אם יש צורך בעוד איתות בנוגע לחרם השקט נגד ישראל בזירה התרבותית הבינלאומית, וזו הקולנועית בפרט, הרי שזה הגיע לפנות בוקר (רביעי) עם הודעת האקדמיה האמריקנית לקולנוע על המוזמנים החדשים לשורותיה. 529 חברים חדשים הצטרפו לארגון שאמון על טקס האוסקר, ובניגוד לשנים עברו, הפעם אין ביניהם ולו קולנוען אחד שנמנה על תעשיית הקולנוע הישראלית. חדי העין יכולים להבחין בשמותיהם של אורן יעקבי וחיים מזר שנמנו על ברי המזל, אולם שני המלחינים ילידי הארץ הללו מתגוררים, עובדים ויוצרים בהוליווד מזה שנים רבות ואינם מעורבים בהפקות סרטים מתוצרת כחול-לבן. קולנוענים ילידי הארץ שכן צמחו מקהילת הקולנוע המקומית הם הבמאי סאמח זועבי והצלם איהאב עסל, אולם השניים מזדהים כפלסטינים - ממש כמו היוצר ראשיד משראווי הוותיק מרמאללה, הדוקומנטריסטית אמבר פארס, והמלחינה סואד בושנק.
זועבי יליד אכסאל שבגליל, חי, יוצר ומלמד קולנוע בניו יורק, מוכר בישראל כבמאי הקומדיות "איש ללא סלולרי" (2010) ו"תל אביב על האש" (2018) והוא מצטרף לאגף התסריטאים של האקדמיה. איהאב עסל הנצרתי נמנה בעבר על צוות ההפקה של "חתונה מאוחרת" של דובר קוסאשווילי ו"מדוזות" של אתגר קרת ושירה גפן, ועבד כצלם לצד האני אבו-אסעד ("גן עדן עכשיו", "עומאר", "הסלון של הודא") ואליה סולימאן ("התערבות שמיימית", "הזמן שנותר"). ראשיד משראווי, שרק לאחרונה ייסד את בית הספר לקולנוע של עזה ונחשב לאחד מאבות הקולנוע הפלסטיני החדש, ישתתף בפעילויות אגף הבמאים של האקדמיה ממקום מושבו ברמאללה. אמבר פארס הקנדית-פלסטינית, שפרצה אשתקד בעקבות הביוגרפיה התיעודית שלה על הקומיקאית הישראלית נועם שוסטר-אליאסי - "דו-קיום בתחת שלי", נכללת עתה גם ברשימה היוקרתית של האגף הדוקומנטרי של האקדמיה.
המוזיקאי אורן יעקבי שנולד וגדל בהוד השרון, עזב אותה לפני כמעט 20 שנה לטובת לוס אנג'לס, שם השתלב בעיצוב הפסקול של סרטים הוליוודים, בעיקר מז'אנר האימה (Drop וההמשכון של "בית קברות לחיות"), אך נהנה בעיקר מהצלחת להיט האנימציה "ציידות השדים של הקיי פופ", בו שימש כעורך מוזיקלי. כך גם במקרה של חיים מזר, שלאורך השנים עבד כמלחין על שלל זוועותנים וסרטי אקשן כמו "מת לצעוק" ו"דרך נואשת" עם מל גיבסון. מי שהצטרפה אליהם באגף המוזיקלי של האקדמיה היא המלחינה הקנדית ממוצא פלסטיני סואד בושנק ("יונאן"). יש לציין שבין המצטרפות החדשות נמנית גם סוכנת הכישרונות ויקטוריה קוק, שנודעת כפעילה פרו-ישראלית בולטת בקהילת הקולנוע האמריקנית, וכן יוצרים ואנשי תעשייה יהודים אחרים שמזדהים כציונים. קשר ישראלי נוסף הוא השחקנית ג'וליה גארנר, כוכבת "אוזרק", "שעת הנעלמים", "ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים" ועוד, שהיא בתה של השחקנית ילידת הארץ תמי גינגולד.
גאווה ישראלית, בערך. ג'וליה גארנר
(צילום: Neilson Barnard/Getty Images for Vanity Fair)
ההתעלמות השנה בולטת במיוחד על רקע השנים האחרונות, שבהן כן נרשמה נוכחות ישראלית עקבית ברשימות המצטרפים לאקדמיה - בעיקר מאז 2020, אז נפתחה החברות בה באופן רחב יותר לקולנוענים מרחבי העולם, גם ללא זיקה ישירה לאוסקר או להוליווד. כך, ב-2025 הוזמנו העורך אריק להב ליבוביץ', היוצר יובל אברהם והמפיקה רחל שור; ב-2024 הצטרפו המלהקות לימור שמילה וחמוטל זרם, יוצרת האנימציה טל קנטור והמפיקים עמית גיצלטר ומאיה אמסלם; ב-2023 הוזמנו דניאל סיון וגיא שני; ב-2022 שרון מימון ויעל פוגל; וב-2021 תומר שושן, ארז תדמור, פיליפ בלאיש ואסתר קלינג. השנה החריגה ביותר הייתה 2020, אז במסגרת רפורמה רחבה שכללה מועמדים בינלאומיים רבים, הוזמנו גם רחל לאה ג'ונס, העורכת יעל ביטון, המפיק לירן עצמור, העורכת ז'ואל אלכסיס, במאי התעודה ארז לאופר, המלהקות אורית אזולאי והילה יובל, ויוצרי הסרטים הקצרים דקל ברנסון ואורי קרנות. כלומר, גם אם מדובר מדי שנה במספרים מצומצמים - היעדר מוחלט של יוצרים הפעילים בתעשייה המקומית מסמן שינוי מגמה שקשה להתעלם ממנו.
כל העניינים הפוליטיים הללו שמאחורי הקלעים, שלא בהכרח מעניינים את קהל חובבי הקולנוע הרחב, נמצאים בצילם של הכוכבים הגדולים שזכו סוף סוף להזמנה לשורות האקדמיה. כך במקרה של ג'ייקוב אלורדי ("אופוריה", "פרנקנשטיין"), מיה גות' ("פרנקנשטיין"), ג'ני אורטגה ("צעקה", "ביטלג'וס ביטלג'וס"), ג'וש אוקונור ("מתחרים", "רצח כתוב היטב: התעורר, איש מת"), ג'ון ברנטל ("המלך ריצ'רד", "המעניש"), ג'וש גאד ("פרוזן"), סטיבן פריי ("גודספורד פארק"), סקיט מקניירי ("ארגו"), טיג נוטארו ("משפחה מידית"), דיוויד דסמלצ'יאן ("אופנהיימר", "חולית"), טיאנה טיילור ("קרב רודף קרב"), ג'ני סלייט ("איתנו זה נגמר", "הכל בכל מקום בבת אחת"), ביל סקושגורד ("נוספרטו"), השחקנית האיסלנדית אינגה איבסדוטיר לילאס ("ערך סנטימנטלי") והשחקן הצרפתי הוותיק מתיו אמלריק ("הפרפר ופעמון הצלילה"). עוד במצטרפים האחים ג'וש ובני סאפדי ("יהלום לא מלוטש") וזאק קרגר ("שעת הנעלמים").
