המגיש והמנחה עמוס ארבל הלך לעולמו בגיל 80. במהלך הקריירה שלו בתקשורת ארבל עסק בשלל תפקידים, אולם התפרסם בעיקר כמגיש תוכנית האקטואליה והאירוח "בין הכסאות" בערוץ 1, במהלך שנות ה-80 וה-90. הוא הותיר אחריו את אשתו רחל, וילדיהם קרן ואברי. "אבא שלי. הלב נשבר, אבל גם משחרר באהבה עצומה שאין לה מילים", ספד לו בנו, "תודה מעומק הלב שזכיתי להיות הבן שלך. איש מיוחד. השראה. איש אוהב אדם. חם. רודף צדק ונאמן. איש של אנשים. איש תקשורת אמיתי. והרשימה ארוכה. אוהב אותך מעומק הנשמה. תמיד תהיה בליבי". הלוויתו תתקיים מחר, יום שישי 24.10 בשעה 12:00, בבית העלמין העירוני החדש בהרצליה.
"אנו עצובים מאוד על לכתו של עמוס שלנו, בעל, אבא, אח וחבר יקר", נמסר מטעם משפחתו של ארבל, "במהלך עשרות שנותיו בתקשורת הוא נודע בקולו הצלול, בדיוקו ובאהבתו למקצוע. היה בעל נהדר לקוקי ארבל, ואב מופלא לבתו קרן ולבנו אברי - איש חם, מיוחד ואוהב אדם. הוא יחסר לנו מאוד מאוד".
"עמוס היה איש מוכשר מאוד, אמן בנשמתו, מסרה ל-ynet דליה מזור שעבדה לצידו של ארבל ברשות השידור, "למד פנטומימה בפריז, וניסה לשלב אותה בחיי היום וביחסיו עם אנשים. היה אוהב אדם ומקצוען אמיתי. תמיד נינוח, חייכן ומרוצה. יהי זכרו ברוך".
בהודעה מטעם תאגיד כאן נמסר: "תאגיד השידור הישראלי משתתף בצער משפחת ארבל על מותו של עמוס ארבל - עיתונאי, עורך ומגיש שהלך לעולמו בגיל 80. ארבל נמנה עם דור המייסדים של הטלוויזיה הישראלית, והיה מהמגישים הבולטים בשורת תפקידים בערוץ הראשון, בחדשות ובתוכניות שונות ובהן תוכנית האירוח הפופולרית 'בין הכיסאות' שהייתה מזוהה עמו. יהי זכרו ברוך".
ארבל נולד בחיפה ואת שירותו הצבאי עשה בלהקת הנח"ל. לאחר מכן הוא למד פנטומימה בצרפת תחת הדרכתו של הפנטומימאי האגדי מרסל מרסו. גם שנים רבות אחרי, כשכבר היה חלק אינטגרלי ממחלקת החדשות, של הערוץ הראשון, המשיך ארבל ללמד פנטומימה, כשבין תלמידיו גם חנוך רוזן.
"בגיל 15 הייתי בבמת עשרה בירושלים. היינו חבורה של נערים ונערות שלמדו ועשו תיאטרון. כחוג נוסף היה לנו חוג לפנטומימה", נזכר רוזן בשיחה עם ynet, "כמעט כולנו נרשמנו גם לחוג המעניין והמיוחד הזה, שבו המורה היה עמוס ארבל. עמוס היה קריין ומגיש בטלוויזיה, והיה מוכר לכולם בתור איש טלוויזיה, אבל היתה לעמוס אהבה נוספת - וזו הפנטומימה.
"עמוס לימד אותנו באהבה ובהתלהבות. הוא לימד לעשות חלון, ללכת במקום, למשוך חבל, ובמיוחד לימד אותנו להיות יצירתיים ולהמציא. אני נשביתי באומנות קסומה זו, ועמוס הבחין שכנראה יש לי כישרון מיוחד. הוא נתן לי להוביל את מופע הפנטומימה שביים איתנו, ועודד אותי להתקדם בתחום. תודה לך עמוס היקר והאהוב שהכרת לי את עולם הפנטומימה, ופתחת לי צוהר ליצירה ואמנות. היית איש מקסים, מוכשר ועמוק, ומורה מצוין. יש בדמיוני המון רגעים וזיכרונות ממך, מורה נפלא להרבה רגעים ללא מילים. מתלמידך, חנוך רוזן".
בסוף שנות ה-60 החל לעבוד ככתב של החדשות בפריז לצד ירון לונדון. במהלך שנות ה-70 עבד ארבל במחלקת החדשות של ערוץ 1, בין היתר ככתב צבאי במלחמת יום הכיפורים, ובהמשך ככתב הפרלמנטרי של החדשות. ב-1976 הקים ארבל את הדסק לענייני תרבות ואומנות במערכת "מבט", ולקראת סוף שנות ה-70 עבד במערכת החדשות כבמאי וייסד מספר תוכניות ורצועות שידור.
ב-1985 החל בהגשת "בין הכיסאות" בערוץ הראשון, ובמקביל עבד גם כעורך ומגיש מהדורת "מבט" במוצ"ש ומבזקי חדשות, וכעורך המשנה של "מבט". ארבל פרש מעבודתו בטלוויזיה הישראלית ב-2012.
"עמוס ארבל, שהלך היום לעולמו בטרם עת, לא הותיר את בלוטות הדמע אדישות", ספד לו יאיר אלוני, מהמגישים המיתולוגיים של מבט ומנהל רשות השידור, "בדור המייסדים של החדשות בטלוויזיה בישראל ברשות השידור נוחה עדן, היה עמוס, 'פרח' שלכאורה צמח בערוגה אחרת. דור המייסדים, בחלקו, ספג טלוויזיה בארבע כנפות תבל. ברובנו, עיתונאים חדי לשון, ישירי מבע, בוטים לעיתים, מעט ציניים. עמוס היה אחר. מארח מאיר פנים במשדרי האירוח שהנחה, מראיין עיקש וחד בכתבותיו ובמהדורות החדשות שערך והגיש. בחלקן היה הוא היזם יחד עם חברים למערכת.
"עמוס החל דרכו עימנו בצרפת, הרחק מן המערכת בירושלים. יורם רונן, אז מנהל מחלקת החדשות, הביאו ליתן מענה לאירועים בזירה האירופית, לצד ירון לונדון שהיה אז שליח רשות השידור בפריז. בשובו ארצה מלימודיו בצרפת נקלט במהרה במערכת בירושלים. הוא הדיף סביבו ארומה אירופית בניחוח צרפתי. הרקע השונה שלו נתן אותותיו בעבודתו. עמוס, חיפאי במקור, בוגר הריאלי וחניך הצופים, היה קודם כל אמן... בפרוזדורי הטלוויזיה, כשראית חיוך בא מולך, ידעת כי אחריו תיתמר דמותו יפת התואר של עמוס ארבל. תערובת מרתקת של אמן ועיתונאי. נוח לבריות, רגיש מאוד, נפגע על נקלה ממילה שאינה במקומה.
"'כרטיס העבודה' שלו היה מרתק: הברחת הספינות מצרפת, שהטילה חרם על ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים וכתב התיישבות שסיקר את מתיישבי פיתחת רפיח. ראש דסק תרבות במערכת 'מבט לחדשות' בערוץ הראשון, מנחה משדר האירוח 'בין הכיסאות' וכתב צבאי בקרבות התעלה במלחמת יום הכיפורים. כשפרשנו, איש בזמנו, איש מטעמיו, נהגנו להיפגש פעם או פעמיים בשנה באירוח חברנו למערכת אבי אנג'ל.
"חקרן היה האיש ומעמיק וביקש ללמוד כל העת, מקיים מצוות 'מכל מלמדי השכלתי'. עמוס היה גם סוג של איש אשכולות, בימיו שלאחר רשות השידור לימד עיתונאות ותיאטרון ופנטומימה והעמיד לא מעט תלמידים וממשיכי דרך. עשייתו היתה תמיד בנועם הליכות, באמינות, בהגינות. זו באה לידי ביטוי גם בימיו בטלוויזיה. באחד מעיסוקיו היתה לו נגיעה בחומר ביטחוני. לעיתים צף ביקוש לידע בתחום בשל צורך חדשותי. כל פנייה לעמוס נתקלה בקיר מחייך אבל אטום. 'זה', אמר, 'של הממלכה ולא לרשות הרבים'. גם כשלא נענינו, לא יכולנו לכעוס. כי זה היה עמוס. עכשיו נותרנו ביגוננו לעצבות על לכתו מעימנו וחיבוקנו לרחל (קוקי) אלמנתו, ביתו קרן ובנו אברי. לאט-לאט, גדל מספר הפערים בשורה והיא מידלדלת והולכת. ינעמו לו רגבי עפרו".
