אדם שמבקש לשבת ולבהות מעט בטלוויזיה טובה עדיין צריך לבצע בחירות לא פשוטות. את השפע הטלוויזיוני שעומד לרשותו אפשר לחלק בחלוקה גסה מאוד לשני סוגי תוכן: אסקפיסטי וכזה שמעגן אותו במציאות. לפעמים המצפון דוחף לעבר המציאות כדי שנלמד עוד דבר או שניים על העולם שאנחנו חיים בו, ולפעמים הלב מושך דווקא לבריחה מהעולם שממנו הוא מבקש לנוח. היוצרים המבריקים הם אלה שמצליחים לשלב את שני סוגי התכנים במוצר אחד. "עקורים", סדרה אוסטרלית ששודרה באוסטרליה לפני כחצי שנה ואומצה על ידי נטפליקס, משתייכת לז'אנר הסדרות ה"חשובות". אך בעוד שמצד אחד היא עוסקת בנושא אקטואלי שיש לתת עליו את הדעת, מצד שני היא מתקשה ביצירת סדרה מהודקת ומקורית שתהווה בית חם למסר שלה.
"עקורים" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
ארבע דמויות מובילות את "עקורים", שעוקבת אחר מתקן מעצר לפליטים שממוקם באוסטרליה. אמיר הוא פליט שמנסה למלט את המשפחה שלו מאפגניסטן מוכת הטאליבן; קאם הוא איש משפחה מובטל שבלית ברירה לוקח על עצמו ג'וב כשומר במתקן; קלייר היא עובדת מדינה שאמורה לחפות על הכשלים שנעשים במתקן (גם אם תוך כדי טיוח האמת) והדמות האחרונה היא סופי, דיילת לשעבר, אזרחית אוסטרלית, שחברות בכת מזרזת אצלה התפתחות סכיזופרניה. כשהיא מנסה להימלט מהמשפחה שלה היא מגיעה בדרך לא דרך למתקן הפליטים ונכלאת שם לזמן מה.
זה אולי יישמע מוזר אבל הסיפור של הדמות האחרונה, שמגלמת איבון סטרהובסקי ("סיפורה של שפחה") הוא הסיפור האמיתי היחיד מבין הארבעה. כלומר, סביר להניח שקיימים סיפורים מקבילים לאלה של שלוש הדמויות הראשונות, אבל האחרון מבוסס על סיפור אמיתי שקרה באוסטרליה בעשור הקודם, לאישה בשם קורנליה רואו שהעבירה חודשים ארוכים במתקן כזה עד שהתבררה זהותה האמיתית. פרסום הסיפור המוזר בתקשורת האוסטרלית הציף למודעות גם את תנאי הקיום והיחס הבעייתיים להם זוכים הפליטים במתקני המעצר, באופן ששום דוקו או כתבה חדשותית סטנדרטית לא היו עושים.
מתוך "עקורים"מתוך "עקורים"
סיפור שהציף את המודעות למחדלים במתקן. מתוך "עקורים"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
בהתאמה, מבין ארבעת הסיפורים המובילים, סיפורה של סופי-קורנליה הוא המקורי והמעניין מכולם. הסיפור שלה עשוי לשמש מטאפורה רופפת או אולי תמונת מראה לזה של הפליטים – היא נמלטת מהמשפחה שלה בעוד הם נאבקים להחזיק בשלהם – אבל הוא שם בעיקר כדי למשוך את הצופה ולספק לו עוגן בעוד סיפור עצוב על פליטים במחנה מעצר. שלושת הסיפורים האחרים (בעיקר זה של אמיר, הפליט היחיד מבין הארבעה), עתירי סבל וייאוש ככל שיהיו, צפויים ונופלים שוב ושוב למלכודות שטאנציות של עלילה ודיאלוגים וגם הדמויות חסרות עומק ומאופיינות בדלות.
מעבר לרצון להביא את הצופה להזדהות עם הפליטים ולתת את הדעת על מה שקורה במתקני המעצר, "עקורים" מבקשת להבהיר לנו, באמצעות הדמויות האוסטרליות, שכל מי שבא במגע עם המערכת שלוקחת את החופש של אדם אחר משלם על זה מחיר, לא משנה אם הוא מהצד של הצודקים או הטועים. עצם הקרבה לאירועים מהסוג הזה שוחקת ומאמללת. היא שואלת שוב ושוב שאלות מעניינות כמו מה אדם מוכן לתת עבור החופש, מתי אדם צריך להקריב את טובתו האישית כדי לעשות את הדבר הנכון, כדי שיוכל לחיות עם עצמו, מתי המוסר הוא מצפן ומתי הוא עול.
מתוך "עקורים"מתוך "עקורים"
לא מצליחה לתווך את המסר בצורה מקורית. מתוך "עקורים"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
היוצרת המובילה היא השחקנית קייט בלאנשט, שזו ההתנסות הראשונה שלה כמפיקה-יוצרת בטלוויזיה והיא גם מגלמת תפקיד קטן ומוצלח כאשתו של מוביל הכת (דומיניק ווסט מ"הסמויה"). היא יצרה את הסדרה עם הבמאי האוסטרלי טוני איירס והתסריטאית אליס מקרדי, וללא ספק ביקשה להעביר מסר בעל ערך. אלא שהיכולת לתווך את המסר מתוך סיפור מושך ומקורי היא זאת שתהפוך את הצופה למעורב בסופו של יום, וכן, גם תהפוך את הייאוש לקצת יותר נוח, ואת זה "עקורים" עדיין מתקשה ליישם.