מהרגע שבו לוהקו לגלם את ויוויאן ואדוארד במחזמר "אישה יפה", היה ברור לאסתר רדא ולמוקי שההשוואות הבלתי נמנעות לג'וליה רוברטס וריצ'רד גיר יגיעו מיד, אבל הם לא מודאגים. "נראה לך שאני מזכיר את ריצ'רד גיר? רחוק מזה", צוחק מוקי, "וכשרואים את אסתר, שוכחים בכלל מג'וליה רוברטס. שנינו מגלמים דמויות בהצגה שמבוססות על הסרט, לא מעבר לזה".
אסתר רדא ומוקי, מתוך הפרזנטציה למחזמר "אישה יפה"
(צילום: יובל אולמן)
המחזמר "אישה יפה", שמבוסס על סרטו של גארי מרשל מ-1990, יעלה ב-10 במרץ הקרוב בהיכל שלמה בתל אביב, בבימויו של עמית אפשטיין, כשלצידם של רדא ומוקי ישחקו גם שני קליין, אבי גרייניק, רותם קינן, אנסמבל גדול של זמרים ורקדנים וכן ליווי של תזמורת חיה בניהולו המוזיקלי של יוני גבורה.
בדומה לסרט הקאלט, העלילה עוקבת אחר ויוויאן, צעירה עובדת מין ברחובות לוס אנג'לס, ואדוארד, איש עסקים ניו יורקי שמאבד את דרכו בעיר. הסיפור המוכר זכה לגרסה בימתית שעולה ברחבי העולם, כמו גם בברודווי ובווסט אנד הלונדוני. עם קהל של מיליוני צופים, "אישה יפה" הפך למחזמר רומנטי מצליח ומבוקש, עם הפקות שמנסות לחקות את הקסם הקולנועי עם תזמורות חיות, עיצובי במה נוצצים ושירים מקוריים של בריאן אדמס.
עברו לא מעט שנים מאז שהסרט עלה, ולא בטוחה שסיפור כזה היה שורד את מבחן הזמן היום, במיוחד אחרי מהפכת MeToo.
"זה לא סרט ולא מחזה על עסקי הזנות, אלא על אישה עם חלום שלא רוצה להישאר במקום שהיא נמצאת בו, שזה השוליים של השוליים", אומרת רדא. "היא אישה מדהימה והיא מצליחה לצאת מזה בזכות עצמה. בעבודה שלי על הדמות אני קוראת את הטקסט ומחפשת איפה זה פוגש אותי. הכי קל להתחבר למישהי שיש לה חלום, והיא צריכה לפרוץ את תקרת הזכוכית שמונעת ממנה להגשים אותו".
למרות זאת, רדא מדגישה שזו לא סוגייה שצריך להעלים ממנה עין: "קודם כל זנות לא נעלמה מן העולם. היא קיימת גם היום. פגשתי בחיי, באירועים שהשתתפתי בהם, נשים שיצאו ממעגל הזנות. אני חושבת שהתסריטאי בחר במישהי שנמצאת בשוליים של השוליים בעיקר כדי לספר את הסיפור. ראיתי את הסרט לא מזמן, כשהציעו לי התפקיד. הסיפור הזה כל כך חזק וכל כך אייקוני, וגם אם לא ראיתי אותו באדיקות, נשארו לי ממנו ויז'נים חזקים, וג'וליה רוברטס הייתה נהדרת. ללקק את האצבעות. זה הולך להיות ספקטקל מרהיב. כיף לי גם לחזור לעולם מחזות הזמר, התגעגעתי לז'אנר הזה. מאתגר גם להיות אישה יפה, וכשעמית הציע לי את התפקיד לא יכולתי לסרב".
"כאמנים, התפקיד שלנו הוא לספר סיפור, וכאן מדובר בסיפור מקסים, סיפור סינדרלה ופיגמליון, שאנשים אוהבים אותו", אומר מוקי ששיחק עם רדא לפני 20 שנה במחזמר "הלהקה" שהועלה בתיאטרון הבימה. "כיף גדול לחזור למחזות זמר עם שחקנים טובים ועם אחלה מוזיקה שכיף לשיר אותה. אני אוהב את הבמאי ואת הפרטנרים שלי ומדובר בסרט שגם אני גדלתי עליו. בתור ילדים היינו רואים אותו בלופים. אני באמת חושב שהתפקיד שלנו כשחקנים הוא לספר סיפור ולגרום לאנשים להאמין בקסם של הסיפור. בכל השאר אני לא מתעסק".
ראית את הסרט לפני תחילת החזרות?
"התאפקתי לא לראות את הסרט שוב מאז שראיתי אותו כשהייתי בן 16. אני אראה אותו אחרי הבכורה".
גם לשני קליין אין שום חשש לצלול למחזה שכולם מכירים את סיפור העלילה שלו. "אני מרגישה שזה דווקא מקל עלינו שמכירים את הסיפור ואוהבים אותו", היא אומרת. "בתור ילדה ראיתי את הסרט הזה ברמת המיליונים. גם הייתי ילדה מוזרה. הייתי רואה את הסרט ומריצה אותו אחורה ושוב רואה. נראה לי שזה הבידור האולטימטיבי להישען עליו, יחד עם המוזיקה של בריאן אדמס והניינטיז".
זה גם סיפור ניצחון?
"יש פה סיפור על מישהי שעושה איזו בחירה בחיים שלה. בסוף הקסם והכוח שלה הוציאו אותה מהשוליים. הסיפור מתעסק באישה חזקה, ולא מוחלשת. אישה שלוקחת את הבחירות ומשנה את החיים שלה, וזה מעורר אהדה".
"הסרט כמו שהוא לא היה עומד היום" אומר אבי גרייניק. "כתבו מחזה מהמם, שהוא אדפטציה מוצלחת לסרט. אנחנו מנסים ללכוד את תשומת הלב שלו ואני מרגיש שזה יהיה קסם".
מתוך הפרזנטציה למחזמר "אישה יפה"
(צילום: יובל אולמן)
במה המחזמר שונה מהסרט?
קליין: "יש בו סופים קצת אחרים, שיכולים להיות נעימים ללב. חוץ מזה שאנחנו במקום אחר. ויוויאן יודעת מה היא עושה והשליטה בידיים שלה. היום צרכן שירותי מין הוא הפושע. עובדות כאלה אנחנו כבר יודעים ולא נשכח מה נכון ומה לא נכון. בתור ילדה התבלבלתי מהסרט, והיום אין מקום לבלבול. הקהל יבוא רק ליהנות".
"אני חושב שכל מה שיש בפמיניזם לא קשור לאקטים אמנותיים", אומר גרייניק. "כאמנים הסיפור שלנו הוא לספר סיפור סינדרלה ואנחנו לא שופטים ממה הגיבורה מתפרנסת. אנחנו מגלים את הבן אדם שבה. התפקיד של האמן הוא לקלף את האישה היפה ולהביא אותה למקום הראוי לה מבלי לתעדף אותה - האם היא באה מהמקום הנמוך, מהצד, או מלמעלה. אם אני בא עם אג'נדה לתפקיד, אני פוגע בייעוד שלי כאמן. אני פמיניסט, אבל לא כשאני עולה על הבמה. כשאני עולה על הבמה אני סטורי-טלר. פמיניזם הוא אקט פוליטי חברתי ולא אקט אמנותי. דבר אחד בטוח - אני אייצג את המין הגברי בצורה הכי אנושית ויפה".
היכל שלמה בתל אביב, ששימש בעבר כאולם ספורט והוסב בשנים האחרונות גם לאולם תיאטרון, לא זכה עד כה למחמאות כאכסניה למחזות זמר. בחודשים האחרונים הועלו בו "שאול" "וביקור התזמורת" לפרק זמן קצר - ורבים ציינו כי בעייות סאונד, תאורה ובעיקר נוחות מושבים הופכים אותו למקום שהוא כלל לא אידיאלי לתיאטרון. איילת ריפס, ששותפה להפקה יחד עם משה יוסף, מבטיחה שהבעיות יטופלו. "אנחנו מטפלים בנושא כדי שיהיה נוח לכולם", היא אומרת. "באולם יש יתרונות גדולים מאולמות אחרים שאפשר להשתמש בהם. החניה והפואייה הם יתרון גדול. אנחנו עובדים כדי לשפר את בעיית הכיסאות ששמעתי עליהם לא מעט תלונות. המחזמר הזה הוצג ברחבי העולם והצליח. המוזיקה של בריאן אדמס נהדרת וזו כבר נקודת פתיחה מעולה. תנו לנו צ'אנס".
