במהלך מלחמת העצמאות, ב-1948, נסעה הזמרת הצעירה שושנה דמארי לארצות הברית במטרה לגייס כספים עבור המדינה המתפתחת. היא מתאהבת בניו יורק ומחליטה להמשיך לגור בעיר הזרה, ללא המשפחה. שם, במשך 16 שנה, היא לומדת על פמיניזם, מתחברת עם ג'ואן באאז ונינה סימון וזוכה להצלחה. אבל כל אלו לא מצליחים למלא את הבור שנפער. "העיקה עליה מאוד הפרידה הממושכת מבתה נאווה", מספר הביוגרף ד"ר דני בר-מעוז בכתבה שתתפרסם בסוף השבוע הקרוב ב"7 לילות". "היא הייתה בודדה. הגיעה למצוקה בריאותית ונפשית, דיכאונות. היא גם הייתה כל הזמן בלחץ של לוחות זמנים, טיסות מהיום למחר, הופעות, מתח נפשי בלתי פוסק".
ספרו, "הכלנית מתימן, שושנה דמארי שלא הכרנו", שיוצא לציון 20 שנה למותה של הזמרת, מבוסס על מאות המכתבים שהשאירה אחריה דמארי ושכיום נמצאים במוזיאון ראשון לציון. בין השאר הם חושפים את הרומנים שניהלו דמארי ובעלה. "הם ניהלו בחלק מהזמן נישואים פתוחים", הוא מגלה. "היא יודעת שיש לו חברות בארץ, הוא יודע שיש לה חברים שם. בשנת 1962 היא מרשה לעצמה להתייעץ איתו אם להתחתן עם בחור אלמוני".
על ניסיון ההתאבדות שעברה למד ד"ר בר-מעוז מאחד המכתבים של בעלה: "הוא כתב 'את מוצאת פתרון קל בבליעת כדורי שינה'. מטיף לה שהייתה צריכה לשקם יחד איתו את הזוגיות במקום לנסות לסיים את חייה".
גם מצבה הכלכלי של דמארי היה רחוק ממזהיר לאורך השנים, למרות שהייתה כוכבת ענק בישראל. "שושנה כנראה חיה שם בלי חשבון, הייתה מסובכת בכספים, תבעו אותה, היא תבעה בחזרה. באחד ממכתביה בארצות הברית היא כותבת לשלמה: 'אני חוזרת בחוסר כל. אתה צריך לדאוג לי'. הוא נבהל כמובן, גם הוא היה ללא פרנסה".
מכתב אחר ששמרה דמארי הגיע ממי שנחשבה שלא בצדק לנמסיס שלה: "עם השנים למדתי לדעת שאת לא רק זמרת גדולה - את חברה של אמת", כתבה לה הזמרת יפה ירקוני, בלי שום זכר לאויבות שניסו ליצור בתקשורת.
במאי 1970 דמארי כבר חיה ברוב זמנה בישראל, והייתה נוסעת לפרקים לתקופות בארצות הברית. באחד המכתבים שלא נשלחו אלא נשמרו במגירה, היא כותבת: "יש ונדמה שאני של כולם. יש ונדמה שאני בלי עולם. לי המרחב אך צר לי בתוכו. היכן היד שתדע להיות לי לאושר. לו אך יכולתי לראות ודאי הייתי נעלמת. שושנה".
