הקולנוען הבריטי המהולל מייק לי נודע לאורך השנים כהומניסט שמנצל את הדרמות הקטנות, הצנועות והאינטימיות שלו כדי לשרטט בעדינות קווים לדמותם של בני אדם פשוטים מן החיים, ולמפות את היחסים ביניהם. כך למשל ביצירת המופת שלו "סודות ושקרים" מ-1996 שנגע ללבם של רבים כל כך ברחבי העולם, וגם בישראל. למרות החתירה שלו לזיקוק מסרים אוניברסליים מעבר לפוליטיקה, ככל שמדובר בישראל, לי היהודי נוהג להחרים את מעריציו המקומיים על רקע התנגדותו ארוכת-השנים להנהגתם על רקע הסכסוך עם הפלסטינים. בראיון מיוחד ל-ynet, הבמאי בן ה-83 מכריז כי כמו סרטיו האחרונים, גם זה החדש, Tender Loving Care, לא יוקרן בארץ.
"אם אתה שואל אותי מה המסר שלי לישראלים, זה ברור מה שהישראלים צריכים לעשות, וזה ברור מה שהישראלים צריכים להפסיק לעשות. וזה המהות של העניין. זה כל מה שיש בזה", קובע לי, "הסרט הזה לא יופץ בישראל, וזה חבל מאוד, כי אני יודע שיש הערכה לעבודה שלי בישראל. אבל עד שהישראלים, עם כל הכבוד, יחליטו מה הם רוצים לעשות עם עצם, זה יהיה המצב. זה לא טוב".
זה לא תמיד היה המצב. בשנת 1991, לי הגיע לישראל כאורח פסטיבל ירושלים. אולם כמעט שני עשורים לאחר מכן, כשהוזמן לחזור ארצה כדי להשתתף בסדנת אמן מטעם בית הספר סם שפיגל, הבמאי הודיע על ביטול הביקור על רקע חוק הנאמנות - לפיו קבלת אזרחות למי שאינם יהודים תותנה בשבועת אמונים ל"ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". מאז, הצטרף לי לעצומות השונות נגד ישראל בבריטניה לצד הבמאי קן לואץ', המוזיקאי רוג'ר ווטרס ואחרים. לדבריו, העולם כולו נסחף ללאומנות, גזענות, אלימות וניצול על רקע כלכלי מהצד הימני של המפה הפוליטית - רחוק ככל האפשר מהרעיונות שהוא מנסה להביע בסרטיו. קשה להגיד שהוא מלא באופטימיות לקראת העתיד.
"אנשים מתים, וזה חייב להסתיים בקרוב, וכמה שיותר מהר, יותר טוב. אנשים באוקראינה התמודדו עם השטות הזו של המלחמה של רוסיה במשך כמה שנים. לחלוטין אין מושג איך זה ייגמר. נהדר שאוקראינה נלחמת בחזרה, אבל זה כזה בזבוז של חיים אדם. וכך גם מה שקורה בפלסטין, וכן, גם בישראל, למען האמת, ובמקומות אחרים. אני רק רוצה שזה ייגמר ושיוכלו לחיות את חייהם".
"יש לי מוגבלות פיזית שהופכת את התפקוד לקשה מאוד"
כמו רוב סרטיו, גם Tender Loving Care הוא תוצר של הפקה מדודה ודלת-תקציב שהעוצמות הרגשיות שלה נובעות דווקא מפשטות העלילה שנסמכת על קשרים אישיים וההמחשה שלהם באמצעות השחקנים. לצד בת זוגו מריון ביילי וחברו הוותיק פול ווסון, שמככבים ועבדו יחדיו לאורך השנים, הפעם עומדות במרכז שתי שחקניות צעירות - אליס ביילי ג'ונסון (בתו החורגת של לי, שהופיעה בסרטיו האחרונים) וקייט או'פלין (זוכת האמי על "מפרץ האלמנות"). השתיים מגלמות עובדות סוציאליות בהתמודדות יומיומית עם האתגרים המקצועיים של טיפול וליווי של אנשים במצוקה לבין חיי הפרט שלהן. הסרט העדין מזכיר לנו שיש להן כאלה, כמו לעובדים סוציאליים בכל העולם. מדובר בסיפור שלי לא חקר בעבר, אבל מה שקושר את הדרמה הספציפית הזאת ליצירותיו הקודמות הוא ההסתעפות של מידע ורגשות, בין מה שנסתר למה שמתגלה וצף לפני השטח - מסלול שעוצב באופן מושלם ביצירת המופת האהובה שלו "סודות ושקרים".
לא צריך תקציב בשביל עוצמה רגשית. מתוך Tender Loving Care
(צילום מסך)
"זה לא הקונבנציונלי שקיים במקומות אחרים. מה שחשוב הוא שהדרך שבה אנו ניגשים, הדרך שבה אנו עובדים על הדברים האלה, היא שהשחקנים צריכים להפוך לדמויות. וכשהם בדמות, הם לחלוטין הדמות, ואתה יכול ללכת איתם לכל מקום ולחקור את זה", מסביר לי את הדרך בה מתגבשת החוויה הקולנועית במהלך הצילומים. "אתה מגיע לנקודה שבה אתה מזקק את זה לרגעים שחשובים, הרגעים הדרמטיים, כשאתה מביא את הדברים האלה אל פני השטח. אנחנו צריכים לגרום לזה לקרות בצורה שתמיד תהיה עקבית עם הדמויות התלת-ממדיות ואמיתיות. אין רמאות בזה. אתה לא יכול לכפות קתרזיס מזויף; זה חייב לצאת באופן אורגני".
מאז סרטו הארוך הראשון Bleak Moments מ-1971 ועד היום גיבש לי גוף יצירה נכבד, שזכה להערכה רבה בארצו בריטניה וגם בעולם כולו - כולל בהוליווד שעובדת כל כך שונה ממנו, אך זיהתה את האיכויות והדקויות של יצירתו ב"סודות ושקרים" שהיה מועמד לאוסקר ב-1997. לי עצמו רשם שבע מועמדויות לפסלון מוזהב עד היום כבמאי ותסריטאי על "סודות ושקרים", "וירה דרייק" (2005), "חופשיה ומאושרת" (2008) ו"עוד שנה" (2010). בריביירה הצרפתית הוא הפך לשם דבר עם זכייה בפרס דקל הזהב על "סודות ושקרים" - ועוד לפני כן ב-1993, עם זכייה בפרס הבמאי הטוב ביותר על "עירום", שזיכה גם את כוכבו דיוויד ת'יוליס בפרס השחקן (בדומה להישג של טימותי ספאל 21 שנים לאחר מכן, בדרמה התקופתית של לי "מר טרנר"). Tender Loving Care, שזכה בפרס הגדול בפסטיבל סן סבסטיאן היוקרתי בספרד, צפוי גם הוא לעורר הדים במהלך המירוץ לאוסקר. אך למרות שמדובר בחמישה עשורים של יצירה פורה ומוצלחת, לי סבור שההתפתחות שלו לאורך השנים מתונה ביותר.
פרסי הבמאי והשחקן בפסטיבל קאן. מתוך "עירום"
(צילום: באדיבות yes)
"אני עדיין ניגש לזה עם הקולגות שלי, השחקנים, באותו אופן שבו עשיתי כשהתחלתי לעשות את זה לפני 60 שנה בדיוק. אבל כל התהליכים או ההליכים היצירתיים גדלים, והם גדלים בכל מיני דרכים. כמובן, זו לא רק חוויית העשייה, אלא חוויית העולם. נקודת המבט שלי, הרגשות שלי, ההשקפה שלי על העולם, אבל זה בהכרח גדל עם הזמן. דברים השתנו ככל שהתבגרתי. תמיד היה איזשהו שינוי עדין שלא ניתן להגדרה בקלות בגישה שלי לדברים אחרי שהפכתי להורה, בזמנו. ולמרות שקשה לשים את האצבע על זה בצורה מדויקת, אין ספק בכך. בפועל אתה מפתח כלים חדשים, שונים, מתוחכמים יותר בארגז הכלים, אבל בעיקרון, זה פחות או יותר כמו שתמיד עשיתי סרטים".
לי אולי לא מזהה תמורות משמעותיות ביצירה שלו לאורך השנים, אבל כמובן שמבחינה פיזית הגוף שלו עבר שינויים ואלו הגבילו את עשייתו לאחרונה, ולפי הצפי שלו יביאו לסיום הקריירה בקרוב. לקראת הבכורה של Tender Loving Care בפסטיבל טלורייד ומיד לאחר מכן בפסטיבל טורונטו, הבמאי הכריז כי ככל הנראה מדובר בסרטו האחרון, וזאת מכורח המציאות של המיוזיטיס שממנו הוא סובל - מחלה רב-מערכתית שעלולה לפגוע בשרירים, עור, מפרקים, ריאות, לב ומערכת העיכול, ומקשה על התנועה שלו. "יש לי מוגבלות פיזית שהופכת את התפקוד לקשה מאוד. למרות זאת, עשינו את הסרט הזה ונהנינו מכך", הוא מדווח, "אני לא יודע איך ארגיש בעוד שנה או שנתיים. יש דברים אחרים לעשות. זה לא ביג דיל גדול כזה כמו שזה באמת. יש לי אחות שמבוגרת ממני בכ-25 שנים, ואין לה שום קשר לקולנוע, אבל כבר לפני 20 שנה היא אמרה לי שהיא לא מבינה למה אני לא פורש".
מה אתה משאיר מאחורייך, שתעשיית הקולנוע והעולם באופן כללי יחסרו בעתיד?
"זו שאלה קשה, ומאוד שובבה. אני חובב סרטים גדול. אני אוהב סרטים. אני אוהב לראות סרטים כל החיים שלי, אבל האינסטינקט הטבעי שלי, והמחויבות שלי, מעבר לכל הסרטים, היה תמיד, מאז שהייתי ילד קטן, להתבונן על העולם ולרצות ללכוד אותו. להביע אותו ולדאוג לו. וזה אומר לדאוג לאנשים. זה כל מה שניסיתי לעשות בכל הסרטים שעשיתי, וגם במחזות מסיבה זו או אחרת".
להתבונן בעולם - ולדאוג לאנשים. מתוך "סודות ושקרים"
(צילום: באדיבות yes)
מריון ביילי ששוהה לצדו של בן זוגה בביתם המשותף, וגם באתר הצילומים, אמנם תמשיך איתו בחייהם הפרטיים, אך היא מכירה בחסך הצפוי למעריציו אחרי הסרט הנוכחי, שבו היא מגלמת את אמה של אחת העובדות הסוציאליות. "הדבר המבריק במייק הוא שהוא יחיד במינו, אף אחד אחר לא עובד כמותו. יש כמה אנשים שניסו את זה, ועבדתי עם כמה אנשים שניסו משהו דומה, וזה לא ממש הצליח. לא כמו שמייק עושה את זה. הוא המציא את זה, הוא יצר את זה. וכמובן שזה פשוט דבר חד-פעמי, אבל יהיו אנשים אחרים, צעירים, שמתישהו ייצרו את הדבר החד-פעמי שלהם".
אף אחד לא עובד כמותו. מייק לי
(צילום: יחסי ציבור)
ואולי בעצם הסרטים המזככים הטעונים באנושיות פשוטה, וחמלה יומיומית, יהפכו להיות לא רלוונטיים בעולמנו שהופך לקר, מנוכר ובלתי אנושי יותר ויותר בגלל מנהיגים כוחניים, אנשי עסקים תאבי-בצע וטכנולוגיית הבינה המלאכותית. כל אלה נכרכים יחדיו באופן נטול-רגשות או מוסר בעת הנוכחית. "הדמויות בסרט אכפתיות זו כלפי זו, וייתכן שכולנו נצטרך בעתיד הקרוב מישהו שיהיה אכפת לו מאכפתיות, שזה קצת אירוני", אומר לי. "בחברה שהולכת והופכת חומרנית וצינית, אכפתיות כמקצוע נמצאת תחת איום ברור. יש נשים שעושות את העבודה הזו והן עומדות בפני שוקת שבורה. אני לא רוצה לטפח לעצמי על השכם, אבל זה נובע מאיך שאני מרגיש לגבי אנשים והעולם, ואני מסתכל על החיים באמת, כלומר. ולמרות זאת, אני מקווה שהסרטים שלי אינם נטולי אירוניה לחלוטין, וכך גם הסרט האחרון. אני חושב שיש בו אירוניה".
