. התמונות שצילמתי במהלך השנים הללו באזור הזה ובעוד מועדונים בעיר הוצגו מדי שבוע מעל דפי העיתון, הוצגו במוזיאון תל אביב ובגלריות ומוזיאונים בארץ ובעולם, וזיכו אותי בפרס האמן הצעיר.
השילוב בין הרחוב הקשוח למועדונים הפרועים, וכמובן לדמויות השונות שאותן תיעדתי, קיבלו מנעד רחב של פרשניות בעיני המתבונן. באותה תקופה הצילום היה בפילם, בלי יכולת לדעת מה תפסת. אני נקטתי בגישה שהייתה די חדשנית לאותה תקופה - תמיד מצלם עם עדשות רחבות, מה שהצריך ממני להיות במרחק מאוד קרוב מהמצולם עם פלאש על המצלמה, במטרה ליצור אינטימיות שתתפוס את הרגע המיוחד הזה, שהוא כמעט על גבול האגרסיבי. בכל צילום בחנתי את עצמי, לראות כמה יתנו לי להתקרב כדי להביא את הצילום המנצח.
התמונה מעל, שצולמה בבר ברחוב אלנבי, הייתה בין הראשונות שכיכבו במדור. הגברת המבוגרת עם הצמות טענה שהיא הייתה סגנית מלכת היופי של ישראל בשנות ה-30 והבחור בחזית הפריים ספק ישן, ספק חולם בהקיץ. זה הוביל לבדיחה פנימית במערכת העיתון, שבה חשבו שזה אני מצולם בתמונה.
ב-1992 מדונה הוציאה את ספרה "סקס", שבעקבותיו, במועדון לילה שהיה בסמוך לבניין הסינרמה, הכריזו על "ערב מדונות" וקראו לכולם להגיע מחופשים למדונה. כך זה היה נראה.
זהו צילום ממועדון האליזבת בנמל יפו, שהיה שייך לאורי שטרק ונחשב לאחד מהמועדונים החזקים בתל אביב. הבחורה בתמונה הייתה מיוחדת במינה, היופי שלה עם השיער המגולח, מאוד סקסית ונועזת. הדרך שבה היא רקדה - כאילו היא מצויה בעולם משלה, מלאת אנרגיות ומרחפת - פשוט היפנטה אותי להביא את הפריים הזה, אסתטי וחריג בו זמנית.
האיש עם העניבה בתמונה הוא בכלל שומר במוזיאון תל אביב, שהשגיח שהקהל לא יתקרב מדי למיצג, שנגע בקו שבין אמנות לאוונגרד. אותו מיצג הוצג בתוך חלל תערוכה של אמנות רנסאנס. בתמונה, כמו במיצג שהיה, מובא מעין שומר אוונגרד על רקע האמנות.
בקפיצה מהירה לעתיד, שתי התמונות הבאות, השייכות לסדרה השנייה שתוצג בתערוכה, צולמו ב-2019. יש משהו מאוד מרגש אך גם לא פשוט בהצגת צילומי עבר בתערוכה אחרי 30 שנות קריירה. במבט לאחור, אני מבין שהם בסיס הפירמידה שמרכיבה את האמן שאני היום.
כאדם עם ביקורת עצמית לא מועטה, אני מתבונן בהם, מריח את הצעירות שנוטפת מהן, את השפה שנבנתה, את הכנות והתשוקה, את הפדיחות שהיו בדרך - ומבין שכל אלו הם היסודות שבהם אני גאה עד היום. הצילומים עדיין מדברים בעד עצמם גם במבחן הזמן - היופי והמורכבות לא נעלמו, הביקורתיות נותרה בעינה והאמנות נתונה לפרשנויות שונות.
תמונה מתוך תערוכה על מיניות וגוף שהוצגה במוזיאון ויטני שבניו יורק, מעין אמנות אחרת על יצירה קיימת.
תמונת ההר היא חלק מתוך פרויקט (ועבודת וידאו שתוצג גם היא בתערוכה) בשם The Way to the High Mountain, שמתייחסת לאינטימיות בארבעה פרקים - מול אישה, נוף, ריבוי אנשים ומוות. הדרך להר הגבוה עוברת בין הפיוטי, האישי לפוליטי.
תערוכתו של אלדד רפאלי, Day for Night - Allenby שאצרה נורית טל-טנא, תחל ב-2 בספטמבר ותוצג בגלריית מלון אסמבלאז', רח' אלנבי 48, תל אביב.
