אם אהבה ממבט ראשון הייתה עד לא מזמן אגדה רומנטית יפה שאפשר לספר לנכדים, הטלוויזיה רומזת לכם שכדאי להתחיל להיפרד מהקונספט. העשור האחרון הביא איתו שלל פורמטים שמבקשים לחנך אותנו להתעלם מהמבט הראשון וגם מאלה שיבואו אחריו, לפחות עד שנפתח דעה מוצקה לגבי האישיות של האדם שעומד מולנו - ורק אז נחליט אם הוא מוצא חן בעינינו או לא. כי כידוע, אופי הוא מוטיב נעלה עשרות מונים לעומת העניין הנחות והבזוי שלנו במראה חיצוני. לשם כך גייסה נטפליקס את מיטב המאפרים וייצרני המסיכות, הוציאה אנשים לדייטים כשהפנים שלהם מוסווים לחלוטין והגישה לכם את מה שנראה כמו סיפור אהבה בין "הזמר במסכה" ו"אהבה היא עיוורת" (שחוזרת בשבוע הבא לעונה חדשה, לרווחת המצפים).
"חיות דייטים" (Sexy Beasts), שעלתה השבוע בשירות הסטרימינג, היא גרסה חיוורת למדי של הרעיון שמראה חיצוני הוא עניין מתעתע ואין בו שום ערובה למערכת יחסים בריאה, והיא אפילו לא הפעם הראשונה שהפורמט הזה משודר. ב-2014 עלה אותו פורמט בדיוק ב-3BBC הבריטי, הרבה לפני שאנשים מפורסמים עלו לשיר עם תחפושות כבדות וחשאיות כבדה עוד יותר, ואז הוא נחשב לפורמט נועז. עכשיו, כשנטפליקס מגישים אותו פושר וחסר מעוף, זה נראה כמו סתם שחזור עצלני שמופק ביד קמוצה.
למרות הפרומואים המבטיחים, ל"חיות דייטים" אין מה להציע לכם מעבר למסכות מושקעות: בכל פרק מתמודד או מתמודדת מתבקשים לערוך שני דייטים עם שלושה מחזרים או מחזרות, ובסופו של דבר לבחור אחד מהם כחיה הסקסית שאיתה הם ירצו לדהור אל האופק הטלוויזיוני. שני הצדדים עורכים את הדייטים במסכות, למרות שלמחוזרים אין סיבה להסתתר - הם לא אלה שצריכים לעמוד לבחירה. אבל אם כבר חגיגה אז למה לא. את הפרק מלווה קריינות קומית מצוינת ומנוסחת היטב של רוב דילייני ("קטסטרופה"), שמזכירה מאוד את זו של סדרת שידוכים אחרת, "חם, לוהט, רותח!". הקריינות והעושר הצבעוני של המסכות הם שני הדברים החיוביים היחידים שאפשר להצביע עליהם בתוכנית.
נדמה שהטלוויזיה מעולם לא מתעייפת מהניסיון לחנך אותנו לא לשפוט אנשים על פי המראה שלהם, למרות שאלוהים יודע שמראה הוא אחד האלמנטים שהטלוויזיה לא מפסיקה להלל (שתפו שכולם יראו את הצביעות). מצד אחז הפורמטים נוזפים בנו על השטחיות, ובאותה נשימה, בכל פעם שאחד המחזרים ב"חיות דייטים", נושר מהמירוץ הפנים שלו נחשפות, כדי שהמחזר יוכל להתחרט על כך שוויתר עליו כי "היי, הוא בעצם נראה טוב". וכולם בתוכנית נראים טוב, בלי יוצא מן הכלל - חלקם אפילו דוגמנים או דוגמנים לשעבר או דוגמנים בפוטנציה. אז מה המסר עכשיו? האם אאנחנו אמורים להבין שלא בחרת במישהו כי היה לכם דייט מעפן, אבל שאם היית יודע כמה טוב הוא נראה, הדייט היה מצוין?
עזבו את זה ש"חיות דייטים" מתעלמת מהעובדה שהפנים שלנו הם רק חלק קטן מהדיל של משיכה פיזית – ישנם גם קול, הורמונים, ריח, מבנה גוף שמסיכה לא מסתירה ואלמנטים אחרים שמתרחשים מתחת לפני השטח. אם "אהבה היא עיוורת", "חתונה ממבט ראשון" ופורמטים דומים לימדו אותנו משהו, זה שהמשכיות היא שם המשחק. הדייט הראשון הוא רק ההתחלה, ואם אנחנו לא מלווים את אותם שחקנים גם לשלבים הבאים של היחסים שלהם, כל המתח שבפורמט מתבסס על הפער בין המסכה למציאות, בלי שום השקעה או ניסיון להעמיק קצת מעבר בדמויות עצמן.
זה משאיר אותנו עם הדייטים הראשונים – כנראה צורת הקיום האנושית הנחותה מכולן – שחוזרת שוב ושוב לנקודת ההתחלה בכל פרק כמו לופ מהגהנום. זו בדיוק החוויה המתסכלת שתוכניות שידוכים ושידוכים בכלל מנסים למנוע ממשתמשי הקצה שלהם. אין לי התנגדות לחקור עד כמה מוזר יכול להיות פורמט שידוכים בן זמננו ועד לאן ירחיק הז'אנר, ואני מעריכה את הנימה הקומית שמלווה את התהליך, אבל בשם האל הטוב אני מתחננת, טלוויזיה משעממת היא ז'אנר שהגיע הזמן להכריז עליו כפסול חיתון.
