בבוקר יום חמישי תכריז האקדמיה האמריקנית על המועמדים לטקס האוסקר, שיתקיים בעוד כחודש וחצי בלוס אנג'לס. כמה שעות לאחר מכן, ולא רחוק מהוליווד, יפתח פסטיבל סאנדנס. מדובר בסגירת מעגל סמלית למחזור החיים השנתי של הקולנוע האמריקני. לכאורה אין הרבה שקושר בין שוברי הקופות המסחריים מקליפורניה הלוהטת, שבוערת בשבועות האחרונים, לסרטים העצמאיים הצנועיים ודלי התקציב שעולים לרגל לפארק סיטי הקפואה שבמדינת יוטה. אבל בלוח השנה של תעשיית הבידור המקומית, העונה נפתחת בסאנדנס ומסתיימת באוסקר. יוצרים שאפתניים ונטולי אמצעים מטפסים בכל ינואר לעיירת הסקי הציורית. גם שם, בין הרי הרוקי המושלגים, הם רחוקים מהפסגה, אבל שם הם מחפשים אחר חמצן לנשימה שיאפשר להם לקדם את סרטיהם. אומנם אין יותר מדי חמצן באוויר הדליל, וגם לא בתעשיית הקולנוע באופן כללי, אבל הפסטיבל החשוב ביותר בארצות הברית, הוא בגדר הנשמה שמאפשרת ליוצרים לחלום.
לא פעם מתברר ליוצרים שמדובר בהנשמה מלאכותית, וחלקם יאלצו להחליט בהמשך האם להתעקש ולהמשיך הלאה או להניח לקריירה שלהם בהמתת חסד. סאנדנס הוא הפסטיבל החשוב בארצות הברית, אבל חשיבותו נובעת מהפעילות שמתרחשת מאחורי הקלעים בשוק סרטים. וכשתעשיית הקולנוע כמכלול נמצאת בנסיגה מתמשכת ובלתי ניתנת להכחשה, הרגרסיה נותנת אותותיה גם על השוק והסרטים שבו - מקוריים, יצירתיים ועשויים לעילא ככל שיהיו - רבים מהם נותרים על המדף ללא קונים. אחרי כמה ימים של תהילה הם נעלמים כשלג דאשתקד. על אף התמונה המדכדכת הזו, יש עדיין כמה סיפורי הצלחה, כמו למשל "כאב אמיתי" של ג'סי אייזנברג. המסלול שלו נפתח בינואר 2024 בבכורה עולמית בפארק סיטי, שם נרכש על ידי חברת סרצ'לייט מבית דיסני בעבור כמה מיליוני דולרים (סכום צנוע, אבל יותר ויותר נדיר בימינו), ואילו היום הוא נחשב לאחד המועמדים לזכייה באוסקר.
מוכרים קרח לאסקימוסים (וליהודים), או לפחות מנסים
בשלב זה קשה לדעת אלו סרטים שיערכו את בכורתם בסאנדנס השנה ישלימו את המסלול הארוך, העקלקל, והמפרך בדרך אל עונת הפרסים בסוף השנה. עם זאת אפשר לסמן כמה סרטים שמתעלים מעל השאר כהבטחות להמשך. הבולט שבהם הוא If I Had Legs I'd Kick You של מרי ברונסטין, שבסרטה הארוך השני כבמאית מביאה למסך דרמה קומית שחורה ומטורללת במרכזה אישה שחייה מתרסקים לנגד עיניה או רק בראשה, כשהיא מידרדרת פיזית ומנטלית בעודה מתמודדת עם המציאות שלה כאימא מותשת ובת זוג נטושה. רוז ביירן מככבת, ולצדה סוללה מגוונת של שמות מפתיעים כמו מגיש הטלוויזיה קונאן או'בריאן והראפר אסאפ רוקי. חברת A24 הפיקה ותפיץ כמו פנטזיית נוער The Legend of Ochi, מהזן של אי.טי, בבימויו של אייזאה סקסון ובכיכובם של הלנה זנגל הצעירה, פין וולפהארד, ווילם דפו ואמיליה ווטסון, במה שעשוי להיות שובר הקופות היחיד שיוצא מסאנדנס.
40 שנה אחרי יציאת הדרמה פורצת הדרך "נשיקת אשת העכביש" של הקטור בבנקו, ג'ניפר לופז החליטה ליזום עיבוד חדש, חדיש ומחודש לרומן הפוליטי של מנואל פויג. בניגוד לגרסה מ-1985 שהועתקה מארגנטינה לברזיל, ברימייק הנוכחי, שעליו הופקד ביל קונדון כבמאי, העלילה מתרחשת בבית כלא בבואנוס איירס בהתאם לסיפור המקור. טונאטיו אליסרארז לוהק כלואיס מולינה הקווירי שמואשם בהתנהגות בלתי הולמת (הדמות שזיכתה את וויליאם הארט באוסקר לשחקן הטוב ביותר), ודייגו לונה מגלם את הפעיל הפוליטי ארגי שנשלח למעצר על רקע התנגדותו למשטר (לא משהו שהשחקן לא התנסה בו בסדרה "אנדור"). לופז, שנעזרה בבן זוגה לשעבר בן אפלק ובן דודו מאט דיימון לצורך הפקת ומימון ההרפתקה הזאת, נכנסה לנעליה ושמלתה החשופה של סוניה בראגה והטמיעה עצמה בדמותה המיתית של אשת העכביש המדומיינת אורורה, כפי שהיא מסופרת על ידי שני האסירים, על רקע המשיכה המתפתחת ביניהם.
כמו "נשיקת אשת העכביש", גם The Wedding Banquet של אנדרו אהן הוא רימייק לסרטו של אנג לי 1993. במקרה זה מדובר בקומדיה קלילה בכיכובה של לילי גלדסטון האינדיאנית אשר מתרחשת בתוך הקהילה האסייתית-אמריקנית, שילוב של מרכיבים שמסבירים כיצד היא כבר נרכשה להפצה על ידי חברת בליקר סטריט, ותצא לאקרנים באביב. זה לא סוד בארצות הברית שגם כשכולם מדברים על אנטישמיות, הז'אנר המכונה "סרטים יהודיים" הוא אחד מהמשגשגים ביותר בקופות, תופעה מופלאה ונדירה בימינו. "כאב אמיתי" ו"בין בתי הכנסת" יצאו מסאנדנס אשתקד בדרך להצלחה מסחרית לא מבוטלת, וזה כנראה גם הגורל האופטימי של Oh, Hi! שביימה סופי ברוקס. קומדיה שבה איריס (מולי גורדון, הזכורה לטובה מ"שבעה בייבי", עוד להיט אינדי כשר) ואייזק (לוגן לרמן) יוצאים לחופשה רומנטית, רק כדי לגלות שהסטטוס הזוגי שלהם לא מקובל על שני הצדדים, מה שסודק את הבסיס הרגשי ליחסיהם.
דרמה קווינס, וקווירס
האמנית הניו יורקית הרב-תחומית אמליה אולמן (יהודיה גם היא) מציגה את הצד הקליל יותר שלה כקולנוענית בסרטה השני Magic Farm, שבו היא שבה למולדתה ארגנטינה. קלואי סביני, אלכס וולף וסיימון רקס מגלמים צוות עיתונאים אמריקאיים שיוצאים לדרום אמריקה כדי לצלם סרט על מוזיקאי מפורסם, אולם כשהם מגלים לתדהמתם שהם הגיעו למדינה הלא נכונה, הם מאלתרים הפקה מפוברקת בעוד משבר בריאות עולמי פורץ. מוזרה עוד יותר היא הקומדיה הארטיסטית By Design שנראית כמו פרודיה מקרית על הזוועתון המדובר "יופי מסוכן". אמנדה קריימר, גם היא אמנית רב-תחומית, ליהקה את ג'ולייט לואיס לדמות שמזכירה את דמי מור מלהיט האימה הנשי, אלא שבמקום לחלוק את קיומה עם גרסה צעירה יותר שלה, הגיבורה במקרה זה יוזמת חילופי גוף עם כסא שהיא חושקת בו. קשה לשבת בשקט מול האבסורד המשעשע והאניגמטי בו לוקחים חלק גם מלאני גריפית, סמנתה מאתיס, אודו קיר ומאמאדו אתי.
סאנדנס, ובמיוחד מסגרת NEXT שלו, בו שולב סרטה של קריימר, הוא חלל בטוח לערוך בו ניסויים קולנועיים. כזה הוא גם Atropia של היילי גייטס שהפיק לוקה גואדנינו האיטלקי. אליה שווקאט מככבת בסאטירה זו כשחקנית ששירותיה נשכרו כדי להשתתף בהדמיית שדה קרב באתר תרגולים צבאיים. אבל המשימה המקצועית מתערבבת במערכת יחסים אישיים ועמדות פוליטיות. "אטרופיה" יתחרה בתחרות הראשית לסרטים עלילתיים מתוצרת אמריקנית, ובה נכללים גם סרט המסע Omaha של קול וומבי על אלמן (ג'ון מג'רו) שיוצא אל המרחבים עם שני ילדיו הקטנים אחרי מות אשתו; המותחן Plainclothes של כרמן אמי על בלש שנשלח לעקוב ולעצור הומוסקסואלים בניו יורק, ומתאהב באחד מהם; הקומדיה BunnyLover של קתרינה ז'או ובמרכזה קאם-גירל שמנתבת את חייה בין קהל הלקוחות למשפחתה ו-Twinless של ג'יימס סוויני על שני גברים בקבוצת תמיכה לתאומים נטולי אחים תאומים.
רציניים קצת יותר הם הסרטים הבריטיים שמגיעים לפארק סיטי ומובלים בכוכבים בעלי שם, כדי לעשות רושם על הקהל האמריקני. הבמאית סופי הייד, שהיממה את הצופים בסאנדנס ובעולם כולו לפני שלוש שנים עם סצנת הסיום של "אף פעם לא מאוחר" עם אנה תומפסון בעירום מלא, חוזרת לפסטיבל עם Jimpa, דרמה נוספת על חיי הגיל השלישי בכיכובה של אוליביה קולמן. השחקנית הבריטית הוותיקה לא צפויה להיחשף פיזית כאימא שמלווה את צאצאה הנון-בינארי למפגש עם האב המרוחק בגילומו של ג'ון ליתגו. בתה הטרנסית של הבמאית אוד מייסון-הייד, פעילה פרו-פלסטינית נודעת, מצטרפת לשני הכוכבים הוותיקים. The Thing With The Feathers, עיבוד הקולנועי לספרו של מקס פורטר, עוסק בהתמודדות של אב צעיר עם אובדן וקירות הבית שסוגרים עליו ועל שני ילדיו שהתייתמו מאימם. בנדיקט קמברבאץ' מככב בתפקיד הראשי בסרטו של הבמאי דילן סאות'רן, שעל צוות ההפקה שלו נמנית בין השאר לי ברודה הישראלית.
גירל פאוור גרסת המזרח התיכון
ברודה, שעושה חיל בהוליווד ומבקרת בפארק סיטי עם הפקותיה מדי שנה, אינה הישראלית היחידה שתגיע לסאנדנס השנה. אומנם אין השנה סרטים מתוצרת כחול-לבן בתוכניית הפסטיבל, שידוע כבעל ציביון פרוגרסיבי, אבל הקומיקאית נועם שוסטר-אליאסי צפויה לשבור את הקרח מסביב וגם את הלב הערל של הצופים הקפואים בדוקו "דו-קיום בתחת שלי!", המבוסס על מופע הסטנד-אפ שלה. הבמאית האמריקנית ממוצא פלסטיני, אמבר פארס, הובילה את הצילומים שברובם התקיימו בישוב נווה שלום שבו גדלה שוסטר-אליאסי במשפחה פציפיסטית, ובתל אביב. היא מלווה את הקומיקאית כשהיא מתבטאת בהומור על נושאים אישיים ופוליטיים על הבמה, ובמקביל מתקשה לקהל את הזוועות בעולם סביבה ובמיוחד אחרי 7 באוקטובר. הסרט המתוק-חמוץ-חריף הזה מתאר היטב את המשבר האישי של ישראלים רבים, אלא שתהליך ההתפכחות של הדמות במרכזו לוקח כיוון לא אופייני, כזה שיכעיס רבים בארץ.
"דו-קיום בתחת שלי!" (Coexistence My Ass!) הוא שיתוף פעולה אמריקני בהובלת יוצרות פלסטיניות וישראליות, בהן המפיקה רייצ'ל לאה ג'ונס וליבי לנקינסקי שתמכה בפרויקט דרך ארגון אלבי שייסדה. זהו ביטוי נוסף לפרץ יצירה של קולנועניות ערביות, שאת הדיו מרגישים על פסגות ההרים ביוטה הרחוקה יותר מאשר בארצות המוצא שלהן. השחקנית והבמאית שרין דביס הביאה למסך את All That's Left of You, שמגולל את קורות משפחה מהגדה המערבית לאורך שלושה דורות מתוך נקודת מבטה של אימא פלסטינית, שעולמה מטלטל אחרי עימות שמתקיים בין בנה לכוחות צה"ל. דביס, שגם כתבה את התסריט ומככבת בתפקיד הראשי, תכננה לצלם את הסרט בישראל, אך נאלצה להעביר את ההפקה לקפריסין בעקבות המלחמה בעזה, ולקחה איתה לשם את חברי משפחת בכרי שמופיעים לצדה: אבא מוחמד, האחים סאלח ואדם, וגם את השחקנים מוחמד עבד אל-רחמן ומריה זרייק שגם הם פלסטינים אזרחי ישראל.
6 צפייה בגלריה


משפחה מהגדה המערבית לאורך שלושה דורות מתוארת מנקודת מבטה של אימא פלסטינית. All That's Left of You
(צילום: באדיבות פסטיבל סאנדנס)
מבט רגיש למציאות העגומה במזרח התיכון מתועל למסך על ידי הבמאית הבריטית נאדיה פל, שגדלה בכוויית. בדרמת הנעורים מכמירת הלב Brides, היא מזהירה מכוח המשיכה של האסלאם הקיצוני כשהיא מלווה שתי נערות שקצו בחיים הקשים כמוסלמיות באנגליה, ויוצאות בתמימותן למסע מלא תהפוכות בדרך לגורל רע ומר. בחזית האיראנית, שרה חאקי ושותפה היצירתי מוחמד רזא עייני, מספקים הצצה לסיפור לא שגרתי של נציגת ציבור בקהילה כפרית ברפובליקה האסלאמית. שרה שאחוורדי, שעומדת במרכז הדוקו "לחתוך מבעד לסלעים", אומנם זוכה בבחירות המקומית, אולם פעילותה למען זכויות הנשים נתקלת בהתנגדות הגברים ואף מעוררות עליה את זעם השלטונות שחושדים בנטיותיה המיניות, ומאיימים לכפות עליה ניתוח לשינוי מין על פי דין שמיים. כמו רבים מהסרטים החתרניים שיוצאים מאיראן, גם ההפקה התיעודית הזו התנהלה מתחת לאפם של הרשויות והתוצאה הסופית לא תערב לחיקם.
עמידתה של שאחוורדי מול הממשל המיזוגני באיראן, ושל שוסטר-אליאסי מול המיינסטרים הפוליטי בישראל כפי שמעוצב על ידי ממשלת נתניהו, נקלטים היטב בציביון האקטיביסטי של סאנדנס לצד סרטים תיעודיים אחרים רבים שמלווים אינדבידואלים שמקדישים עצמם למאבק באי-צדק ובשלטון מושחת. כזה הוא גם Mr Nobody vs Putin שצילם פאשה טלנקין בבימויו ועריכתו של דיוויד בורנסטין. מדובר בתיעוד נדיר של תהליך המיליטריזציה של מערכת החינוך ברוסיה שהואץ באופן מפחיד מאז הפלישה לאוקראינה. טלנקין, שעד לעריקתו עבד בבית ספר בעיר התעשייתית קרבש, צילם בחשאי כיצד תכנים לאומיים-צבאיים נכפו על תוכנית הלימודים של התלמידים, בעוד שהבוגרים מגוייסים בכוח למאמץ המלחמתי. מן הצד השני, העיתונאי האוקראינה מיסטיסלב צ'רנוב שזכה באוסקר על הדוקו המטלטל "20 ימים במריופול", יציג בסאנדנס את סרטו החדש 2000 Meters to Andriivka על ההתנגדות לפלישה הרוסית.