בשבועות הארוכים מאז פרוץ הקורונה רוב הציבור בארץ צפה במשך שעות ארוכות בסרטים, סדרות ותוכניות טלוויזיה, ואלה היו לו למפלט בימי הסגר וגם בימים שאחרי.
החיים מתחילים לחזור למסלולם, אך הקורונה עוד איתנו ובתי הקולנוע עדיין עומדים סגורים. גם אם וכאשר הם ייפתחו, לא ברור באיזו מתכונת - האם ההקרנות יהיו רגילות או מצומצמות והאם הקהל יצביע ברגליים ויחזור לבתי הקולנוע. לכן, יש להניח שמספר הצופים בבתי הקולנוע יפחת ויהיה מצומצם לפחות לפרק זמן וכך גם רמת ההכנסות.
הקולנוע הישראלי ידע במשך השנים עליות ומורדות, אבל נדמה, שעתה בעידן הקורונה והמשבר הכלכלי הצפוי, הוא עומד בפני מצב שכמעט ולא היה כמותו. הפקת סרטים חדשים עבור עולם שבו בתי הקולנוע נפגעו, ייתקל בקשיים של מימון וגם של חשיפה.
המציאות החדשה מטילה צל של חוסר וודאות. מחד ברור שהציבור ירעב לסרטים חדשים גם אם הם יוקרנו בערוצי הכבלים, הלוויין והסטרימינג השונים ומאידך פחות סרטים יופקו בעיקר בגלל המצוקה התקציבית שתיווצר בארץ.
הישועה כנראה לא תבוא מחברות ההפצה הישראליות וגם לא משיתופי פעולה בינלאומיים כי כל העולם נפגע. על כן, הצעד הראשון הוא להגדיל את התקציב ולמצוא מקורות כספיים נוספים הדרושים כדי להניע דווקא בעת הזו את חידוש הפיתוח וההפקה של הסרטים העלילתיים המיועדים להקרנה בבתי הקולנוע ובערוצי השידור למיניהם.
במדינות רבות נרתמו הממשלות והגופים האחראיים לתחומי התרבות והאמנות ונקטו בשורה של צעדים שראוי לבחון ולאמץ. ביניהם:
- הסכמים עם ענקי הסטרימינג שאליהם נהר קהל הצופים בימי הקורונה. להפריש חלק מהכנסותיהם הנצברות במדינה לטובת ההפקה המקומית ע"י היוצרים והמפיקים המקומיים ובשפת המדינה.
- במספר מדינות הוחלט שעל הספקים ושרתי האינטרנט להשקיע חלק מהכנסותיהם בהפקות מקור מקומיות בהיותם הפלטרפורמות עליהם מובא התוכן לצפייה לציבור הרחב. כל אלה כוללים סיוע לכל מערך ההפצה וההקרנה של הסרטים המקוריים ובבתי הקולנוע, וכמובן סיוע לפסטיבלים, הסינמטקים ומועדוני הקולנוע ברחבי המדינה.
במצב בו מצוי הקולנוע הישראלי הגיע הזמן לנקוט בין השאר בצעדים הבאים:
א. חידוש הפקת הסרטים וההתנהגות המתחייבת באתרי הצילום כתוצאה ממגפת הקורונה מעלה את תקציבי הסרטים. על כן, דרוש פתרון דחוף לקשיים הרבים לקבל את הסכמת חברות הביטוח לבטח את ההפקות בעידן הקורונה.
ב. לבחון את הקריטריונים הנוקשים של מועצת הקולנוע אשר חונקים את היכולת של קרנות הקולנוע לפעול בשיקול דעת עצמאי וענייני ולאפשר את חידוש ההפקות.
ג. ליצור מערכת תמריצים למשקיעים פרטיים ומוסדיים כנהוג במדינות רבות.
ד. לקדם את ההסכמים לשיתוף פעולה בינלאומי בעיקר עם התוכניות האירופיות לתמיכה בקולנוע אשר 'נתקעו' בעיקר בגלל גחמות פוליטיות, ואשר ביכולתם לתרום באופן משמעותי למעמדו הבינלאומי של הקולנוע הישראלי.
ה. לעודד עוד ערים, יישובים ומועצות אזוריות ליצור מערכת תמיכה והשקעה בהפקת סרטים כדי ליצור בשטחן פעילות תרבותית, אמנותית ויצירתית כמו גם פעילות כלכלית.
ואילו קהילת הקולנוע הישראלי: יוצרים, במאים, מפיקים שחקנים ועוד, נדרשים בעת הזו לבחון רעיונות לסרטים מקוריים, מרגשים ובעיקר רלוונטיים ונוגעים ובכך ליצור הזדהות של הצופים עם הסיפור שנפרש בפניהם על המסך.
במצב החדש יהיה כנראה על היוצרים והמפיקים ליצור סרטים צנועים יותר ברמת ההפקה ואשר מבוססים על סיפורים ותסריטים המתרחשים במקום אחד והמבוססים על מערכות יחסים בין מעט דמויות שמובילות את הסרט, כלומר סרטים שבהם ניתן דגש על המהלך הסיפורי ופחות על העושר הוויזואלי. יחד עם זה יהיה על הקולנוע הישראלי להתמודד עם שמירה על רמה ואיכות הפקה גבוהה ככל האפשר בתוך המצב החדש בו אנחנו נמצאים.
אלו רק מקצת מהאפשרויות שראוי ורצוי שייבחנו ובמועד מוקדם ככל האפשר. זה הזמן שהשרים הממונים על תחומים אלה ובמיוחד שר התרבות והספורט, שר התקשורת ושר האוצר יקומו ויעשו מעשה.
מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי שאנחנו עומדים בפתחו דורשים חזון רענן, רעיונות ופתרונות יצירתיים ומעשיים כדי להמשיך ולעודד את היצירה הקולנועית הישראלית. הקולנוע הישראלי הוא שלנו, עלינו ובשפתנו. הקולנוע הישראלי מספר ומנציח את הזיכרון שאנחנו נשאיר לדורות הבאים.
הקולנוע הישראלי הגיע בעמל של שנים להישגים מרשימים בארץ ובעולם. מאות במאים, תסריטאים, מפיקים וצוותים מקצועיים, תרמו ותורמים ממיטב כשרונם ובמחויבות מוחלטת לאמנות המופלאה של יצירה והפקת סרטים ואסור שהיא תיפגע או חלילה תיעצר.
