"סגירת הבמות היא כמו הפסקה של חמצן, אוכל או מים עבורי" - כך מגדיר גיל שוחט את תקופת הקורונה שבמהלכה נאלץ להפסיק להופיע מול קהל, לראשונה מאז היה ילד. במשך שנים הוא ניגן על הפסנתר את מיטב היצירות הקלאסיות מול אולמות מלאים מפה לפה, ניצח על תזמורות בארץ ובכל העולם ושיתף פעולה עם אמנים כמו אמיר דדון ושירי מימון.
"התחלתי להופיע בגיל 13 בתור הפסנתרן של קפה הבימה", משחזר שוחט, בן 46 היום. "מאז ועד לפני חודשיים, עד שהתחילה הקורונה, הופעתי כל יום. לא היה יום שלא הייתה לי הופעה, הרצאה, ניצוח או חזרה רבת משתתפים וככה זה היה גם בשבתות וגם בחגים. חיי תמיד סבבו סביב זה".
ההפסקה הפתאומית והמוחלטת של הפעילות התרבותית בארץ תפסה את שוחט לא מוכן. זו טראומה הוא אומר, עבור כל אמן ובמיוחד אם מדובר באדם שבילה יותר מ-30 שנה על הבמות. "אני מודה, אני עדיין בסוג של הלם. המציאות הנוכחית היא טראומתית לכולם, אין אדם שלא סובל. אדם שעבד כל חייו ועכשיו לא יכול לפרנס את משפחתו – זאת טרגדיה כלכלית. עבור אמן שלא עובד זאת גם טרגדיה רוחנית – אם תיקח ממנו את האמנות שלו - אתה הורג אותו".
מה דעתך על מחאת האמנים?
"אני מצדיק אותה באופן מוחלט. אני חושב שהסקטור שלנו לא רק חיוני למשק, אלא הרבה יותר משמעותי ממה שאומרים וחושבים. הפירות של תרבות ואמנות הם לא כלכליים באופן מיידי אבל יש להם משמעויות אדירות לטווח הארוך לקיומה של חברה בריאה ושפויה. ישנם אינספור מחקרים שמוכיחים את הקשר שבין איכות החברה להשקעה בתרבות ובאמנות".
בעולם מדברים כבר על אסטרטגיית יציאה אבל לא על החזרת הופעות.
"בדנמרק מתכוננים לפתוח את האולמות בקרוב ובאוסטריה התזמורות יוכלו לחזור ולנגן החל מיוני. לא ידוע לי אם לישראל יש בכלל תרחיש מסודר וגם אם יש אז הוא משתנה כל הזמן. אני חושב שהיה ראוי אם היו גורמים שנלחמים עבורנו ולא רק דואגים לנו על הנייר. כרגע, הגורם היחיד שבאמת נלחם ויוצא לרחובות זה ועד הפעולה של התרבות והאירועים, שאני תומך בו".
שוחט רואה בהתפשטות הקורונה לא רק טרגדיה אלא גם הזדמנות, שאותה אפשר היה לנצל טוב יותר אם השיח התקשורתי והפוליטי היה מורכב יותר ופונה לא רק לתחלואי הגוף אלא גם לייסורי הנפש שנלווים לימים אלו. זוהי תקופה להעמקה, לדבריו, שעשויה להיטיב עם הפרט והחברה. "אנחנו רואים רק רופאים בטלוויזיה והתרבות מרודדת לרמת בידור. אנחנו יכולים לשלוף היום איזה ספר שאנחנו רוצים מהאינטרנט, לשמוע יצירות ביוטיוב ולראות כל סרט ותוכנית. הכול נמצא בהישג יד אבל צריך לנצל את הטכנולוגיה ולא להקשיב כל היום וכל הלילה לאפידמיולוגים".
"תקשיב לבאך במקום לאפידמיולוגים", הוא אומר. זה עדיף ולו כדי לדאוג לאספקטים אחרים בבריאות שלנו ולצרכים הרוחניים, התרבותיים והפסיכולוגיים. "בתקופה שבה חופש הפעולה שלנו צומצם משמעותית, אנחנו חייבים לנסות ולפצות על כך באמצעות התחברות למקום העמוק ביותר שלנו דרך יצירות אמנות בכלל ומוזיקה קלאסית בפרט. מוזיקה קלאסית פותחת את הראש ואת הנפש ומביאה תרפיה ללחץ נפשי. כשהראש 'פתוח' אז אפשר למצוא יותר מזור בתקופה הזאת וגם להטיל ספק, שזה דבר חשוב. אדם שאינו מטיל ספק, לא באמת קיים".
מהם היתרונות של מוזיקה קלאסית דווקא עכשיו?
"בניגוד לשגרה, יש עכשיו הזדמנות להיכנס לתוך עומק היצירה, לסגנון שלה, לעשות את המאמץ. זה יכול לפתוח עולם רוחני אדיר. כשאתה שוחה בבריכה שהמים שלה היא גאונות ויצירות מופת, יופי גדול, אז המחשבה שלך הופכת למעניינת יותר, מקורית יותר ופורצת דרך. כשהילדים שלי ישנים אני מנגן באך ובטהובן עד שתיים בלילה והם שומעים את זה תוך כדי שינה. אני מאמין שזה הופך אותם לבני אדם טובים יותר".
שוחט מגדל את התאומים שלו אפריל ויהונתן בהורות משותפת. כמו רבים גם הוא מנצל את התקופה הזאת כדי לבלות איתם יותר. "בחיים הרגילים הילדים מנהלים שיגרה שכוללת גן, חוג ואז מקלחת ולישון. עכשיו הם קמים ויש להם בבוקר שיעור פסנתר עם אבא".
אף שלא נראה כי אולמות הקונצרטים ייפתחו בקרוב, המנצח שמגדיר את עצמו כוורקהוליק לא מפסיק ליצור. הוא מלחין יצירה סימפונית חדשה, כותב ספר על תולדות המוזיקה ובשבועות האחרונים הקליט בסטודיו שלו ביפו סדרה של סרטונים שבהם הוא מנגן יצירות קלאסיות ומסביר אותן. "זה לא פרויקט מסחרי", הוא מדגיש, "כשאני נותן את המוזיקה שלי, זה עושה טוב לקהל ועושה טוב גם לי".
איך אתה ממלא את החסך בתרבות בתקופה זו?
"אני חווה תרבות בכל צורותיה. למשל, אני שומע הרצאות באינטרנט בנושאי אמנות ופילוסופיה. אני מתעניין בתרבויות נורדיות, מיתולוגיות וגם התנ"ך הוא תמיד מקור השראה. אני גם מאוד אוהב סרטים קלאסיים וחזרתי לצפות ב'אזרח קיין' של אורסון וולס. אני יכול לראות את הסרט חמש פעמים ברציפות מבלי שיפריעו לי. בנוסף, יש גם את סדרות הבינג' בטלוויזיה".
אם תהיתם מהו בינג' הקורונה של שוחט, התשובה היא "ווסטוורלד" ו"הנותרים" ולא במקרה. "'הנותרים' מאוד רלוונטית, יצירת מופת שאין שניה לה. היא מספרת מה קורה לעולם אחרי ששני אחוזים מן האוכלוסייה נעלמים בבת אחת וכיצד אנשים משנים את המחשבה שלהם בעקבות זאת. העונה הנוכחית של 'ווסטוורלד' רלוונטית מאוד לתקופתנו כי היא עוסקת בהגדרת האדם, בן האנוש, ובעצם במשמעות קיומנו. זה הנושא שבו כולנו צריכים להתמקד עכשיו".
