ב-1993 הפכנו באמת לחלק מהעולם המערבי. זה לא שישראל הייתה כלואה קודם לכן מאחורי מסך הברזל, אך את חלק ממה שעד לאותה שנה היה ניתן למצוא רק בבירות מערב אירופה או בערים הגדולות בארצות הברית, יכולנו מעתה לקבל גם מבלי לעלות על מטוס. זה כנראה לא מקרי שהבשורה של אותה שנה התרחשה בשני מוקדים סמוכים זה לזה - הראשון היה פתיחת הסניף הראשון של מקדונלד'ס בארץ הקודש, והשני התרחש על פני כמה חודשים בפארק הירקון הצמוד עם הופעות הענק של מייקל ג'קסון, מדונה, מטאליקה וגאנז אנד רוזס. הסיבות הפוליטיות שהובילו לפריחה הזאת הולידו אומנם הפגנות סוערות ומרובות משתתפים שקרעו את הארץ לשני מחנות, אך לבני הנוער של אותם ימים שבחרו לברוח לרגע מהשסע הפוליטי, היו אלו ימים מאושרים למדי.
לפחות על הנייר, ההופעה של גאנז אנד רוזס ב-22 במאי בפארק הירקון באותה השנה הייתה אות הפתיחה לקיץ ולסתיו בלתי נשכחים. הגענו אליה בהתרגשות עצומה ויצאנו ממנה די מאוכזבים, כרבים מ-40 אלף הצופים שהתכנסו לצידנו בפארק. גאנז אנד רוזס ההיא עדיין ניהלה מלחמה עיקשת על תואר "הלהקה הגדולה בעולם". למעשה זה היה קרב מאסף. תוך חודשים ספורים היא כבר נשמעה ונראתה כצל של עצמה ותעמוד על סף פירוק. שנתיים קודם לכן, החבורה בהובלת אקסל רוז הפציצה עם צמד האלבומים הכפולים Use Your Illusion, שיוצאים עכשיו במהדורה מחודשת ועמוסה בקטעים נדירים, ביצועים מהופעות ושאר תופינים שמעריצים של להקות עבר מאוד אוהבים לאהוב, ואז להתווכח עליהם ברשת.
עוד במדור מוזיקה:
גאנז אנד רוזס הייתה להקה ענקית עוד לפני שצמד האלבומים האלו הופיעו ב-1991. אלבום הבכורה שלה, Appetite for Destruction, שיצא ב-1987, טלטל את העולם. הנוסחה של החבורה מלוס אנג'לס, ששילבה היטב בין גלאם מטאל מנופח, נגינה וירטואוזית ואנרגיות של פאנק מלוכלך וכועס, התפשטה במהירות. שירים כמו Welcome to the Jungle, Paradise City ו-Sweet Child o' Mine, הושמעו בתדירות של להיטי פופ וסייעו בהפיכת האלטרנטיבי למיינסטרים החדש. המוזיקה שיצרו אקסל רוז, סלאש, דאף מק'אגן, סטיבן אדלר ואיזי סטראדלין הייתה כמעט בכל מקום. הסינגלים נטחנו ברדיו, הקליפים שצולמו להם הוקרנו בתדירות נאה ב-MTV והאלבום טס במצעדי המכירות עם יותר מ-30 מיליון עותקים שנמכרו ממנו. הישג שאף אלבום בכורה לא דגדג מאז.
רוז - סולן ומנהיג הלהקה ההיא, וזה שנותר בה לאורך כל גלגולה לאחר שדאג לדחוק ממנה את כל הקולגות שלו - היה אז בפרץ כתיבה. חוץ מלהעמיד עם ארבעת חבריו את אלבום הבכורה הענק ההוא, הוא כתב עוד כמה שירים שמצאו את מקומם בהמשך במגה פרויקט שייקרא Use Your Illusion. שירים כמו Back Off Bitch, You Could Be Mine, November Rain ו-Don't Cry, שכבר היו מוכנים כמעט לגמרי ב-1986, המתינו בצד עד למכה השנייה שהלהקה מלוס אנג'לס הנחיתה על עולם הרוק כעבור חמש שנים ב-1991, השנה האחרונה הגדולה של הז'אנר. מכה שבסוף חזרה גם אליה וגרמה להם להתעורר מהאשליה שהעסק הזה יאריך ימים.
בכל פעם שלהקת רוק מחליטה להוציא אלבום כפול היא מודעת לסכנה. כתיבת אלבום בודד וחף מנפילות היא משימה מורכבת דיה, קל וחומר להעמיד אחד באורך כפול שישמור על רף גבוה לכל אורכו. אבל גאנז אנד רוזס של 1991 לא הסתפקה באלבום כפול אחד. היא הלכה פה על הדאבל. 30 שירים שמתחברים לשעתיים וחצי של מוזיקה. המינון הזה היה גבוה למדי כבר בזמן אמת, אבל לשוחרי הרוק של לפני 30 שנה עוד לא היו מסיחי דעת כמו טלפונים ביד, והיה להם הרבה יותר פנאי להקשיב למוזיקה. ו-Use Your Illusion על שני חלקיו ו-150 דקותיו הצריך מהמאזין הרבה סבלנות ויכולת הקשבה גבוהה.
צמד האלבומים הכפולים האלו היה מרהיב, יומרני ומוגזם עוד במועד א'. עכשיו, עם המהדורה החדשה והמאוחדת של שניהם הנפרשת על פני שבעה דיסקים או 12 תקליטי ויניל, הוא יצריך מהמאזין הרבה יותר משאבים. לא רק זמן אלא גם כסף. מי שלא יסתפק בגרסאות הדיגיטליות המוצעות בשירותי הזרמת המוזיקה יצטרך להיפרד מלא פחות מ-171 דולר עבור מארז הדיסקים הכבד, או מ-412 דולר (!) עבור הגרסה הווינילית, המחירים לפני משלוח ומיסים. בארץ התענוג הזה לא יהיה זול יותר.
הדרך לפסגה
גאנז אנד רוזס של תחילת הניינטיז ביקשה להוכיח שהיא לא עניין חולף, אלא שהדרך ליעד הזה לא הייתה קלה. אלדר, המתופף היהודי שלה שנאבק אז בהתמכרותו להרואין, נזרק מההרכב. עם המחליף שלו מאט סורום ועם החבר השישי שהתווסף (הקלידן דיזי ריד) הלהקה נכנסה ויצאה מכמה אולפנים בעיר המלאכים במהלך 1991-1990. לפרויקט השאפתני של רוז וחבריו היו שתי מטרות, שלפחות ברמת הרעיון הצדיקו את הפורמט הכפול שלו. מחד, הם ביקשו לשמר את האנרגיות הפרועות של אלבום הבכורה. מאידך, הם חיפשו כיצד לפתוח את גבולות ההארד רוק שתחמו את האלבום ההוא, ולהרחיב אותן עם השפעות מאלטון ג'ון וקווין. ובמילים אחרות: יותר בלדות ארוכות (November Rain למשל נמשך קרוב לתשע דקות) ועבודת קלידים ענפה, ולא רק עם גיטרות עם סולואי צוקים רבי רושם מהאגף של סלאש או מעברי תופים רועמים מכיוונו של סורום. הביצוע היה מרשים ברובו, אך פחות מהרעיון שרוז שירטט. כנראה שלא ניתן לעמוד בשני יעדים שבסוף קצת סותרים אחד את רעהו.
הלהקה לא הייתה לבד באולפן, בשיר The Garden התארח גיבור ילדותם אליס קופר והחברים גם דאגו להכניס קאבר לכל אחד מהאלבומים: בראשון יכולתם למצוא את Live and Let Die של פול מקרטני ובשני כיכב Knockin' on Heaven's Door של בוב דילן. שני התרגומים החדשים האלו הפכו במהרה ללהיטים גדולים. על הבמה הלהקה נהגה לשלב בסט שלה גם איזה קאבר לקלאסיקה של הרולינג סטונס. במהלך מסע ההופעות הארוך שלהם בתחילת הניינטיז הם גם עצרו במופע המחווה לפרדי מרקורי המנוח באצטדיון וומבלי בלונדון, ואספו עוד כמה מעריצים חדשים.
לגאנז אנד רוזס ההיא היו לא מעט שירים שוביניסטיים ואף הומופובים, אך הם בהחלט קיוו שגם נערות יקנו את צמד האלבומים הכפולים האלו. בחנויות המוזיקה הנוסחה המעט יותר מרוככת הזאת עבדה יפה מאוד. אך בקרב החברים - הן בסשני ההקלטה המורכבים והארוכים באולפן והן בסיבוב ההופעות המתיש - היא תבעה מחיר כבד. העומס שנוצר על חברי להקה הגביר את החיכוכים שבין מרכיביה. לסטרדלין זה הספיק. הוא חתך ובמקומו הובא גילבי גלארק. רוז וסלאש, שריכזו אז את מרבית תשומת הלב, עוד לא יכלו להתנבא אז שמסע ההופעות הארוך (שנמשך 28 חודשים) יכריע אותם. צמד החברים הטובים יהפוך במהלכו לשני אנשים שלא מסוגלים להימצא באותו החדר, וכל רגע משותף שהם נאלצו להעביר על הבמה הפך בעיניהם לסיוט. חלק מהרבבות שצפו בהם באותו ערב בפארק ב-1993 לא יכלו להחמיץ את האיבה הזאת.
צמד האלבומים שהופיעו ב-17 בספטמבר 1991 ביקשו להציג להקת רוק בוגרת יותר, עם שירים אפיים בעלי סאונד גדול ומנעד השפעות רחב שנע על הציר שבין המטאל, הבלוז והמוזיקה הקלאסית. לסחורה ההיא היו המון קונים. אומנם לא במספרים המפלצתיים של אלבום הבכורה, אך הצמד Use Your Illusion גרם לדיוויד גפן, מנהל חברת התקליטים של רוז וחבריו, להרבה מאוד חיוכים בראשית הניינטיז, וזה עוד לפני מה שהוא קיבל בתמורה להשקעה היחסית קטנה שלו בנירוונה.
מי שרץ בסתיו 1991 לחנות התקליטים כדי לרכוש את שני חצאיו של הפרויקט המוזיקלי הבין במהרה שמדובר בלהקה שונה מזו שכה הלהיבה אותו באלבום הבכורה. למרות שחלק מהשירים כאן נכתבו לצד החומרים המוקדמים שלה, הם כוונו כעת לקהל רחב יותר. היו הרבה מאוד רגעים יפים בשניים האלו שבהחלט היממו את המאזין הצעיר והצמא שהייתי אז, ובהם You Could Be Mine, Civil War ו-14 Years. אך בין 30 השירים ההם התגלו גם לא מעט נפילות ואכזבות כמו למשל Back Off Bitch או Coma על עשר ורבע דקותיו. כששני האלבומים האלו יצאו האזנתי להם בלופים. חזרתי אליהם פה ושם לאורך השנים (לרוב עם חיוך), וגם בעת כתיבת שורות אלו. דעתי עליהם לא השתנה - לו רוז וחבריו היו מסתפקים במועט ומעמידים אלבום כפול בודד, הוא לא רק היה טוב ומהודק יותר מהצמד הלא אחיד הזה, הוא גם היה מאפשר להם למשוך עוד קצת זמן ביחד.
ימי הפירוק
גאנד אנד רוזס של 1993 הייתה כמו איקרוס. היא רצתה הרבה יותר ממה שהיא הייתה מסוגלת לו. ב-1993, אולי כדי למצוא את שורשיה מחדש, הלהקה הוציאה אלבום קאברים לשירי פאנק בשם The Spaghetti Incident? אלא שהפרויקט "הצנוע" באופיו הזכיר מנת אטריות תעשייתית עם רוטב בלתי מזוהה שחוממה יתר על המידה ועוד בכלי פלסטיק מפוקפק. מי שהייתה לפני שנתיים מכונת רוק משומנת נדמתה כעת לאונייה שתקועה בתעלת מים צרה ורדודה מדי. היה ברור שפירוק הוא רק עניין של זמן.
5 צפייה בגלריה
המהדורה החדשה נפרשת על פני שבעה דיסקים או 12 תקליטי ויניל. עטיפת האלבום Use Your Illusion
כשמסע ההופעות המפרך הסתיים רוז רצה לכנס את חבריו כדי לעבוד על אלבום נוסף, אך פרט לעוד קאבר לשיר של הרולינג סטונס (הפעם ל-Sympathy for the Devil), לא יצא מזה הרבה. בזה אחר זה החברים עזבו, עד שרוז נשאר לבדו. סלאש לקח את הגיבסון לס פול, המגבעת השחורה, התלתלים ואת קופסת המלבורו האדום ויצא לדרך עצמאית. מק'אגן הבסיסט הלך בדרך דומה. בהמשך הם הקימו ביחד עם סורום את הסופר-גרופ וולווט ריבולבר. לסטראדלין, הפורש הראשון מהלהקה, כבר היה אלבום משלו בעת ההיא.
רוז המשיך להתעקש שגאנז אנד רוזס עדיין בחיים. ב-2012 הוא גם חזר להופעה נוספת בישראל שהתקשתה להרשים, מלווה בחבורת מוזיקאים שבינה לבין הלהקה שנשאה את השם המפורש אין כל קשר. בין לבין הוא המשיך לעבוד על האלבום הבא של הלהקה, שהיה אמור להיות גדול לא פחות מקודמיו. זה לקח לו זמן. הרבה מאוד זמן. ב-2008 הופיע Chinese Democracy ברעש שהיה זהה בעוצמתו רק לממדי האכזבה שהייתה מנת חלקם של רבים מאלו שטרחו להאזין לו.
אבל אפילו חבורה למודת סכסוכים, כפי שאנשי הלהקה המקוריים הפכו להיות לאורך שנים ארוכות, מצליחה להשלים לבסוף. ב-2016 סלאש ומק'אגן חזרו הביתה, וגאנז אנד רוזס התאחדה לסיבוב הופעות סופר מצליח. אפילו אדלר הנקי תופף פה ושם לצידם. שנה לאחר מכן הם שבו לבקר אותנו. רבים מאלו שיצאו מאוכזבים מהפארק ב-1993, והגיעו לצפות בלהקה מודל 2017 וקיבלו תמורה מלאה לכספם. כעת, עם ההוצאה החדשה והבומבסטית לצמד האלבומים שכה הלהיבו אותם בראשית הניינטיז, הם יוכלו להעמיד למבחן נוסף את העוצמה במד הנוסטלגיה המוזיקלית של נעוריהם, בתקווה שהוא יטפס לפחות לאותו גובה כמו אז.
