עוד לפני שהגיע למרקע של נטפליקס, הצליח הסרט "חמודות" לחולל שערוריות ולספק שלל כותרות שליליות. הכול התחיל כשהפוסטר שענקית הסטרימינג בחרה לקידום הסרט הרגיז לא מעט אנשים, מאחר והציג ילדות בנות 11 באופן שאפשר לכנותו מיני – עם לבוש חשוף למדי ופוזות מפתות.
(באדיבות נטפליקס)

המצייצים בטוויטר זעמו וטענו שהפוסטר, הטריילר ותיאור העלילה באתר של נטפליקס פשוט דוחים. הסנאטורים טום קוטון וטד קרוז מהמפלגה הרפובליקנית בארצות הברית קראו להסיר את הסרט, בלי לראות אותו בכלל. מהר מאוד התגבשה עצומה, שבה נדרש מנטפליקס לא להפיץ את "חמודות" בגלל ש"הוא מציג ילדה בת 11 באופן מיני לשמחת הצופים הפדופילים".
ענקית הסטרימינג נלחצה מהעצומה, עליה חתמו קרוב לרבע מיליון זועמים וזועמות והחליפה את הפוסטר שלה בפוסטר המקורי של הסרט, שהוא הרבה יותר תמים ומתאים לרוח הסרט. בנוסף היא התנצלה עמוקות והודתה בטעות שלה: "הפוסטר לא ראוי. זה לא היה בסדר".
הפוסטר של נטפליקס לצד הפוסטר המקוריהפוסטר של נטפליקס לצד הפוסטר המקורי
הפוסטר של נטפליקס לצד הפוסטר המקורי
ברור שהסקנדל סביב "חמודות" הוא חסר פרופורציות, והעניק לסרט סביר ומהנה, עם אמירה ביקורתית-חברתית, מעמד הרבה יותר אימתני ומשמעותי ממה שהוא באמת. עדיף היה שכל מצקצקים והמתקוממים היו רואים אותו לפני שפצחו בקריאות חרם וחתמו על עצומות. יחד עם זאת, "חמודות" אכן טורד, והתמונות שהיוצרת הצעירה מציגה אכן מדאיגות. אפילו אני, שראה כמעט הכול ב-60 שנותיי, הוטרדתי מהדרך שבה מתנהל דור האינסטגרם, המתבגר בטרם עת.
כשפגשתי את הבמאית הצרפתייה מימונה דוקורה, יוצרת "חמודות" במהלך פסטיבל ברלין - חודשים ספורים לפני הסקנדל - היא הייתה מודעת שהסרט שלה על בת למשפחת מהגרים פוליגמית מסנגל, שחוברת לבנות שרוקדות ריקודי טוורקינג פרובוקטיביים, בבגדים חושפניים, עשוי לזעזע אנשים.
"הכול התחיל לפני שלוש שנים שהייתי באירוע תרבותי שהתרחש בשכונה בפריז, שבה אני מתגוררת. במסגרת ההופעות עלו בנות צעירות על הבמה וזה היה ממש חולני – הן הופיעו ורקדו עם בגדים מאוד סקסיים", שחזרה דוקורה, "הייתי בהלם ואמרתי לעצמי: 'אני לא חושבת שהן מבינות מה הן עושות עכשיו'".
דוקורה פצחה בתחקיר מקיף. "במשך שנה וחצי הסתובבתי ברחובות, בפארקים, בבתי ספר ודברתי עם מאות בנות והן סיפרו לי את הסיפורים שלהן ומה הן מרגישות כילדות צעירות היום ונשים בעתיד. וכל הסיפורים עזרו לי לכתוב את התסריט. חשבתי שמדובר ממש במצב חרום וצריך לחשוף אותו".
מאימונה דוקורהמאימונה דוקורה
מימונה דוקורה
(צילום: Andreas Rentz/Getty Images for Netflix)
הבנות שפגשת עושות כבר קיימו יחסי מין? "בתחקיר שלי לא שמעתי מהן אם הן שוכבות עם גברים. בעיקר דיברנו על הדרך בה הן מציגות את הגוף שלהן דרך הריקוד או באמצעות התמונות שהן מעלות לאינסטגרם. לאחר שצילמתי את 'חמודות', שמעתי שהמפקחת על בתי הספר גילתה שילדים בגילאים 12-13 בבתי הספר וגם ילדים גדולים יותר הולכים לשירותים ומסתכלים על פורנוגרפיה ומנסים לעשות את מה שהם רואים. אין ספק שיש בעיה בחינוך ובתקשורת. אתה כבר לא יכול לומר לילדים אל תתעסקו בטלפון".
דוקורה, בת למהגרים מסנגל, הביאה למרקע לא מעט מהסיפור האישי שלה. "כנערה מתבגרת, גם אני רקדתי, אבל לא בצורה סקסית כמו הגיבורה של הסרט. בכלל, שאבתי השראה מהסיפור שלי – גם אני נקרעתי פעמים רבות בין שתי התרבויות שלי, האפריקאית והצרפתית".
אחד הדברים שדוקורה הביאה מהביוגרפיה הפרטית שלה לסרט הוא נושא הפוליגמיה. "נולדתי למשפחה פוליגמית עם שתי אימהות ואבא", היא חושפת. " אמא שלי הייתה האישה הראשונה. אני באה ממשפחה מוסלמית וזה די מקובל במסורת שלנו - להרבה מהדודים שלי היו כמה נשים. אבא שלי התחתן עם האישה השנייה, עוד לפני שנולדתי. זו הייתה סיטואציה מאד קשה לאמא שלי, אבל גם לאבא שלי. אני יכולה לומר שההורים שלי מצאו את הדרך להגן עלינו ולשמור על המאבקים שלהם, בינם לבין עצמם ולהרחיק אותם מהילדים".
מתוך "חמודות"מתוך "חמודות"
מתוך "חמודות"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
איך היו היחסים שלך עם האישה האחרת? "אני מאוד קרובה אליה אפילו היום. גם האחים והאחיות מאוד קרובים אליה ואני כמובן גם מאוד קרובה לאמא שלי. העניין הוא שהפוליגמיה היא דבר מאד קשה עבור הנשים. בשכונה שלנו ראיתי הרבה נשים בוכות בגלל הסיטואציה הזו וגם ילדים בכו, ואני לא יכולה לשכוח זאת. אז כמובן שאני מתנגדת לפוליגמיה וההורים שלי יודעים שאני מתנגדת".
הוריה של דוקורה התחתנו בסנגל ואז עברו לצרפת. "אבא שלי עבד כמנקה רחובות. פריז היא כידוע עיר יפהפייה ואבא שלי כל חייו עסק בלנקות את פריז. אמא שלי ילדה שישה ילדים וניקתה בתים. האישה האחרת ילדה עוד ארבעה, כך שאנחנו ביחד עשרה ילדים".
סבלת מגזענות בילדותך? "אני יכולה לומר שלא, אבל יחד עם זאת תמיד אהבתי קולנוע ולא היה ייצוג לאנשים כמוני בקולנוע. עכשיו זה משתנה מאד, אבל האם אתה יכול לתת לי שם של שחקן או שחקנית שחור חוץ מעומר סי?".
איך גילית את הקולנוע? "בעיקר דרך הטלוויזיה. כילדה צפיתי בסרטים עם אחי הגדול. ראיתי בגללו הרבה סרטי אימה, שלא הייתי אמורה לראות, אבל זה עורר אצלי רגשות חזקים וצורך ורצון ליצור ולהעביר את הרגשות האלה לאנשים ובאותו זמן לספר סיפור ולומר משהו על העולם".
כשאמרת להורים שלך שאת רוצה ללמוד קולנוע, איך הם הגיבו? "אמא אמרה לי: 'קולנוע זה לא בשבילנו. את יכולה לראות אנשים כמונו על המסך? לא , אז עדיף שתשכחי מזה. וגם אין לנו כסף'. האמת, רציתי להיות מדענית, למדתי ביולוגיה ויש לי תואר, אבל נקרעתי בין האהבה לביולוגיה לבין הקולנוע, וגם השתתפתי בכמה הצגות תיאטרון. בסוף בחרתי בקולנוע".
ב- 2015 דוקורה יצרה סרט קצר בשם "אמא", שהוצג ב-200 פסטיבלים מסביב לעולם וזכה ביותר מ-50 פרסים כולל בסאנדנס וטורונטו ובפרס הסזאר לסרט הקצר. ואילו "חמודות" התחרה בסאנדנס וזיכה אותה בפרס הבמאית המצטיינת בקטגורית סרטים דרמטיים מן העולם. עכשיו היא עובדת על מספר פרויקטים מסקרנים.
מה את חושבת על תנועת מי טו וכל התנועות הנשיות האחרות? "אני מאד שמחה על כולן. אנחנו עדים היום לשחרור נוסף של הנשים - שחרור של הקול שלנו. אני חושבת שכשנשים יפסיקו להרגיש אשמות וקורבנות הן תצלחנה לשנות את המצב".