גרנד ארמי - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
"העולם שייך לצעירים" הוא כנראה הסלוגן הזקן ביותר שהומצא אי פעם. הוא בטח נוסח על ידי פרסומאים בורגנים שמה שעניין אותם מלכתחילה היא האצבע הקלה על הארנק של אותם צעירים, והנטייה שלהם לבזבז כסף על טרנדים. נכון, רובנו נשמח להיראות צעירים, אבל אשכרה לחזור לגיל ההתבגרות על הורמוניו הגועשים, החרדות המשתקות והדימוי העצמי המעורער? לא נשמע לי כמו קרון עם הרבה נוסעים. אם מוסיפים לזה את הרשתות החברתיות שמסבכות את המצב ואת הקיטוב וההקצנה - מתנה מעולם שהולך ומתחרפן - אין מנוס מלהסיק כי גיל ההתבגרות הוא תקופה איומה שזוועותיה רק מחריפות בכל דור. בהתאמה, סדרות התבגרות הן כבר מזמן לא הטיול בפארק שהיו "דגראסי" ו"בוורלי הילס 90210". הצאצאיות שלהן, "אופוריה", "חינוך מיני", "13 סיבות", "אמת או חובה" ואחיותיהן ההולכות ומתרבות בז'אנר כבר לא מספקות מצג שווא פדגוגי, אלא מסתפקות באמת המרה: להתבגר זה נורא.
מתוך "גרנד ארמי"מתוך "גרנד ארמי"
איפה הימים של "דגראסי"? מתוך "גרנד ארמי"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
"גרנד ארמי" הוא תיכון ציבורי גדול (ופיקטיבי) הממוקם בברוקלין, ניו יורק. הוא העניק את שמו לסדרה בנטפליקס, העוקבת אחר חמש דמויות שצועדות בוויה דולורוזה של גיל הנעורים. היוצרת, קייטי קאפיילו, מורה למשחק, ביססה חלק מהתסריט על מחזה שכתבה בשם Slut, ובעיקר את סיפורה של הדמות המובילה, ג'ואי דל מרקו (להלן: נערה לבנה וקפטנית קבוצת המעודדות). ג'ואי מלאה בזעם אידיאולוגי, בעיקר בכל הנוגע למעמד האישה, וכמו במחזה המקורי גם היא מגיעה יום אחד לבית הספר ללא חזייה, לבושה בגופייה עם הכיתוב "שחררו את הפטמה" בניסיון – שלפעמים מרגיש פריווילגי ומאולץ - להניח על השולחן את האפליה המינית; וגם היא, כמו גיבורת המחזה, יוצאת ערב אחד עם החברים שלה ומותקפת מינית על ידם.
סיד הוא נער אמריקני ממוצא הודי שנאבק בציפיות של ההורים השמרניים שלו ובנטייה המינית שלו, שלא תהיה מקובלת עליהם בשום מצב. ליילה היא נערה ממוצא סיני שאומצה בילדותה על ידי הורים יהודים, ובמקביל לניסיונות שלה למקם את עצמה בהירארכיה החברתית, היא גם מנסה לגבש לעצמה זהות אתנית. ג'ייסון ואוון הם שני נערים שחורים, נגני סקסופון, שברגע אחד של משובה מיותרת מביאים על עצמם עונש לא מידתי מטעם בית הספר, כזה שעלול להכריע אפילו את עתידם המקצועי. דום (אודלי ג'ין, תלמידה של קפיילו שזאת ההופעה הטלוויזיונית הראשונה שלה), היא שחקנית כדורסל שמשפחתה היגרה מהאיטי, נאבקת בעוני ובמשפחה טיפולית שהיא מנסה להחזיק מכל הקצוות ומפנטזת על הימלטות לקולג'.
מתוך "גרנד ארמי"מתוך "גרנד ארמי"
דור הולך ומתבגר
(צילום: באדיבות נטפליקס)
ניכר כי "גרנד ארמי" עושה מאמץ להביא תמונה כנה וריאלית מאוד, גם אם מחוספסת, של הדור שמתבגר בימים אלה (ציר הזמן של הסדרה מסתיים במרץ 2020, רגע לפני הקורונה). אבל יותר מהכל, הסדרה בעיקר מתאמצת. אולי כמו הנעורים עצמם, גם היא דחוסה מאוד, אינסטנסיבית ומנסה לתקוף – לפעמים בפרק אחד – את כל הטרנדים החברתיים הנוכחיים, החל ב-MeToo, דרך אפלייה גזעית, התבגרות מינית תחת שלטון הפורנו החופשי, פערי הדורות, תקיפה מינית (על ידי אנשים הקרובים למותקפת), נטייה מינית, ההשפעה של רשתות חברתיות על הדימוי העצמי ואפילו טרור.
מתוך "גרנד ארמי"מתוך "גרנד ארמי"
מנסה לתקוף את כל הטרנדים החברתיים
(צילום: באדיבות נטפליקס)
היא בהחלט לוכדת משהו אותנטי, לפחות מנקודת מבטי בגילי המקשיש, מהקיום הנפיץ והמרוכז בעצמו של מתבגרים בעידן הנוכחי. הדיאלוגים שלה מצוינים ולא נופלים לקלישאות, ולפחות חלק מהדמויות שלה עגולות ומורכבות (וחלקן מוזנחות, אבל אי אפשר לקבל הכל). יותר מזה - המתבגרים של "גרנד ארמי" חפים מהמחלה האיומה ביותר של סדרות התבגרות – נערים ונערות שמדברים כמו מבוגרים עם תבונה שלא הרוויחו ביושר. ולמרות זאת, הם עדיין אנשים מעניינים, מתפתחים ולפרקים אפילו מעוררי השראה. אבל היגיעה המוגזמת והעומס מתישים את הצופה, כאילו הוא צריך להתבגר בעצמו. מומלץ למי שמתגעגע לגיל ההתבגרות או לפחות מעוניין להבין באיזה עולם אמוציונאלי מתבגרים מתנהלים כרגע, ובעיקר אם יש לכם קצת זמן פנוי (תשעה פרקים של 50 דקות לא הולכים ברגל).