נתחיל בזה שהדבר הנכון לעשות, כשאתה בא לעבד ספר לסדרה ומעיף מתוכו את המאפיין שהעניק לו את שמו מלכתחילה, הוא לשנות את שם הסדרה. "שלו ושלה" (His and Hers), מותחן מצליח של אליס פיני משנת 2020 שעלה השבוע (חמישי) בנטפליקס, מוגש לקורא משתי נקודות מבט של שתי הדמויות הראשיות, ומשחק לא פעם על המתח ביניהן ועל השאלה מי מהם דובר אמת.
"שלו ושלה" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
אבל בסדרה שנוצרה על פי הספר אין זכר לנקודות המבט האלו, למעט קריינות מיותרת שמזכירה לצופה שאנשים לפעמים משקרים ולפעמים לא. השם "שלו ושלה" הוא חסר משמעות לחלוטין בהקשר של הסדרה אבל בימים כאלו, כשהאצבע קלה על השלט והפלטפורמות נאבקות על כל זוג עיניים ותודעה, גם אם מעורפלת, אף אחד לא יכול לוותר על שום יתרון. שמו של רב-המכר עשוי למשוך אל הסדרה צופים ששומרים לו חסד נעורים וירצו לקבל את החוויה הויזואלית שלו, אז מה זה חוסר הגיון קטן בשם לעומת היופי הפואטי של מצעדי הצפייה?
הבשורות הטובות הן שהעיבוד הטלוויזיוני לא ישאיר אתכם מאוכזבים. היוצר והבמאי, ויליאם אולדרויד, שעד עכשיו קנה לעצמו מוניטין בעיקר בתחום המותחנים הקולנועיים ("ליידי מקבת" ו"איילין") הצליח להתגבר על היעדר נקודות המבט ופיצה עליו עם שישה פרקים מותחים וסבירים בהחלט שיסחבו בקלות בינג' לילי ואפילו יפתיעו אתכם בסוף. אנה (בגילומה של טסה תומפסון, "ווסטוורלד") היא מגישת חדשות שנעדרה מסיבה שאינה ידועה לצופה מהעבודה שלה במשך שנה, ועכשיו היא חוזרת, מסיבה שגם היא אינה ידועה לצופה, כדי לסקר רצח בעיירה הדרומית בה נולדה.
ג'ק הארפר (ג'ון ברנת'ל, מייקי מ"הדב") הוא בלש משטרתי מקומי שמנהל את החקירה. כבר מהרגע הראשון ברור שההיכרות ביניהם הולכת הרבה אחורה, וכבר בפרק הראשון מתברר טיבה: הם נשואים, אבל פרודים. ככל שעובר הזמן מוסר המסך מעל הקשר שלהם לנרצחת, בחלק מהזמן הם אפילו חשודים ברצח הזה, כשברקע החקירה נשרכים חייהם האישיים.
עלילת הספר התנהלה בכפר בריטי אבל ההפקה הנוכחית העבירה אותה (ואת הצילומים עצמם) לעיירה דהלוניגה, כדי להעניק לה נופך אמריקאי דרומי, רווי קולות צרצרים וחום בלתי נסבל. הסדרה מתנהלת עם פלאשבקים הכרחיים לילדות של אנה בבית הספר המקומי לבנות, לקשר שלה עם אנשים שעדיין חיים בעיירה (כולל אמא שלה, שכנראה מפתחת דמנציה), והסיבה לפרידה בינה ובין הארפר - המוות של התינוקת שלהם כשהייתה בת פחות משנה.
"שלו ושלה" היא בסך הכול עוד דרמת מתח בעולם שלא היה מרגיש בהיעדרה, היא שבלונית אבל עשויה היטב וחלק לא קטן מהסקסאפיל שלה נעוץ בכימיה בין ברנת'ל ותומפסון, שני שחקנים מצוינים שמצליחים להעניק עומק ואמינות לדמויות שלהם וסכום חלקיהם גדול מהשלם. זאת לא הפעם הראשונה שהם משתפים פעולה – הפעם הקודמת הייתה בקומדיית המתח הקולנועית מ-2022, "סיבוב בפירנצה" (Spin Me Round) והשילוב המוצלח ביניהם היה זה ששכנע את המפיקים של "שלו ושלה" ללהק אותם לתפקידים הנוכחיים. שני שחקנים אחרים ששיחקו יחד בעבר וחזרו לחלוק סט – אם כי לא סצינות משותפות – הם פבלו שרייבר (כאן הצלם של אנה, ריצ'ארד) וכריס באואר החד (כבעלה האימפוטנט של הנרצחת, קלייד), שגילמו את ניק ופרנק סובטוקה ב"סמויה", זכותה תגן עלינו.
היתרון במותחנים הוא שהדרישות שלהם צנועות: הם לא מצריכים דמויות עמוקות מידי, הגיון בלתי חדיר בעלילה או אפילו עקביות. כל עוד העלילה עובדת – ולא פחות חשוב, הסוף – הצופים ישארו. "שלו ושלה" מספקת את כל אלה ועוד, והסוף שלה הוא לא פחות ממפתיע, אם מוכנים להשהות את ההגיון לדקה או יותר. למעשה אפשר להגיד שעל החגורה שלה רקועים שני טוויסטים מפתיעים בהחלט, שניהם בפרק האחרון. בדיוק כשנדמה לכם שהסדרה נגמרה והכול נפתר, נפתחת לפתע מניפה חדשה שמכניסה את הצופה למסלול חדש ומתגמל. בטח יחסית ל"הבריחה" של אנלוג המותחנים, הרלן קובן, שעלתה גם היא השבוע. ואם ממש נהניתם, דעו ששני רבי מכר נוספים של פיני, Sometimes I Lie ו"אבן נייר ומספריים", כבר בדרך למסך הקטן. בון ווייאז'.
