American Sports - ארקטיק מאנקיז
כחמש שנים אחרי AM מפוצץ הלהיטים, שהפך את ארקטיק מאנקיז ללהקה החשובה בעולם, היה רק מתבקש שאלכס טרנר וחבריו יקליטו את ההמשך הישיר שלו. במקום זה הם יצרו את האלבום Tranquility Base Hotel & Casino. בדומה לרדיוהד של Kid A או לדייויד בואי של הסבנטיז, ארקטיק מאנקיז לא התחשבו הפעם בדרישת הקהל. בואי המנוח היווה יותר מהשראה לדחף בריענון האמירה המוזיקליות, בין היתר ב-American Sports, שהוא אחד מרגעי השיא באלבום יוצא הדופן הזה שבו טרנר וחבריו הראו שעדיין נותרו כמה כוכבי רוק שמסרבים ללכת על בטוח. אמיר שוורץ
When The Sun Goes Down - ארקטיק מאנקיז
כבר באלבום הבכורה של הארקטיק מאנקיז, Whatever People Say I'm, That's what I'm not, בלט כישרונו הרב של טרנר כמספר סיפורים. כמו עיתונאי המציב זרקור ומאיר פינות חשוכות במציאות האנושית, ב-When The Sun Goes Down, השיר השני של הלהקה שכבש את המקום הראשון במצעד הבריטי, טרנר מישיר מבט אל הנשים המנוצלות בתעשיית הזנות באזורים האפלים של שפילד – ואל הסרסור החלאתי שמעסיק אותן.
מעבר למודעות החברתית שהוא מפגין, טרנר מתגלה כמי שמסוגל ליצוק רגש ומציאות אל תוך שיר. כשהוא שר על הנערה שהוא לא יודע כיצד התגלגלה לעבודה ברחובות, הלב שלך מיד יוצא אליה. כשהוא שר בטון זועם ונגעל ביחד על הנוכל שמנצל אותה לרעה, אין באותו הרגע אדם בעולם שאתה שונא יותר ממנו. וכשהפתיח האקוסטי של השיר מתחלף בין רגע במבול גיטרות, אתה מרגיש כאילו זה עתה נזרקת בעצמך אל תוך סצנת חיי הלילה הכאוטית והאכזרית של שפילד, וכל שאתה רוצה הוא לשלוח יד מצילה אל עבר אותה נערה אומללה. אליסף דעואל
Crying Lightning - ארקטיק מאנקיז
בעלי ובעלות ניסיון יכולים להודות: כמעט בלתי-אפשרי לבצע שירים של ארקטיק מאנקיז בקריוקי. הם רק נשמעים כמו להיטי רוק פשוטים וקליטים – ולכן הם כל כך מצליחים - אבל אז, כשהמילים מתחילות לרוץ, מגלים כמה מילים טרנר מסוגל לדחוס ובאיזה מקצבים הוא יורק אותם.
Crying Lightning, הסינגל הראשון מהאלבום השלישי של ארקטיק מאנקיז, הוא דוגמה מעט יוצאת דופן לשיר שגם בני ובנות תמותה מסוגלים להשתלט עליו – וגם זה בקושי - ואיזה כיף אפשר להפיק מהמאמץ הזה: רק צריך לנווט את הבית בזהירות, להתענג על טקסט שאשכרה מזכיר סוכריית גומי בצורת תות להבהרת הסיטואציה, ולהגיע עם "חזה נפוח כאילו אף פעם לא הפסדת במלחמה" (כמו ששר טרנר) לפזמון. ואז לצעוק עם כל הלב: קרייננג ללייייטנינגגגגגגג! קריייינננג לייייטנינגגגגגג!!!!!!!!. תודו לי (ולטרנר) אחר כך. עינב שיף
R U Mine? - ארקטיק מאנקיז
מכה אחת בגיטרה, מעבר תופים, ואז בום. בבת אחת, כאילו הוא רק חיכה לפיצוץ הזה, אלכס טרנר מתחיל לשיר שהוא בובה על חוט ופותח את השיר R U Mine?, השיר שהפך את ארקטיק מאנקיז ללהקת הרוק הכי גדולה בעולם. הקול שלו מחוספס וסקסי, והקהל נהר אחריו כמו החלילן מהמלין. השיר הזה פתח עידן חדש ללהקה אחרי Suck It And See המכונס, ולמעריצים הוותיקים, כרגיל, היו תלונות על התמסחרות ורידוד מוזיקלי - אבל כל זה לא עניין את טרנר. שנה אחר כך השיר הזה נכנס ל-AM עמוס הלהיטים שסימן את פסגת ההצלחה המסחרית שלהם - להקת הרוק הגדולה האחרונה, ובראשה הסולן הכול יכול. שירה נאות
Piledriver Waltz - אלכס טרנר
בתחילת העשור הקודם טרנר הוא כבר לא הבטחה גדולה אלא הדבר עצמו, ובתור שכזה יש לו את הפריבילגיה לבחור לאיזה כיוונים לפזול: הרכב צד? אלבומי סולו? קריירת משחק? ספר ילדים? רק תגיד מה מתחשק ויסדרו לך. אבל טרנר, אז והיום, לא ממש סובל מעודף פעלתנות או משיכה לחלטורות. למעשה, פסקול הסרט הקטנטן "סאבמרין", שיצא ב-2011, הוא הריליס היחיד שטרנר חתום עליו כ"אלכס טרנר" וזאת אכן יצירה אינטימית ואישית למדי: מינימליסטית, מהורהרת, אקוסטית ברובה. במילה אחת: מותק.
Piledriver Waltz בולט מיד מבין השירים באלבום, ולא פלא שגם מצא את דרכו (בגרסה מעט יותר המונית) לאלבום הבא של המאנקיז שיצא ב-2011: הנוכחות המובהקת של טרנר, פיתולי הכתיבה המענגים, הכניסה המדויקת ברווח המצומצם שבין רוק לשירה. התיאור שלו את הדמות בשיר, אוכלת "ארוחת בוקר במלון הלבבות השבורים", כמעט הופך על הראש את הרעיון של "פסקול לסרט": עם שירים כאלה, מי צריך את החלק של הסרט? עינב שיף
Star Treatment - ארקטיק מאנקיז
"רק רציתי להיות חבר בהסטרוקס, עכשיו תראו את הבלגן שגרמתם לי לעשות", שר טרנר בשיר הפותח את אלבומם השישי של ארקטיק מאנקיז, Tranquility Base Hotel & Casino. טרנר אכן צמח כמעריץ של סצנות הגאראז' והפוסט-פאנק שהסטרוקס השיבו לחיים בתחילת שנות ה-2000. רק שבניגוד לשלל להקות שקמו בעקבותיהם, עיטרו את שערי ה-NME בראשית המילניום ונתקעו על אותו ריף גיטרה במשך שנים, ארקטיק מאנקיז וטרנר מעולם לא קפאו על השמרים ונותרו בחיפוש אמנותי מתמיד.
באלבום האישי ביותר של טרנר והאקספרימנטלי ביותר של הלהקה, הקופים הארקטיים הולכים רחוק יותר מאי פעם וממריאים מרחובות שפילד הישר אל מלון דמיוני שהוקם על הירח. Star Treatment הוא תחנת הנחיתה שבה אנחנו נחשפים לראשונה כמאזינים למסע בן מאות אלפי שנות האור שעברה הלהקה - מרוק מוכוון גיטרות רועשות לפופ חולמני ומהורהר. זה מעט מוזר בהתחלה, אבל מהר מאוד קשה שלא להיסחף אחרי הפסנתר המהפנט ומשבר הזהות של טרנר השר על הכוכב שהעולם מצפה ממנו להיות – בניגוד לרצון שלו להמשיך לרחף בחלל במסלול שלו. אליסף דעואל
Standing Next to Me - The Last Shadow Puppets
הרפתקת הצד החריגה יחסית של טרנר עם חברו הטוב, מיילס קיין, לא נועדה לטובת התנסות אקספרימנטלית ולא נגישה, אלא דווקא כדי לאוורר עוד יותר את חיבתו של טרנר למוזיקה בטעם עוד יותר של פעם, עם תזמורים קצת יותר עשירים ואווירה של קומדיות רומנטיות בשחור-לבן.
אי-אפשר לומר שהתוצאה מתחרה בחדות ובאנרגיות של ארקטיק מאנקיז (וגם הווייב האסהולי שנדף מהדמויות של טרנר וקיין לא ממש הוחבא), אבל The Last Shadow Puppets כן נשמעו כמו פרויקט שנעשה מתוך חדווה והנאה, עם כמה שירים כיפיים ומדבקים. Standing Next to Me, לדוגמה, שמופיע באלבום הראשון מתוך שניים שהוציא הצמד, הוא להיט משוח בברילנטין, חלקלק עד שכמעט ולא ניתן לגעת בו. עינב שיף
Fluorescent Adolescent - ארקטיז מאנקיז
הוא יצא לעולם רק שנה ושלושה חודשים אחרי ההצלחה המסחררת של אלבום הבכורה של הלהקה, אבל Favorite Worst Nightmare לווה בדאגה טבעית מתסמונת האלבום השני שהכתה בכל כך הרבה מוזיקאים לאורך ההיסטוריה.
לחששות הללו מהתרסקות אחרי זינוק מטאורי, טרנר העניק ביטוי מקורי ב-Fluroscent Adolescent שכתב עם חברתו דאז המוזיקאית ג'ואנה בנט. השיר עוקב כביכול אחרי אישה מזדקנת המתאבלת על צעירותה שחלפה מבלי לשוב, ועל חיי המין הסוערים שלה שהפכו דלוחים. אלא שלא ניתן שלא לראות בו כשיר רפלקסיבי על הפחד של טרנר ושאר חברי הלהקה מהתבגרות הבלתי נמנעת, מאובדן רוח הנעורים שכל כך אפיין את המוזיקה שלהם ומהאפשרות שייזכרו רק בזכות האלבום הראשון.
אבל מה שהפך את השיר מהתבוננות פנימית מתוחכמת ללהיט ענק, היא היכולת המופלאה של טרנר ושל ארקטיק מאנקיז בכלל לעבד נושאים מרירים ועגמומיים ללחנים מידבקים שאי אפשר שלא לזמזם – ומבלי שהחיבור בין המלנכולי לשמח והמלודי, ירגיש מאולץ ולא במקום. אליסף דעואל
505 - ארקטיק מאנקיז
אלכס טרנר יודע לכתוב אהבה כואבת, ובשיר הזה הכתיבה והביצוע שלו מגיעים לשיאי הרגש. על רקע אורגן רפטטיבי טרנר מדמיין את אהובתו מחכה לו במיטה, ואז בשיא השיר הוא מתפרק כשהיא בוכה. השיר הסוגר מהאלבום השני של ארקטיק מאנקיז סומן כבר בהתחלה על ידי המבקרים כפסגה יצירתית, אבל לא הפך ללהיט של ממש ונותר בתור ההדרן במרבית ההופעות שלהם. ואז, לאט לאט, כמו שקורה לכל "חביב הקהל", הוא קיבל את המקום הראוי לו. להיט טיקטוק, השיר השלישי הכי מוסטרם של ארקטיק מאנקיז, קראוד-פליזר בכל הופעה. וגם - וזו כבר המלצה ממני - שיר חובה בכל קריוקי שמכבד את עצמו. שירה נאות
I Wanna Be Yours - ארקטיק מאנקיז
ברפרטואר של ארקטיק מאנקיז יש מעט מאוד קאברים, וגם הם לא מככבים באלבומי הלהקה אלא קבורים בצדי הדרך. גם I Wanna Be Yours הוא לא קאבר פר-סה: טרנר כן הוסיף פה ושם מילים לפואמה של ג'ון קופר קלארק, אבל חלק הארי שייך לדמותו האקסצנטרית והכובשת של משורר ה-Pאנק האיקוני, אדם שלא יודע לנגן על שום דבר מלבד אולי מזרקים של הרואין, ואיכשהו התגלגל לסצנה שבה ישברו עליך בקבוק זכוכית לפני שינתחו איתך פואמות של ביירון ויוז.
אבל קלארק – בימינו הוא כבר דוקטור, אגב - היה בדיוק המודל שטרנר ראה לנגד עיניו כשהתחיל לחלום על הפסגות שאליהן הגיע לבסוף, ולכן אך טבעי ש-I Wanna Be Yours שימש בתור חתיכת תרועת ניצחון: השיר שחותם את האלבום AM, שבעזרתו ארקטיק מאנקיז כבשו את אמריקה, הוא מכתם אהבה יפהפה, שבו ההגשה השרמנטית של טרנר מעלה את רמת הסוכר של המקור, אבל בולמת את התהליך רגע לפני שהרצון הנואש והמשכר מאחורי הקריאה I Wanna Be Yours גולש למחוזות הקיטש. כל כך הרבה אנשים מצאו בשיר הזה דברים שרצו לומר ולא נענו להם. הגאונות של טרנר הייתה להבין שאפילו לו יש מה ללמוד מאחרים. עינב שיף
Sculptures of Anything Goes - ארקטיק מאנקיז
בעוד ש- Tranquility Base Hotel & Casino סימן את תחילת הפנייה של אלכס טרנר וחבריו מהמיינסטרים, The Car, אלבום האולפן האחרון שלהם (בינתיים) שיצא ב-2022, הדגים לאורכו שטוב להם במקום החדש שלהם. אחד מהרגעים הכי יפים באלבום הזה שנזהר כמו מאש מריפים מדבקים שכיף לצרוח באצטדיון מלא הוא Sculptures of Anything Goes עם שינויי המשקל המוזיקליים, נגיעות המיתרים והגישה הכללית שבה טרנר מוכיח שדייויד בואי הוא המודל שלאורו הוא רוצה לצעוד. ואם כבר הגעתם לשיר הזה, שווה להרחיב את ההאנזה לאלבום המלא שבו תגלו רגע לפני הסוף את השיר הפיוטי Mr. Schwartz (שלמרות השם המשותף אין לי כל קשר אליו). אמיר שוורץ
