קדירת בשר וירקות צרפתית קלאסית, עוף ביין, דגים משתכשכים בסיר גדוש עשבי תיבול, צלעות עגל בתנור מוגשות עם חסה מטוגנת, דג טורבו אימתני ומעודן, וקינוח מפואר בשם "אלסקה קפואה" – אלה הם רק קומץ מהמטעמים והמעדנים המככבים בסרט הצרפתי "הקדירה", שמגיע עכשיו לבתי הקולנוע בישראל. כשפגשתי את יוצר הסרט טראן אן הונג בסוויטה של מלון פריזאי יוקרתי ואופנתי, אני תוהה איך מישהו כזה מצומק ודקיק ביים יצירה כל כך שופעת קלוריות, עתירת-כולסטרול ומעוררת תיאבון. הונג פורץ בצחוק ואומר: "יש ספר מתכונים של שף איטלקי מפורסם שהכותרת שלו היא: 'אל תסמוך על טבח רזה'. והשף הזה אכן רזה מאוד. הוא נראה כמוני. אני אוהב אוכל, ואני חושב שאם אתה לא אוכל יותר מדי, אתה גם נשאר רזה".
"הקדירה" – טריילר
(באדיבות בתי קולנוע לב)
"הקדירה", שמפליא לתאר את יופי המטבח וחילופי העונות בטבע כאחד, השתתף בתחרות הראשית של פסטיבל קאן האחרון וזיכה את הונג בפרס הבמאי המצטיין. העלילה מסתמכת על ספר שווייצרי שנכתב לפני 100 שנה, מתרחשת באחוזה צרפתית כפרית בשנת 1889 ומביאה את סיפור אהבתם של דודין (אותו מגלם בנואה מג'ימל),שף מהולל המכונה "נפוליאון של הקולינריה", והמאהבת שלו – יוג'יני (ז'ולייט בינוש), הטבחית המופלאה והמוכשרת של האחוזה, שאנשים עולים לרגל כדי לטעום את המנות הנפלאות שהיא מתקינה. למרות שדופין ויוג'יני עובדים ואוהבים כבר 20 שנה, יוג'יני שאוהבת את החופש שלה, מסרבת להתמסד והשניים חיים בחדרים נפרדים. דודין ממשיך לנסות לשכנע אותה להתחתן והוא ינסה לעשות זאת בעזרת כישוריו במטבח. "ב'הקדירה' רציתי לאזן בין אמנות האהבה ואמנות הבישול", מעיד הונג. "הרעיון הוא שיש לנו שני עמודי תווך מרכזיים בחיים: אוכל וסקס. ובסרט הזה ניסיתי למצוא את האיזון בין אוכל ואהבה, וליצור תחושה של הרמוניה שאוכל להעניק לקהל. כי נדיר להרגיש הרמוניה בסרטים".
אז איזה אוכל טוב לסקס ומעורר תשוקה?
"כל סוג של אוכל טוב לסקס".
כמו בסרטים קודמים שלו, הונג מציג גם ב"הקדירה" סצנות סקס ועירום בצורה מרומזת ומעודנת. "כשאני רואה סצנות סקס בסרטים עם גופות עירומים, אני אף פעם לא מרוצה. אני מעדיף להישאר עם מה שבתוך הראש של הדמות, פנים של בן אדם יכולים להיות הדבר הכי סקסי שיש".
"הקדירה" מהווה מפגש פסגה ואיחוד בין ז'ולייט בינוש לאקס המיתולוגי שלה מג'ימל, אבי בתה האנה. השניים ניהלו מערכת יחסים סוערת שהסתיימה לפני 20 שנה, והנה הם שוב מתאחדים על המסך.
5 צפייה בגלריה
לעבוד עם האקס. ז'ולייט בינוש ובנואה מג'ימל, מתוך "הקדירה"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
מה יותר קשה לביים – אוכל או זוג פרוד?
"יותר קשה לביים אוכל. למרות כשהתחלנו לעבוד על הסרט, לא הלך טוב במיוחד עם ז'ולייט ובנואה. הם עדיין הם היו מתוחים בגלל שהם לא עבדו אחד עם השנייה כבר מעל 20 שנה, וזו הפעם הראשונה שהם נפגשו אחרי זמן רב. במשך לא מעט שנים, הם לא דיברו זה עם זו. היו גם בעיות עם התסריט –כשהתחלנו לצלם, ז'ולייט אמרה שלדמות של בנואה יש יותר מדי סצנות והוא עושה יותר מדי דברים במטבח, אז אנשים לא יידעו שהיא השפית בבית. והיא צדקה. אז הייתי חייב לדבר עם בנואה כדי לקצץ בתפקיד שלו והוא לא שמח מזה ועזב את הסט. אז ניגשתי אליו ואמרתי: 'בבקשה אל תעשה את זה', והסברתי לו את פשר ההחלטה לקצץ סצנות - והוא קיבל את הרעיון וחזר. אחרי שבוע חשתי כבר הקלה אדירה, שניהם היו מדהימים. ולכן היה יותר קשה לביים אוכל. בדרך כלל כשאני מצלם סרט, אני אף פעם לא מכין שום דבר - אני לא יודע איזו סצנה אני אצלם מראש. ביום הצילומים אני מגיע בבוקר, רואה את המצב ואז מחליט מה אצלם ואיך. אבל בשביל סצנות הבישול, הייתי חייב להתכונן מראש עם העוזרים שלי".
ואם אנחנו כבר בעניין של זוגות, נספר שהונג הקדיש את הסרט לין קאה, רעייתו ושותפתו לעשייה. "אשתי היא אמנית מדהימה. ב'הקדירה' היא הייתה מעצבת התלבושות והארט דירקטור, אז היא ניהלה את הכול. היופי של הסרט מגיע ממנה. בכלל, ין קאה חשובה ביצירה שלי ואנחנו עובדים יחד כבר המון זמן. היא תמיד יושבת לצידי - מתבוננת לגמרי בהכול - ובעוד אני פותר בעיות מסוימות היא הולכת ומיישבת בעיות אחרות. זו שיטת עבודה מופלאה והרמונית. 'הקדירה' מוקדש לה בצדק. יש לה טעם טוב, והיא גם תמיד קונה לי בגדים".
אתה מבשל נהדר כמו שאתה מביים?
"לא, אני לא מבשל בכלל. בתור וייטנאמי, אמא שלי תמיד גירשה אותי מהמטבח כי זה לא מקום לגברים".
איפה אתה אוהב לאכול בפריז? תביא קצת המלצות.
"אני אוכל בבית, כי אשתי טבחית מצוינת ומוכשרת מאוד. היא מבשלת אוכל וייטנאמי, צרפתי, איטלקי, הודי, כל מיני סוגים".
"הקדירה" הוא לא רק "המנון לאהבה ליופי, לחיים, לאהבה ולטבע", כפי שאמרה בינוש אחרי הבכורה בקאן. הוא גם מכתב אהבה של הונג בן ה-61 לצרפת, המדינה שהעניקה באמצע שנות ה-70 מקלט לו ולמשפחתו, פליטים מוייטנאם. הונג ידוע כמי שמקפיד על פרטיותו ומקמץ במידע על ילדותו, ובעבר הודה שהערך שלו בוויקיפדיה לא מדייק. גם בפגישתנו הוא נזהר וממעט להרחיב ולספק פרטים, כשאני מגיע לפרק הזה בחייו. הונג נולד בדרום וייטנאם בראשית שנות ה-60, ו"כמובן שיש לי זיכרונות מהמלחמה, אבל אני לא זוכר יותר מדי בגלל שהייתי ילד קטן", הוא מתמצת. "ואז עברנו ללאוס, ושם לא ראיתי שום מלחמה".
הונג היה בן 11 כשהגיע לצרפת. באוניברסיטה למד פילוסופיה, ואז ראה את "הנידון למוות ברח" המופתי של רובר ברסון והחליט לעסוק בקולנוע. הוא למד צילום וב-1993 שיגר את סרט הביכורים שלו, "ניחוח הפפאיה הירוקה" - סיפור ההתבגרות של ילדה משרתת בוייטנאם בתקופת הכיבוש הצרפתי, שזכה בשלל פרסים, כולל "מצלמת הזהב" בקאן, ואף היה מועמד לאוסקר לסרט הזר המצטיין. במהלך השנים, הונג נתקל בקשיים להרים סרטים במולדתו. "בגלל שהצנזורה מאוד חזקה. הסרט השני שלי, 'ריקשה' שזכה ב'אריה הזהב' בוונציה, נאסר להקרנה. גם עשיית הסרט השלישי שלי הייתה מורכבת מאוד. הייתי חייב לגור שמונה חודשים בוייטנאם עד שקיבלתי אישור לצלם".
איך אתה מגדיר את עצמך?
"אני מרגיש יותר וייטנאמי מאשר צרפתי, כי מה שהכי מרגש אותי תמיד קשור לוייטנאם. אישה וייטנאמית למשל תמשוך אותי הרבה יותר מאישה צרפתייה. אם תעליב אותי בצרפתית - אין בעיה - אבל אם תעליב אותי בוייטנאמית, אני אהרוג אותך", הוא אומר ופורץ בצחוק.
ב-15 השנים האחרונות הונג יוצר סרטים מחוץ למולדתו. ב-2009 הוא הנפיק מותחן אפל כושל בכיכוב ג'וש הארטנט, וכעבור שנה יצר את "יער נורווגי" - עיבוד לרב-המכר של הסופר היפני הרוקי מורקאמי, שהשתתף בתחרות הראשית של פסטיבל ונציה. ב-2016 הונג כשל עם Eternity למרות שכיכבו בו אודרי טוטו, מלאני לורן וברניס בז'ו. "זה היה אסון מסחרי, על אף שאני מאוד אוהב את הסרט הזה. הוא אפילו לא הוצג בפסטיבלים. בכיתי הרבה בזמן עשייתו, כי הוא מרגש מאוד. ועדיין אף אחד לא רצה אותו. אבל מי שכבר צפה בו, אהב ובכה הרבה".
שבע שנים לקח להונג להרים את "הקדירה". "בהתחלה משקיעים ומפיקים צרפתים שקראו את התסריט אמרו: 'זה הרבה בישול, את מי זה מעניין בכלל? אנחנו לא רוצים לממן את הפרויקט'. בסוף הצלחתי להשיג כספים. תקציב הסרט עמד על 14 מיליון יורו, ואז התקציב נחתך ל-9 מיליון יורו, ובסוף עשיתי את הסרט ב-4.7 מיליון. כן, זה לגמרי מטורף".
המסע המפרך והמתיש של "הקדירה" השתלם, ולצד הפרסים שליקט, הוא נבחר להיות הנציג של צרפת בקרב על האוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר. ההחלטה של הוועדה שבוחרת את המועמד הצרפתית להעדיף את "הקדירה" על פני "אנטומיה של נפילה" שזכה בפרס דקל הזהב בקאן ובאוסקר האירופאי עוררה סערה, והרתיחה את ז'וסטין טרייה יוצרת "אנטומיה" ואנשיה. הונג הצנוע, הביישן והעדין מצא עצמו מעורב בשערורייה מתוקשרת, שלא ממש התאימה לו. "מדובר היה בתהליך מאוד דמוקרטי", הוא אומר. "זו הייתה בחירה של קבוצה קטנה מאוד של אנשים והם העדיפו את 'הקדירה'. אני יודע שז'וסטין הייתה עצבנית, אבל היא זכתה כבר בלא מעט פרסים".
5 צפייה בגלריה
הייתה עצבנית. ז'וסטין טרייה וארתור הררי - הוא חתום על התסריט של "אנטומיה של נפילה", היא כתבה עמו וביימה
(צילום: Jordan Strauss/Invision/AP)
בחודשים האחרונים, הונג היה על קו פריז-לוס אנג'לס כדי לקדם את "הקדירה", אבל בסופו של דבר הסרט לא הצליח להשתחל לחמישייה הסופית באוסקר - וזאת בעוד "אנטומיה של נפילה" כיכב בטקס עם חמש מועמדויות בקטגוריות אחרות ואף זכה באוסקר התסריט המקורי. בכל מקרה, הונג מתכוון למנף את ההצלחה והפרסים של "הקדירה", והוא מקווה שלא ייקח לו הרבה שנים עד לסרט הבא שלו שיעסוק בשנה אחת בחייו של בודהה – השנה בה הוא התחיל ללמד.
מה אתה חושב על הקולנוע העכשווי?
"אין לנו הרבה סרטים שיש להם איכות קולנועית. הרוב זה סרטים עניים מאוד ואין במה לנגוס. אני תמיד רוצה להביא לקהל את התחושה של מה זה קולנוע. לדעתי חשוב שהבמאי ייתן לקהל את התחושה של התנועתיות הקולנועית. אתה חייב ליצור משהו שנראה כמו חיה בג׳ונגל, שמתהלכת בו באלגנטיות - ובשביל זה צריך לדעת את השפה של הקולנוע".
